אור הישר (טהרות) רא

מ"א מי שטבל בנהר והיה לפניו נהר אחר ועבר בו טהרו שניים את הראשונים כו', ע' בתוי"ט לעיל פ"ב סוף מ"א ובמשנ"א מקואות פ"א מ"ד ובפרקין ריש מ"ז

מ"ב השט על פני המים הניתזין אינן בכי יותן כו', ע' בתוס' חדשים לעיל פ"ד מ"ה

שם העושה צפור במים הניתזין ואת שבה אינן בכי יותן, ע' לקמן מ"ה ובמשנ"א שם

מ"ג פירות שירד הדלף לתוכן ובללן שינובו רש"א בכי יותן וחכ"א אינן בכי יותן, עמש"כ המפרשים בביאור פלוגתתם, ולעד"נ דלכאורה דמיא מחלקותם להא דמו"ק ד"ב ע"ב במנכש ומשקה מים לזרעים דרבה סבר מתרינן ליה משום חורש ורב יוסף אמר משום זורע. ומפרשי התוס' שם דרבה סבר דבתר המעשה מדמינן לה ולא אחר המחשבה ור"י סבר בתר מחשבה אזלינן כו' ע"ש, וה"נ ר"ש אזיל בתר פעולתו ומצד המעשה דעביד בידים הוי בכי יותן דניחא ליה, וחכ"א אינן בכ"י דס"ל דמצד המחשבה לא באו כלל לפי רצונו, אולם אפשר לחלק דהתם יש מקום לשני חלקי הספיקות, משא"כ גבי הכשר דכל עיקרו נוסד אהא דניחא ליה היא המחשבה, ואין לה התקשרות עם צד המעשה, ואפשר דמשו"ה החליטו כאן הפוסקים דהלכה כחכמים ולא אמרינן דמעשה מוציא מיד מחשבה כמו בקידושין נ"ט, ובמק"א הארכתי בזה

מ"ד המודד את הבור בין לעמקו בין לרחבו ה"ז בכי יותן דברי ר"ט רע"א לעמקו בכי יותן לרחבו אינו בכ"י, ע' בתוי"ט לקמן מ"ה, והנה הוחלט דהלכה כר"ע רק המפרשים נחלקו אי משום דר"ט חזר בו כמבואר בתוספתא או משום דהלכה כר"ע מחבירו, ובתוי"ט שדא ביה נרגא מפני סוגיא דכתובות פ"ד דאיכא דאמרי דר"ט רבו הוה ומסיק דהרי"ף והרא"ש לא העתיקו אלא כמ"ד דחבירו הוה ע"כ, וע"ע באור זרוע סוף ה' בכורות ובת' חו"י סי' צ"ד ד"ה הלכה כר"ע מחבירו

מ"ה פשט ידו או רגלו או קנה כו', וכ' במשנ"א לא זו אף זו קתני כו' ע"כ, ולדעתי אפשר ג"כ לפרש בדרך זו ואצ"ל זו קתני כמו בריש הוריות ובכ"מ, היינו ידו או רגלו דאפשר שנהנה קצת בטבילתן במים שנטהרו עי"ז, או בימות החמה ש שמתקררין ע"י הטבילה ואפ"ה אינן בכי יותן, ואצ"ל קנה שאין בטבילתו במים שום הנאה בודאי דאינו בכ"י, אמנם ברמב"ם פי"ג ה"ט מטו"א השמיט תיבת קנה.