אור הישר (נזיקין ב) רל

לאמר להתיר ציציותיו, ואין לך מעט יותר נכון מזה

כן נלע"ד דכשם שברייתא זו לא היתה לפני התוס', כמ"כ לא היתה לפניהם גרסת הילקוט בפ' תצא רמז תתקל"ג, דהתם גריס בסוגיא דמנחות בההיא שעתא ודאי לא משום לועג לרש חרף עושהו ע"ש, הרי דלגרסא זו ודאי אין מטילין ציצית בשעת הקבורה בתכריכין, והפשיטות של ודאי מובן מאד, דכ"ז שהוא חי אף שהכינם לתכריכים, מ"מ יש האפשרות להשתמש בהם ג"כ כשהוא חי, ומשו"ה מטיל בהם ציצית ועי' בנמו"י למנחות מ"א, משא"כ לאחר מיתתו דמחזי כלועג לרש, ובזה מדויק הלשון בההיא שעתא ודאי לא, ועכ"פ לפי גרסא זו לא מסתייה דלא תקשה מהא דאבא שאול דשמחות על סוגיא דמנחות, אלא סייעתא נמי הוה, ולא רק מאבא שאול אלא מכל התנאים דברייתא זו שלפנינו הכא, וכל קושיות התוס' סרו בכל המקומות, דאדרבא כל סוגיות הש"ס כמו נוד קמו, דלא להטיל ציצית בתכריכים לכתחילה וכל הקושי בהראשונים ז"ל, והספק בשו"ע סי' שנ"א, נצמח ממה שלא היתה לפניהם גרסת הילקוט בסוגיא דמנחות, וברייתא דמסכת ציצית שלא היתה לפניהם כאשר היא עתה לפנינו בדפוס, כנלע"ד וע"ע תוס' ב"ב ע"ד ע"א פסחים ד"מ ע"ב ע"ז ס"ה ע"ב ובבעה"מ ומלחמות ורא"ש סוף מו"ק ובביאור הגר"א ליו"ד סי' שנ"א. מסכת מזוזה

פ"א אין כותבין מזוזות לא ע"ג עורות בהמה טמאה ולא ע"ג עורות חיה טמאה כו', הנה משמע דזה ילפינן מקרא דלמען תהיה תורת ה' בפיך מדבר המותר בפיך ואע"ג דהאי קרא בתפילין כתיב ומיניה ילפינן לתפילין בשבת ק"ח ע"א וע"ש כ"ח ע"ב, מ"מ גמרינן מיניה גם לספרים ומזוזות כדתנן במגילה ד"ח ע"ב אין בין ספרים לתפילין ומזוזות כו', משמע דבדברים דלא נשנית דמחולקין אית להו לכולהו חד דינא, וכן גרסת הגר"א ז"ל ריש מס' סופרים אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות לא על עורות בהמה טמאה כו', וע' בטור יו"ד ובב"י ר"ס רע"א

פ"ב חקק במקל ונתנה הרי זו פסולה נתנה בשפופרת תלאה אחר הדלת אחר המזוזה ר"מ מכשיר ור' יהודא פוסל, הנה זהו מקור הברייתא שהבה"ג הביא בסי' כ"ו ומשמע שלהגאון בעל העמק שאלה לשאילתות פ' עקב סי' קמ"ה אות ה' היה נעלם מקורו ע"ש

והנה הא דחקק במקל ותלאה ה"ז פסולה, טעמא משום דרחמנא אמר בשעריך והמקל הוא כלי בפ"ע וחשיבותו אינו מניח לו להתבטל אל מזוזת הבית ואין זה בשעריך כמש"כ בחידושי למנחות ל"ב ע"ב, אמנם נתנה בשפופרת דפליגי הכא ר"מ ור"י והיה צריך להיות פסולה דר"מ ור"י הלכה כר"י כדאמרינן בעירובין מ"ו ע"ב, ואיך אמרינן בב"מ ק"ב ע"א אפשר בגובתא דקניא ע"ש, הלא בזה התירו בה לכתחילה, והא דרש"י פי' שם ותולה אותה, וע"ז הקשו שם הר"ן והנמו"י וע"ש בשטמ"ק, כבר פירשו התוס' במנחות ל"ב סוף ע"ב דלא תלי ממש קאמר ע"ש, אלא דכוונתו נמי על חבורו למזוזת הבית וכמו שאנו מברכין לקבוע מזוזה, ועפ"ז משמע שם דהיתר גמור הוא לכתחילה, ורק אם תלה ממש תוספתא ערוכה היא במגילה פ"ג דסכנה היא ואין בה מצוה, ולא ידענא מדוע בגמרא מנחות ובתוספתא שם לא הזכירו דברי ר"מ המכשיר וצ"ע.