אור הישר (זבחים) קמד

חשיבי ולא בטלי, ובדיעבד פסק כרב ושיטתו בכ"מ דבע"ח אין נדחין ומותרין כולן, ובטבעות בודאי פסק כרב, דהא כמו ר"א כן משנתנו כו"ע ס"ל, דבאינה בע"ח ויש במה לתלות האיסור, תלינן, והנשארות מותרות, כנלע"ד

ואילה"ק א"כ מאי פריך רבא אהא דרב ממתניתין דקתני אפילו אחת בריבוא ימותו כולן, ואצטריך לשנויי ליה רב דאמר כר"א, הלא משנתינו ס"ל בע"ח נדחין משו"ה אין נראין עוד וימותו כולן, משא"כ רב הא ס"ל כמ"ד אין בעלי חיים נדחין ולפ"ז הרי פליג אמשנתינו, די"ל דאם רק מטעמא דאין נדחין הרי א"צ נמי שיהיה מת חד מינייהו כדלעיל בשם הרמב"ם, ורב גבי טבעות קאמר דנפלה אחת מהן לים הגדול, משו"ה איצטריך לשנויי ליה דרב ס"ל כר"א אם קרב הראש של אחד מהן יקרבו כל הראשין, הרי דמוכרח לדידיה חסרון האחד בשביל להתיר הנשארים, וע' פלתי סי' ק"י סקכ"א וסקכ"ג

שם אנא נמי תרתי קאמינא, ע' ביו"ד סי' ק"י ס"ב ובמפרשים שם ובפמ"ג שם סי' נ"ז סקכ"ח בשפ"ד ד"ה ודע דאי אירע ובת' אחיעזר חי"ד סי' י"ג

שם טבעת עכו"ם שנתערבה במאה טבעות ופרשו ארבעים למקום אחד וששים למקום אחר כו', ע' פר"ח סי' ק"ז סק"א ובפלתי שם

, שם כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי הנח לע"ז שספיקה וספק ספיקה אסורה כו', ע' נמו"י ליבמות דף פ"א

שם ר' יהודא אומר רימוני באדן אוסרין בכל שהוא כו', בתוספתא תרומות פ"ה נשתנית הגרסא, וע' בתוספתא כלים ב"מ פ"ו ובביאור הגר"א שם ובר"ש ותוס' רע"ק במשנה שם פי"ז מ"ה ובר"ש ערלה פ"ג מ"ז ובכלים פי"ז מ"ה

שם שמואל דאמר כמאן אי כר' יהודא כו', ע' בחידושי הרמב"ן והר"ן לע"ז דף מ"ט ע"ב ובטעם המלך פ"ז מה' ע"ז ובתוס' ורשב"א לביצה ד"ג ע"ב ובשעה"מ וטעם המלך פ"א ה"כ מה' יו"ט

רש"י ד"ה ואמאי ימותו כולן מכיון שמת אחד מהן ליתלי ביה ונימא דאיסורא מית והנותרים יקרבו, ע' בהעמק שאלה על השאילתות פ' ויקרא סי' ס"ח אות כ"ה ובהקדמת כרתי ופלתי מבן הגאון המחבר

