אור הישר (זרעים) מב

דטעם פלוגתתם הוא בברירה, והתוס' ביומא נ"ו ע"ב כ' וז"ל תימה מנ"ל דטעמייהו משום ברירה הא קתני בהדיא טעמייהו משום בקיעת הנוד וי"ל כו' והיו מקשים לו כל מה שהיו יכולים רק שיחזור בו ע"ש, וקשה דזה ניחא רק לתרץ על הויכוח שהיה בין התנאים גופייהו, אבל רבא בעירובין ל"ז ע"ב דקאמר דטעם האוסרין הוא משום ראשית ששירה ניכרין, ור"מ ס"ל דלא בעינן ששיריה ניכרין כדפירש"י במכות י"ט ע"ב, הרי על רבא ודאי הדרא קושית התוס' ביומא הא אינהו גופייהו אמרו משום בקיעת הנוד, ומדוע לא אמרו לו הטעם דראשית ששיריה ניכרין, ואף די"ל דאינהו ידעי דס"ל לר"מ דלא בעינן שיריה ניכרין. והאי ראשית מבע"ל לר"מ לדרשת הספרי בפ' שפטים שאין תורמין אותן אלא מן המובחר, או כדרשת הירושלמי בתרומות פ"ד סוף ה"ג ראשית ואפילו כל שהו, היינו דחטה אחת פוטרת הכרי וע' חולין קל"ז ע"ב רש"י ד"ה פוטרת, אמנם תירוץ זה סובל על התנאים בעצמם דפליגי עליו, וידעו דעתו, משא"כ רבא מנא ליה לעשות ביניהם פלוגתא חדשה בדרשת ראשית ששיריה ניכרין, אם הם בעצמם אמרו לו טעמא דבקיעת הנוד וצ"ע כעת. וע"ע בס' שאילת שלום סי' ט'

מ"ה היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה אומר מה שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשע מע"ש היו דמאי אומר מה שאני עתיד להפריש למחר כו'. הנה גבי ודאי לא קתני למחר וע' בתוי"ט, אולם בפני משה כ' דכמו בדמאי כן לודאי צריך שיפרש למחר ע"ש, ופליאה דעת שלא הביאו לדברי התוס' ביומא נ"ה סוף ע"ב ובסוכה כ"ג ע"ב ד"ה שני לוגין שכ' בהדיא דרק בסיפא גרסינן למחר ולא ברישא

מ"ו היו לפניו שני כלכלות של טבל ואמר מעשרות זו בזו הראשונה מעושרת של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה קרא שם. ע' בירושלמי לעיל ספ"ק ובתוס' הרי"ד שם. ל

בתוי"ט סד"ה של זו בזו. אבל כי לא כללינהו בבת אחת אע"ג שאמרם בתוך כ"ד תפוס לשון ראשון. ע' במשנ"א טבו"י פ"ד סמ"ד

מ"ז מאה טבל מאה חולין נוטל מאה ואחד כו'. בירושלמי ר' לוינטי בשם ר' יונה כל טבל דאנן קיימין הכא טבל לראשון ולשני, פי' ולא לתרומה גדולה דאל"ה אמאי מפסיד רק אחת מן החולין בשביל התרומת מעשר לבד הרי טבול גם לתרומה גדולה כדפי' בפ"מ ע"ש, ועפ"ז ניכרת גרסא מוטעת בירושלמי ב"מ פ"י ה"א, דשם קאמר נוטל מאה ואחת כדי להפריש תרומה ותרומת מעשר מן הטבל ע"ש, דהכא אמרינן בהדיא דתרומה גדולה כבר הורמה וע' בשנות אליהו.