אור הישר (טהרות) קצ

שם ותפלה של ראש בזמן שאינה חוצה ושל זרוע בזמן שהיא עולה ויורדת ושניצן של סנדל כו'. ע' בתוס' אנשי שם לעיל מ"ג בד"ה חבט ובד"ה ואזני

שם הטבילן נגובין עד שיבעבעו וינוחו מבעבוען. ע' ברוקח סי' ת"פ ה' טהרת כלים

מ"ה כל ידות הכלים שהם ארוכין ועתיד לקצוץ מטבילן עד מקום המדה ר' יהודה אומר עד שיטביל את כולו, והנה בחולין ע"ג ע"א גריס בפלוגתא דמשנתינו דברי ר"מ וחכ"א כו', וקאי אהא דקאמר התם עובר לחתיכה קאי וכל העומד לחתוך כחתוך דמי, ועלה קאמר כמאן כר"מ, פי' דבשביל שעתיד לקוצצן נחשבות כקצוצות וא"צ להטביל יותר, ולכאורה אמאי תלי האי כל העומד לחתוך דוקא בדר"מ, ולא בדר"ש דס"ל שם דפ"ב ובכמה מקומות כה"ע לזרוק כז"ד וכה"ע לפדות כפ"ד, וי"ל דסברת ר"ש הוא רק במקום מצוה, בזה סבר דבשביל המצוה עומד הדבר להעשות כך כמש"כ התוס' בסוטה כ"ה ע"ב, משא"כ ר"מ איירי בדבר העומד להעשות כן רק מטעם רשות כדהכא, ולפ"ז עולה שם הדמיון שפיר. דאם בדבר הרשות התלוי ברצונו שהחליט לקצצן, ואפשר נמי שיחזור מהחלטתו, מ"מ ס"ל לר"מ דהן כקצוצות, ומטביל רק עד מקום מדה, מכש"כ עובר דלחתיכה קאי מצד הכרח הטבע בודאי דהוא כחתוך, וע"ע באו"ז ח"א סי' שס"ב ובמשנ"א אהלות פט"ו סוף מ"ח ובכלים פ"ו מ"ג ושם פ"ה מ"ב ובפכ"ט מ"ב ובבועז שם פי"ט מ"ב

שם החבל שהוא קשור בקופה אינו חבור אא"כ תפר. הנה המג"א ר"ס ט"ו כתב דקשירה חבור מעליא לענין חוט של ציצית, והביא ראיה מהא דנגעים פי"א מ"ח דקשירה חשיב חוט אחד לגבי נגעים דהלכה כת"ק, וע"ז יצא בארצות החיים שם להקשות ממשנה דהכא דקשירה לא הוי חבור אא"כ תפרה ע"ש, ולע"ד ל"ד כלל לבד מה דקשירת חוט מיהדק טפי מקשירת חבל, כן ההשתמשות במשא הקופה הקשורה מביא ג"כ לידי התרת הקשר, וזהו רק בנוגע לדינא של המג"א, אכן להא דנגעים בלא"ה ל"ד, דהתם בא החוט הנקשר להיות נארג, והאריגה הסובבת את הקשירה בודאי מהדקת את הקשר, וכמו שיעיד החוש דדבר הנארג חזק יותר גם מדבר התפור. וע' במשנ"א פרה פי"ב מ"ח ובכלים פכ"ו מ"ד

בר"ב ד"ה מטבילן הראשון. ובית הסתרים דכלים אפילו ראוי לביאת מים לא צריכי דאין אדם מקפיד שם, ע' במשנ"א דפרקין סוף מ"א

מ"ו בש"א אין מטבילין חמין בצונן ולא צונן בחמין לא יפים ברעים ולא רעים ביפים בה"א מטבילין ע' תוי"ט לעיל פ"ב מ"ו ובמשנ"א פ"א מ"ו ובח"ס חי"ד סי' רי"ד.