אור הישר (טהרות) פו

בכל שהו לא שייך לאמר טמאני וטמאתיו דהא קודם התפוח היה טמא אלא שלא היה מטמא ונשאר בצ"ע ע"ש, ועפ"ז אפ"ל לולא דבריהם ז"ל דמחלוקת הראשונים בזה היא פלוגתא קדומה בין התנאים ג"כ. דאף דכולם דרשו קרא דכל האוכל מלמד שמטמא בכל שהו כמו בתו"כ, רק מהם דסברי שהוא דין התורה ומהם דס"ל שהוא מדרבנן ואסמכינהו אקרא

ולפ"ז י"ל דמשנה דטהרות שם ס"ל כרמב"ם רש"י ורשב"ם דפחות מכביצה מקבל טומאה מן התורה. ומשנתינו דהכא והתוספתא דפרה ס"ל דאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה ולהכי שפיר ממעט את הטפח. ועמש"כ בחידושי לב"ב ד"פ ע"א וע"ע בבועז מקואות פ"ו סי' י"א

מ"ו אילו שאינן ממעטים אין העצם ממעט ע"י עצמות ולא בשר ע"י בשר ולא כזית מן המת כו', ע' בתפא"י דפרקין לעיל מ"ה סי' ל"ו

שם ולא תבואה שבחלונות, ע' בתפא"י דפרקין סי' מ"ם

שם ולא השתי והערב המנוגעים, ע' במשנ"א כלים רפ"י

שם ולא לבינה מבית הפרס דר"מ וחכ"א הלבינה ממעטת מפני שעפרה טהור, ע' בתפא"י לעיל פ"ב מ"ג ובבועז שם סי' ו' ובמפרשי המשנה לקמן ספי"ז ובמשנ"א פי"ח ריש מ"ד

שם זה הכלל הטהור ממעט והטמא אינו ממעט. והיינו דתנן לעיל פ"ח מ"א ואוכלים טהורים, וע' במפרשי המשנה שם

בתוי"ט ד"ה וחכ"א. כלומר וע"י כן חזר להיות כמו גוש כו', ע' טהרות פ"ה מ"א. פרק ארבעה עשר

מ"א הזיז מביא את הטומאה כל שהוא וכ' במשנ"א שהרמב"ם בפירושו כ' דשיעורין אלו הלמ"מ ובחיבורו כ' שהוא מדבריהם כו', ע"ש, והנה שיטת הרמב"ם ביאר הוא בעצמו בפיה"מ לכלים פי"ז מי"ב שכל מה שלא התברר בלשון התורה יקרא מדברי סופרים ואע"פ שהדברים הן הלמ"מ כו'. וע' בת' הרמב"ם סי' קמ"א ובמש"כ בחידושי לזבחים ק"י ע"ב וע"ע בא"ר לעיל פי"ב מ"ג ובתפא"י שם סי' ל' ובפרקין בסמוך לקמן מ"ב ובבועז שם.