אור הישר (זבחים) פ

וע' בלח"מ פ"ג ה"ה מעבויה"כ ובמל"מ פ"ה הי"ג ממעה"ק

תוד"ה התם. לא דמי לקרנות דדרשינן תחילות כו', ע' סנהדרין ד"ג ע"ב ובתוד"ה אין

תוד"ה דכתיב. ובפ"ק דסנהדרין לא מייתי ליה להאי כנדתה, עמש"כ בחידושי לעיל בסמוך

ע"ב אמר רבא בר שילא, ביומא ט"ו ע"א הגרסא רבה בר שילא ושם נ"ט ע"א רבה בר רב שילא

שם כי איתשיל להיתירא איתשיל כו', כה"ג בחולין נ"ב ע"ב וביומא ד"פ ע"ב, וע' בטו"א לחגיגה י"ז ע"א, ושם בקונטרס אבני שהם ריש מס' ר"ה

שם אמר ר' יוחנן שלש מתנות שבחטאות אינן באות בלילה ובאות לאחר מיתה והמעלה מהן בחוץ חייב, והנה לפירש"י דכל חידושא דר' יוחנן היא, בנוגע אל הכפרה ממתן האחת בראשונה ופסול הדם משקיעת החמה או חטאת שמתו בעליה ע"ש, קשה טובא מה בא ר"י להשמיענו הלא כולן פשיטא, דאיך יבאו בלילה אחרי דילפינן מקרא לקמן נ"ו ע"א דדם נפסל בשקיעת החמה, ואם כל הדם היה לפנינו היה נפסל כולו, ועכשיו שנוטל חלק מן הכלל, אותו חלק שנתן באותו מתן אחת כבר כיפר, ושלשה חלקים הנותרים, אף שביום היו ראוים לזריקה, אכן מששקעה עליהם החמה נפסלו, ופשיטא דאין באות בלילה

והא דבאות לאחר מיתה ולא נפסלו משום חטאת שמתו בעליה ג"כ פשיטא, דאיך תועיל מיתתו לפסול הדם אחר שכבר נתכפר בקרבנו כל עוד חלקו בחיים, וביותר תקשה דלשון ובאות לאחר מיתה, משמע בתורת חוב להביאן לאחר מיתה, ולפירש"י הוא דלא נפסל ורשאי להביאן

והמעלה מהן בחוץ חייב, נמי מתניתין היא לקמן ק"י ע"א, הזורק מקצת דמים בחוץ חייב, וע"ש ברש"י ושם ע"ב תוד"ה ומודה, ושם אין נ"מ איזה מקצת דמים זרק בחוץ אם ממתנה ראשונה או אחרונה, וע"ש בטהרת הקדש

לכן נלע"ד עפ"ד הרמב"ם בפ"ב ה"ד ה' ו' מפסוה"מ, שהוא שינה הצורה והסדר דכל הני תלתא שמעתתא דר' יוחנן, ובזה גופה האיר לנו הדרך בהבנת דברי ר"י, דז"ל שם חטאת שנתן ממנו מתנה אחת ומתו הבעלים ישלים ארבע מתנות לאחר המיתה אבל אם נתן האחת ביום לא יתן השלש בלילה ואם נתן אחת בפנים והשלימן בחוץ חייב משום מעלה בחוץ עכ"ל, ומזה מוכח שהבין דר' יוחנן סובב הולך על התקשרות השלש מתנות אחרונות עם המתן אחת הראשונה, אע"ג שהיא לעיכובא והן אינן רק למצוה לכתחילה, לכן בהני תלת הלכתא דר"י הניח ליסוד בראשונה, חטאת שנתן ממנו מתנה אחת ומתו הבעלים ישלים ארבע מתנות לאחר המיתה, דלכאורה ארבע מאי עבידתייהו הלא כבר נתן מתנה אחת, וגם ר' יוחנן קאמר שלש מתנות, אלא להורות דנתינת השלש הן להשלמת כלל הארבע, דלכתחילה מצות החטאת בכולן, והשתא אשמעינן טובא, דלא נימא כיון דמטעם המצוה קשורות אלו השלש אל הראשונה, לכן יהיה נחשב הדם כחטאת שמתו בעליה, קמ"ל דמצותן לא בטל, וצריך להשלים אותן השלש מתנות לאחר מיתה אל המתן אחת שזרק בחייו, וכחטאת שמתו בעליה לא הוי, כיון דכבר נתכפר בעליו במתן אחת הראשונה בעודו בחיים, ועלה קאמר בתר הכי, אבל אם נתן האחת ביום לא יתן השלש בלילה, כוונתו, אע"ג דהשלש מתנות אחרונות קשורות כ"כ אל הראשונה עכ"פ למצוה, עד שמחוייב לזורקן אפילו לאחר מיתת הבעלים, מ"מ אינן באות בלילה, דשאני מיתת בעלים שלא הניחה פסול על הדם כנ"ל, להכי מחוייב לקיים מצותן, משא"כ לילה דשקיעת החמה הניחה פסול על הדם כדנפק"ל מקרא לקמן נ"ו ע"א

