אור הישר (תנ"ך) כח

אם עבד יגח השור או אמה כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו וגו'. במכילתא תניא אף עבד ואמה היו בכלל והמית איש או אשה והרי הכתיב מוציאו להקל עליו ולהחמיר עליו להקל עליו שאם יפה מאה מנה נותן שלשים סלעים להחמיר עליו שאם לא שוה אלא דינר ניתן שלשים סלעים כו', וה"נ סתם משנה היא בערכין י"ד ע"ב, ועל סמך זה פירש"י הכא דגזה"כ הוא ע"ש

ועפ"ז בלתי מובן לע"ד מאי דתירצו התוס' בב"ק כ"ד ע"א בד"ה השתא וז"ל, דאין ח"נ חלוק כיון דהוי קנס בחד דוכתה הוי קנס בכל דוכתי כדאשכחן גבי שלשים של עבד דאפילו העבד שוה שלשים לא פחות ולא יותר, מ"מ הוי קנס ואי מודה ביה מיפטר עכ"ל, ולפי הנ"ל מה דמיון הוא לח"נ דתמות, הלא קנס זה הוא גזה"כ ולהכי הוא דאתי האי קרא שלא ישתנה דינו ולעולם יהיה ל' סלעים לא פחות ולא יותר, משא"כ פלגא נזקא דקרן דלר"פ הוא ממונא, ואפילו לר"ה בריה דר"י דס"ל קנסא הלא טעמא קאמר דסתם שוורים בחזקת שימור קיימי כו', ולטעם זה יש מקום רק אם נגח פעם אחד או שני פעמים לאמר דאכתי לא נפיק מחזקתו, אבל השתא כדאתו תלתא כיתי סהדי על שלשה נגיחותיו, הרי בע"כ איבד חזקת תמות שלו, וסברא גדולה היא לאמר דבזה כו"ע מודו דתשלומיו ממון הוי ולא קנס, ומה זה ענין לשלשים סלעים דעבד שהוא קנס מגזה"כ, ובזה ודאי אי מודה מיפטר כדין כל מודה בקנס ע"ש וצ"ע כעת

וכי יפתח איש בור וגו' ונפל שמה שור או חמור. במכילתא דריש שור ולא שור וכליו חמור ולא חמור וכליו כו', וכה"ג בירושלמי ב"ק פ"ה ה"ז, ושם מבואר דתרוייהו צריכי ע"ש, אמנם בבבלי ב"ק כ"ח ע"ב נדרש פטורא דכלים בבור רק מתיבת חמור, ומתיבת שור ממעטינן אדם אם נפל לבור ומת שאין משלם את הכופר ובירושלמי שם פ"א ה"א יליף פטורא דאדם בבור מן הכופר, מדכתיב גבי בור והמת יהיה לו מי שהמת שלו יצא אדם שאין לו הנאה במותו, והמת יהיה לו דכתיב גבי שור אתא לבעלים מטפלין בנבילה ע"ש, והשתא קשה לפ"ד המכילתא דדריש תרווייהו קראי דוהמת יהיה לו להגיד ששמין דמי נבלתו ומנכה לו דמי נזקו ע"ש, א"כ מנין לו לאדם שנפל לבור דפטור מכופר, ואין לאמר דהמכילתא יליף לה מקרא דוגם את המת יחצון יצא אדם שאין הימנו הנאה במותו כדנפק"ל בתוספתא ב"ק פ"ו ע"ש, ז"א דהא האי קרא נדרש במכילתא רק על שור בשור כסוגיא דב"ק ל"ד, והוא כעין שכתבו התוס' לעיל ד"י ע"א בד"ה שהשור, אקרא דוהמת יהיה לו דמשתעי בשור דלא ממעט מיניה אדם ע"ש וצ"ע

כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו וגו', במכילתא תניא וטבחו אין לי אלא טובח מוכר מנין ת"ל או מכרו עד שלא יאמר יש לי בדין אם הטובח חייב מוכר לא יהא חייב אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר או מכרו ללמדך שאין עונשין מן הדין ע"כ, ולכאורה קשה הלא מכירה דהאי קרא מבע"ל דלא נימא כמו דבכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה ה"נ אשלד"ע להכי כתב רחמנא הכא וטבחו ומכרו מה