אור הישר (נזיקין ב) רכט

מסכת תפילין

מעשה בטבי עבדו של ר"ג שהניח תפילין, בירושלמי סוכה רפ"ב ובעירובין פ"י ה"א מסיק ולא מיחו בידו חכמים ולכאורה משמע דהאי חכמים קאי על ר"ג מי שיש בידו למחות ולפחות בידיעתו היתה, דאלא"ה מה מקום למחאה דילמא שחררו ר"ג וא"כ הוא מחוייב להניח תפילין

והנה ר"ג היה מתאוה מאד לשחררו אלא שהמשחרר עבדו עובר בעשה ומשו"ה היה שמח שמחה גדולה עם ההזדמנות שסימא את עינו שסבר שעי"ז יצא לחירות ורק ר' יהושע השיבו דזה לא יועיל לו כדאמרינן בב"ק ע"ד ע"ב ע"ש והיה כן עבדו עד יום מותו כדתנן בברכות ט"ז, והשתא קשה הלא בגיטין ד"מ ע"א אמרינן עבד שהניח תפילין בפני רבו יצא לחירות ומדוע לא יצא טבי לחירות במה שהניח תפילין. וא"ל דשלא בפני רבו היה אף אם בידיעתו כנ"ל, דזה ודאי אינו לפ"מ דטבי היה עבד כשר ות"ח כדהעיד עליו ר"ג במשניות דברכות שם וברפ"ב דסוכה, וביומא פ"ז ע"א אמרינן שראוי היה ליסמך ע"ש, ולפ"ז בודאי שהיה חפץ להיות משוחרר משום דגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה כדאמרינן בב"ק פ"ז ע"א וא"כ הי"ל להניח התפילין בפני ר"ג כדי שישחררו, וי"ל עפ"מ דמסקינן בגיטין שם דוקא כשרבו עצמו הניח לו תפילין דבזה גלי דעתיה לשחררו, נמצא דמאן דעביד הכי עבר בזה לכתחילה אעבירת העשה דלעולם בהם תעבודו ובזה לא היה חפץ ר"ג כדפירש"י בב"ק שם. ובע"כ דטבי הניח תפילין כאינו מצווה ועושה וכמו שהיה ישן בסוכה כדתנן ר"פ הישן

ודאתאן עלה הנני להעיר ע"ד השירי קרבן לירושלמי עירובין שם דקאמר דר"ג סבר שבת זמן תפילין הוא ע"ש, והוא נגד גמרא ערוכה בבבלי שם צ"ה ע"ב ושם צ"ו ע"א דר"ג סבר שבת לאו זמן תפילין הוא ע"ש. מסכת ציצית

אין מתירין ציצית על המת אבא שאול בן בטנית אומר אבא אמר לי כשאמות התיר לי ציציות שיש בה משום קדושה וחכ"א אין בה משום קדושה אלא עושה אותה תכריך למת ומרדעת לחמור, והנה התוס' בברכות י"ח ע"א הביאו ברייתא דאבל רבתי פי"ב, דאבא שאול בן בטנית היה אומר לבניו קברו אותי תחת מרגלותיו של אבא והתירו תכלת מאפלוני, והתוס' שם סיימו בדבריהם שהגמרא חולק עליו. והיינו משום דבמנחות מ"א ע"א אמרינן ההיא שעתא ודאי רמינן ליה, פי' בשעת הקבורה מטילין ציצית בטליתות המתים משום לועג לרש ע"ש

ונראה דעפ"ז מוכרח לאמר דברייתא שלפנינו דמסכת ציצית לא תהיה לפניהם, דאל"ה טפי היה להם להביא ברייתא זו, דת"ק ואבא שאול וחכמים כולהו ס"ל דאין מטילין ציצית בתכריכים, דאם איתא דלת"ק רמינן בהו ציצית גם לכתחילה, מאי רבותא דאין מתירין, ובע"כ דס"ל דאע"ג דלכתחילה אין מטילין מ"מ אם כבר היו בבגד אין מתירין אותן. ואבא שאול הלא העיד בשם אביו מעשה רב להתיר ציציותיו, וחכמים נמי דאמרי אין בה משום קדושה אלא עושה תכריך למת ומרדעת לחמור, הרי בע"כ דאתו עלה רק בהיתר זריקתן מטעם רשות, דמרדעת לחמור ותכריכין שניהם שוים לענין רשות דזריקת הציצית, ומכש"כ דאליבייהו ליכא שום מצוה להטיל ציצית לכתחילה כמבואר

ועוד דבנדה ס"א ע"ב הביאו התוס' נמי מהא דאבא שאול דמס' שמחות כמו בכל המקומות בש"ס, ומסקו וז"ל מיהו טעמא של אבא שאול לא נתברר ע"ש, ולפי המבואר הכא נתברר מאד, ראשונה דא"צ לשום טעם, אהרי שהוא צוה כמו שאביו צוה לו. ואביו בירר ג"כ טעמו בצוואתו לפ"מ דס"ל שיש בהן משום קדושה, ואע"ג דאנן קיי"ל כחכמים דאין בהן משום קדושה ונזרקין כברייתא דמגילה כ"ו ע"ב, אמנם איהו לגרמיה כדס"ל דתכריכים פטורין מציצית, ומכש"כ לפי המבואר בשמחות שם שביקש להקבר תחת מרגלותיו של אביו, ואביו ס"ל דבציצית יש בהן משום קדושה, בע"כ משום כבוד צוואת אביו היה מוכרח