אור הישר (תנ"ך) ס

היו מקורות כו', משא"כ עגלות אלו היו מלאות מן הקרבנות שהכינו לחנוכת המזבח, וכדביאר ת"ק בספרי אין צב אלא מטוקסים שלא היו מחוסרין כלום, והתרגום יונתן מחפן ומטקסן, שהוא כולל דעת ת"ק ורבי ביחד, ובאבן עזרא מפרש נמי צב מלאות יותר מדאי כמו ואת בטנך צבה וע' מה שהאריך בזה האברבנאל, וכיון שהביאו כל הדברים הצריכים לקרבנותיהם הלא היו בהעגלות גם כסף וזהב וסלת ואת הבשם ואת השמן למאור ולשמן המשחה וקטרת ויין לנסך, ולהולכת דברים יקרים ומיני נוזלים המובלים בכלים ובנודות, גם לחומר מטרתן אל הקדש פנימה, בודאי היו מקורות מלמטן ומכוסות מלמעלן, ואינם ענין אל קרשי המשכן דדי להן ביתדות בלא שום קירוי רק כמו הובלת עצים, וע' ברש"י שבת צ"ח ריש ע"ב. בהעלותך

ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגו', בספרי תניא מי היו נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' ישמעאל (בסוכה כ"ה ע"א הגרסא ריה"ג) ר"ע אומר מישאל ואלצפן היו שנטמאו לנדב ואביהו כו', והקשו התוס' בסוכה שם ובסנהדרין נ"ב ע"א. דלמ"ד דשריפה ממש הואי אמאי נטמאו וי"ל דשלדן קיימת הוה כדאמר בהמפלת מת שנשרף ושלדו קיימת טמא ע"ש. ולע"ד בלתי מובן לא קושיתם ולא תירוצם, דמאי הקשו לכתחילה אמאי נטמאו, הלא פלוגתתם היא בפ"ב מ"ב דאהלות, וא"כ י"ל דמ"ד שריפה ממש הואי ס"ל כר"א שם דאפר שרופים טמא ור"ע אפשר דס"ל כמ"ד בסנהדרין שם דשריפת נשמה וגוף קיים היה, או מאן דס"ל שריפה ממש הואי ס"ל כר' ישמעאל או כר' יצחק דהכא. דנושאי מת מצוה או ארונו של יוסף היו

כן מאי האי דמתרצו דשלדן קיימת הוה, הלא בירושלמי נדה פ"ג ה"ג אמרינן דדבר תורה שלדו קיימת טהור ולמה אמרו טמא כפני כבודו של מת ע"ש, הרי דטומאה זו מדרבנן היא, ור"ע דספרי ודסוכה אדאורייתא קיימו, ואפילו לפמש"כ התוס' בנדה כ"ז סוף ע"ב דגמרא שלנו חולק על הירושלמי, אבל עכ"פ אי אפשר לתרץ כן בפשיטות כמש"כ התוס', די"ל דילמא ס"ל להאי מ"ד דשריפה ממש היתה כדעת הירושלמי, דשלדן קיימת טהור דבר תורה, וא"כ אין מקום כלל לתרץ דשלדן קיימת היתה כנ"ל, וצ"ע כעת

וכמ"כ איכא למידק בנזיר מ"ט ע"ב אהא דשנה ר"מ לתלמידיו על אלו טומאות הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת כעס ר' יהודא ואמר על כזית מן המת מגלח על המת לא כש"כ כו', והק' הר"ש רפ"ב דאהלות אמאי לא משני דכזית מן המת הוא בשר המת ממש ועל המת הוא בשנשרף ושלדו קיימת דטמא ע"ש, ולפמש"כ אין מקום לתירוצו לפמש"א בירושלמי דמת שנשרף ושלדו קיימת טמא הוא רק מדרבנן, ועל טומאה דרבנן אין הנזיר מגלח כדתנן בנזיר נ"ד,