ומסיק נמי ואם נתן אחת בפנים והשלימן בחוץ חייב משום מעלה בחוץ, היינו ג"כ לפרש הא דחדית ר' יוחנן, מאי דלא שמעינן ממתניתין דלקמן ק"י, דהא דתנן התם הזורק מקצת דמים בחוץ חייב, שם מיירי גם מחטאות הפנימיות, שכל מתנותיהן מעכבות כדפירש"י התם, נמצא דמתנה זו שנתן ממנה בחוץ, היתה ראויה לבא בפנים ופשיטא דחייב, משא"כ הכא דאיירי בדמים הניתנין על מזבח החיצון, כדביאר הרמב"ם שם בריש הפרק, ומכיון שנתן מתנה ראשונה כבר יצא ידי מצוה בדיעבד, ומשו"ה הוה אמינא דבג' מתנות האחרונות לא מחייב בחוץ, קמ"ל דמשום התקשרות פעולות המתנות של כל הארבע ביחד מדין התורה במצוה דלכתחילה, אהני נמי התקשרותן גם על הג' מתנות האחרונות משום מעלה בחוץ

שם חוץ ולילה כו' כתחילתן. ע' שאגת אריה סי' י"ז

שם מן הקרן ומן היסוד אינו טעון כיבוס, כ"ה לשון המשנה לקמן צ"ג ע"א, והרמב"ם בפ"ח ה"ו ממעה"ק השמיט תיבות מן היסוד וע"ש בכ"מ, אולם בתוספתא פ"י נקט קרן וכבש ויסוד, ולא ידענא מדוע השמיט במשנה וגמרא תיבת כבש, ועבמש"כ בחידושי לקמן דף צ"ג ע"א

רש"י ד"ה אמר ר"י, מיהו דם נפסל בשקיעת החמה כו' ע' שאגת אריה סי' י"ז

תוד"ה וליתנייה. דכן מוכח בתוספתא בהדיא כו', הוא בתוספתא דמכילתין פ"ד ודעדיות פ"ב, אבל בשינוי גרסאות הוא לפנינו שם

דף ל"ט ע"א והתניא דמים הטעונין יסוד טעונין כיבוס כו', ע' תוספתא סוף פ"ח

שם ומחשבה מועלת בהן כו', בעיא היא בירושלמי יומא פ"ה ה"ו, וע"ש בק"ע ופ"מ ובגליון אפרים שם

שם ת"ר ועשה כאשר עשה מה ת"ל לכפול בהזאתו כו', בדק"ס גריס לכפול בהן וללמד, ובמה שהקשה החק נתן מסוגיא דהכא ע"ד הרמב"ם פ"ב ה"ג מפסוה"מ, דיהיב טעמו דאם חיסר אחת מן המתנות על מזבח הפנימי לא כיפר, משום דהכתוב הקפיד על מניינן שנאמר שבע פעמים, כבר הקדימו הלח"מ שם על אתר, אכן לא העירו מה שיש לדקדק ביותר, מהא דקאמר בסוגיין אין לי אלא מתן שבע שמעכבות בכל מקום כו', דלדברי