אור הישר (זרעים) קיז

בר"ב ד"ה הלוקח מים. מה הפרס מפורש דבר שהוא אוכל וגדולי קרקע דבקר וצאן גדלים מן הצמחים כו', עי במשנ"א עוקצין פ"ג מ"ה

מ"ו הלוקח בהמה שוגג יחזרו דמיה למקומן כו'. ע' בת' פנים מאירות ח"א ס"ס מ"ו

מ"ז אין לוקחין עבדים שפחות וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מע"ש ואם לקח יאכל כנגדן. ע' תוס' קידושין נ"ו ע"א ד"ה מתקיף ותוס' ע"ז ס"ב ריש ע"ב ובת' עונג י"ט סי' צ"ג. פרק שני

מ"א מע"ש נותן לאכילה ולשתיה לסיכה כו'. ע' תוס' ע"ז ס"ב ע"ב ד"ה העלה ובראב"ן סי' י"ח

שם זה הכלל כל ששבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין שבחו ניכר השבח לשני, ע' ברמב"ם ומפרשים פ"ג הי"ד מה' מע"ש ובאור שמח שם

מ"ב ר"ש אומר אין סכין שמן של מע"ש בירושלים כו'. ע' אור שמח פ"ג ה"י מה' מע"ש

מ"ג תלתן של מע"ש תאכל צמחונים כו'. וכ' הרמב"ם בפיה"מ שיאכלו כשהן לחין כמו ירקות ואין מותר לו להניחם שיתביישו כי אם נתיבשו לא יהיו ראויות לאכילה כו', והנה סתר א"ע בזה ממש"כ בחיבורו פ"ב הי"ד ממע"ש. והראב"ד חלק עליו ומפרש בפיה"מ ברמב"ם דהכא, וע"ש מה שהאריכו המפרשים, וע"ע במראה הפנים ובהכרעת הגר"א ז"ל בשנו"א

, מ"ד ושל תרומה בש"א שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה ובה"א שורין ושפין ומאכילין בטומאה שמאי אומר יאכלו צריד ר"ע אומר כל מעשיהן בטומאה. ולשון הרמב"ם פי"ב ה"ז מה' תרומות התלתן והכרשינין של תרומה הואיל ואינו מאכל אדם ה"ז מותר לעשות כל מעשיהו בטומאה ואינו נזהר אלא בעת שרייתן במים שאם שרה אותם בטומאה הרי טימא אותו בידים אבל אחר השרייה אינו נזהר לא בעת ששף הכרשינין ולא בעת שמאכילן לבהמה לפיכך נותנין תרומת תלתן וכרשינין לכהן עם הארץ, וכ' הכ"מ דראשית דבריו הוא כב"ה ומאי דמסיק לפיכך כו' הוא כר"ע ותמה למה פסק כר"ע לגבי חכמים הא