אור הישר (טהרות) פה

שם שירי המאור רום אצבעיים על רוחב הגודל כו' ע' משנ"א מקואות פ"ו מ"ז וע"ע בדורות הראשונים ח"א כרך ג' פכ"א

שם חררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת שיעורו מלא אגרוף, היינו דתנן בכלים פי"ז מי"ב מאור שלא נעשה בידי אדם, וע"ש במפרשים ובמלאכ"ש דמכילתין לעיל פ"י מ"ה ובמשנ"א פי"ב מ"ג ד"ה הבטה ובתפא"י לעיל פ"י סי' ב' ובבועז פי"ב סי' ה'

מ"ב חלון שהוא לאויר שעורה מלא מקדח בנה בית חוצה לה שעורה בפ"ט, ע' בס' חזון איש לאהלות סי' י"ז ס"ק י"ג

מ"ג החור שבדלת שיעורו מלא אגרוף דר"ע ר"ט אומר בפ"ט שייר בה חרש כו', מדברי הרמב"ם פי"ד ה"ו מטו"מ משמע דנקט כלשון משנתנו ולא כלשון התוספתא המובא בר"ש מ"ד ע"ש אלא שהוא הבין דר"ע ור"ט ל"פ רק בחור שבדלת אולם בשייר בה החרש כו' בזה כו"ע ל"פ

מ"ד העושה מקום לקנה ולאספתי ולנר שיעורו כל שהוא כדברי ב"ש בה"א כו', וכ"ה הלשון בפרקין מ"א ולקמן פט"ו מ"ח, אמנם ברפי"ח לשון המשנה טמאים כדברי ב"ה בש"א כו', וע"ש בתפא"י סי' ח'

מ"ה אלו ממעטין את הטפח פחות מכזית בשר ממעט על ידי רובע עצמות כו' פחות מכביצה אוכלין כו', וכ' הרא"ש תימה הא פחות מכביצה מקבל טומאה הוא כדתנן בפ"ב במס' טהרות גבי אשה שהיתה כובשת ירק דקתני אין בו כביצה הוא טמא והכל טהור וא"כ האיך ממעט את הטפח כו', ולולא דבריו ז"ל היה נלע"ד דהנה מחלוקת הראשונים היא, ושיטת רש"י בפסחים ל"ג ע"ב דרק לטמא אחרים שיעורו בכביצה אבל לקבל טומאה לעצמו שיעורו בכל שהו והתוס' חולקים עליו שם ודעת הרשב"ם בב"ב ד"פ סוף ע"א הוא כרש"י, וסמכו על התו"כ דתניא מכל האוכל מלמד שמטמא בכל שהו יכול יטמא לאחרים בכל שהוא ת"ל אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת והיינו כביצה, והתוס' דחו לפירש"י שם וכתבו דההוא דתו"כ אסמכתא היא. פי' דטומאה זו דרבנן היא ואסמכוה אקרא ע"ש

והנה בתוספתא המובא בר"ש פ"ח מ"ז דפרה תניא קדירה שהיא מלאה משקין טהורים ותורמסין טמאים פחות מכביצה נתונין לתוכה נתפחו ונעשו כביצה הרי זה אומר טמאני וטמאתיו, ופי' הר"ש דהמשקין גרמו התפוח והתורמסין אומרים למשקין שעשו אותי כביצה ואני חזרתי וטמאתי המשקין, והוכיח מזה במל"מ רפ"ד מטו"א כדעת התוס' דאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה דאי מקבל טומאה