אור הישר (טהרות) רלו

ור"א מתיר, היינו דריסוקן עביד להו משקה וזב מאליו מן השעוה ולהכי מתיר ר"א ואפילו רבנן לא אסרי אלא משום גזירה אטו שאינן מרוסקין דילמא מרסק להו, אבל מטעם הדין לכו"ע מותר, משום דפעולת הריסוק נעשתה מע"ש, ודמי להא דסנהדרין ע"ז ע"ב דזרק צרור בכותל וחזרה לאחוריה והרגה דחייב, ולא אמרינן התראת ספק היתה, משום דע"פ תכונת הזריקה היתה מוכרחת לחזור לאחוריה ולהרוג ולהכי נחשבת פעולת ההריגה מזמן הזריקה, וה"נ זיבת הדבש מן השעוה בשבת נחשבת ע"י פעולת הריסוק מע"ש. דמאז נשלמה מחשבתן לעשותה למשקה. ועמש"כ בחידושי לסנהדרין שם וע"ע במפרשי המשנה מכשירין פ"ו מ"ד

מי"ב אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ע' ביד רמה ובבאר שבע לסנהדרין ד"ק ע"א ובנובי"ת חי"ד ס"ס קס"א

שם אר"ש בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, הנה אם תשפוך יין שמן דבש או כל דבר שחל עליו שם פירוד, אז בהכרח שצריך לזה כלי לכלכלם יחד ובזולת הכלי ילכו לאיבוד, ולכן ברכת כהנים שהיא מעולה שבברכות שהשי"ת מיחד שמו על ברכה זו כמש"א ואני אברכם, סיים בחתימתם וישם לך שלום, שהיא הכלי המחזקת את כל הברכות, דאם אין שלום אף אם יהיה לו כל הטובות שבעולם, רעה זו של העדר השלום תבטל ממנו כל הטובות, ונחיצות השלום היא להגוף ולהנשמה כ"א לעצמו שיהיה בשלמות, וג"כ שלמותן המשותפת באשר הם נפרדים זה ארציי וזה שמיימי, כן להיות שלום בין איש לרעהו, וזה כולל ג"כ כל מין האנושי, ושלימות כל אלו יביאו שלום אמתי בינו לבין אביו שבשמים, ולכן כשרעשו כל יושבי תבל בשעת מתן תורה ושאלו מבלעם הרשע האם ה' למבול ישב, השיבם ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, היא נתינת התורה, כדאמרינן בזבחים קט"ז ע"א, מפני שעוזה וכחה של התורה היא ליישר את דרכי בני אדם ולהביאם לכל מיני השלמות הנ"ל

ומעתה מה מאד מובן מה שחז"ל מצאו כאן המקום הנכון, אחרי סיום ששה סדרי משנה, הכולל כל התורה הכתובה והמסורה, להציג מאמרו של ר"ש בן חלפתא, אחרי שהשלום הוא הכלי המחזיק כל הברכות לישראל, וכל השלמות נשיג אלא ע"י לימוד וקיום זאת התורה.