רש"י ד"ה תרתי תרתי קאמינא שימכור הטבעות שנים שנים ע"כ, אבל הרמב"ם בפ"ז ה"י מה' ע"ז הבין דהא דאמר ר"נ אנא נמי תרתי קאמינא, היינו שנפלו שתי טבעות לים הגדול, ונראה דזה תלוי בחילופי הגרסאות המובא בדק"ס, דרש"י גריס תרתי תרתי וכ"ה בשטמ"ק, והוא דומיא דלא התיר ר"א אלא שנים שנים, דבודאי קאי על ההקרבה של הנשארים כדפירש"י לקמן ע"ז ע"ב, וה"נ הני תרתי קאי על מכירת הטבעות שיהיו שנים שנים, והרמב"ם נקיט הגרסא בגמרא אנא נמי תרתי קאמינא, וקאי על שתי הטבעות שנפלו לים, ולקמן דף ע"ז פי' הרמב"ם ג"כ בפיה"מ, דלא אמר ר"א אלא שנים ר"ל אם הקריב שני ראשים מן הראשים המעורבים ע"ש. שוב מצאתי שכבר ישבו על מדוכה זו הלח"מ בפ"ז מה' ע"ז והחק נתן בסוגיין, ואינהו אמרי הכי מצד הסברא, אולם כשהם לפנינו שתי הגרסאות בדקדוקי סופרים, בודאי דזה תליא בחילופי הגרסאות שהיו לפניהם, אולם נפלאתי על הרשב"א ז"ל דנראה בפירושו כמזכי שטרא לבי תרי, דבתוה"ב הארוך בית ד' שער ב' פי', כמו בר"א דמתניתין דלקמן כן בסוגיין כדפירש"י, ובתשובותיו סי' שכ"ה פי' כהרמב"ם, וע"ש סי' רע"ג וצ"ע כעת, וע' בת' הרא"ש כלל עשרים סי' י"ז ובת' הרדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' קצ"ד ובפלתי סי' ק"י סקכ"ב

רש"י ד"ה פירשו ששים. דכיון דאיסורא ברובא איתיה הוי כולהו ספק עכו"ם, ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"ב סי' א'

תוד"ה ונפלה, ודוקא נפלה ממילא אבל הפילה אפילו שוגג קנסינן אטו מזיד ע"כ פי' דבמזיד אסור להפיל אחד מהן מצד הדין, כיון דעי"ז הותרו האחרים ואין מבטלין איסור לכתחילה, ומשו"ה אסרו שוגג מטעם קנס אטו מזיד, וע' באור זרוע ה' גיד הנשה סי' תנ"ח ובה' פסחים סי' רנ"ו ובת' פנים מאירות ח"ב סי' קס"ג ובת' באר שבע סי' ח' ובפר"ח יו"ד סי' צ"ט סקי"ב

בא"ד ודוקא לים הגדול שאינה בעין אבל פירש לא כו', טעם הדבר ביאר הרשב"א ז"ל בתוה"ב הארוך בית ד' שער ב' וחזר בתשובותיו סי' שכ"ה, ורמז ג"כ על סברא זו בסי' רע"ג וז"ל, דכל שישנה בעין ואתה צריך לדון עליה ועל השאר מפני מה נאמר בזו האחת שהיא היא האסורה אדרבה יש לנו לאמר שהאיסור נשאר בתוך הרוב אבל בשנפלה לים או שנאכלה או שנאבדה אז אין אתה צריך לדון על אותה שכבר הלכה ואין בפנינו לדון אלא על אלו הנשארים אז אנו אומרים אותה היא שנאבדה היא אסורה והשאר מותרים, וע' בס' האשכול ח"ג סי' ל' ובנחל אשכול שם ובסי' ל"ג ובמיוחסות ס"ס קפ"ב ובת' פנים מאירות ח"א סי' ק"ה וביד המלך פ"ט ה"י מה' עכו"ם

בא"ד שמעינן ליה לר"א בפ"ה מ"ב דתרומות דאמר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה כו', עמש"כ בחידושי לקמן ע"ז ע"ב

תוד"ה רב. תימה הא טעמיה דר"א משום דכתיב מום בם הוא דלא ירצו כו', ע' ביד המלך ה' עכו"ם פ"ט ה"י ובת' חמדת שלמה חי"ד סי' י"ט, ובמש"כ בחידושי לקמן ע"ז ע"ב

בא"ד וי"ל דהא דאיצטריך לן קרא לא לחד בתרי איצטריך דבלאו קרא ברובא בטיל כו', ע' פלתי סי' ק"י סקכ"א

תוד"ה פירש. אבל ריבוא שני אפילו נהנה מכולם בבת אחת ספק ספיקא הוא ושרי כו', ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ה סי' מ"ב וע"ע בתשובות