אור הישר (נזיקין ב) קמח

שם קסבר כל דבר שמכניסו לקיום אפילו לפי שעה גזרו ביה רבנן, ע' במיוחסות סי' קנ"ז קנ"ח קנ"ט קס"ז

תוד"ה דרש רבא. מכאן אור"ת דעירוי ככלי ראשון מדאמר הכא דע"י עירוי מפליט היין הבלוע בנת כו', ע' בת' הרא"ש כלל י"ט וברוקח ה' פסח סי' רנ"ז

דף ע"ה ע"א מניחן תחת צינור שמימיו מקלחין או במעיין שמימיו רודפין וכמה עונה כו', ע' בת' הריב"ש סי' תל"ג

שם ואי איכא קיטרי שרי להו, ע' בתשובת הר"ן סי' כ"ו

ע"ב התם לא מפסיק ולא מידי הכא מפסקי אשכולות, ע' תמים דעים להראב"ד סי' פ"ו

שם מתוך שנאמר במי נדה שומע אני שצריך הזאה שלישי ושביעי ת"ל אך חלק, בשא-לתות פ' מטות סי' קל"ז ליתנהו תיבות אך חלק, רק ת"ל וטהר וע"ש בהע"ש אות יוד

שם א"כ מה ת"ל נדה מים שנדה טובלת בהן הוי אומר ארבעים סאה, ע' תוס' יומא ע"ח ע"א ובגבורת ארי שם

שם דברים שנשתמש בהן ע"י צונן כגון כוסות כו' מדיחן ומטבילן והן טהורין, ע' ת' הרשב"א סי' תתי"ז

שם ל"ק הא כמ"ד נותן טעם לפגם אסור הא כמ"ד נטל"פ מותר. ע' בת' הר"ן סי' ס"ט ובת' הרשב"א סי' תצ"ח ובמיוחסות סי' קנ"א ובת' הרא"ש כלל י"ט סי' ו' ובת' הריב"ש סי' כ"ח ובהחידושים שבסוף ספר הפלאה

תוד"ה הסכין. שאני סכין של נכרים שבלוע שמנונית טובא אבל סכין ששחט בה טריפה מחמת הדם דשריק אין השמנונית נבלע ע"כ. וכן פירש"י בחולין ד"ח ע"ב ד"ה משים דקבלע וע"ש תוד"ה והלכתא, והנה בחולין ד"ח ע"א שם אהא דסכין של עכו"ם מותר לשחוט בה משום דמקלקל ואסור לחתוך בה בשר משום דמתקן, קאמר רבא התם פעמים ששוחט שוחט אסור במסוכנת ומחתך מותר באטמי דקיימין לקורבנא ופריך הש"ס ותיפ"ל משום שמנונית דאיסורא ופירש"י אע"ג דהוא מקלקל אסור לחתוך משום שמנונית דאיסורא דנבלות שנבלעו בסכין, וכ' עלה במהרש"א שם דבין אהיתירא דלחתוך ובין אאיסורא דלחתוך פריך הכי וה"ה דהוה מצי לפרש הכי אשחיטה בין אהיתר בין אאיסור דאע"ג דמקלקל הוא אסור משום שמנונית וחדא נקיט בפירושו עכ"ל, והשתא קשה לפמש"כ התוס' הכא דהוא נמי שיטת רש"י גופיה שם הכי, דע"י שחיטה אין השמנונית נבלע משום דדם שריק א"כ איך נוכל לפרש ותיפ"ל משום שמנונית דקאי על השחיטה הלא אין דין זה נופל רק אחתיכה, ובשחיטה סגי עכ"פ בליתא דפרסא למיכפרא, ואף דרגמ"ה ז"ל מפרש נמי התם קושית הש"ס אשחיטה ע"ש, אפשר דלא ס"ל להאי חלוקא דרש"י ותוס' בין חתיכה לשחיטה, אבל להניח כוונה כזו ברש"י שהוא נגד שיטתיה קשה

ועוד דבא"ד כ' המהרש"א שם וז"ל והא ליכא לאקשויי מאי פריך ותיפ"ל משום שמנונית דאימא דסבר כמ"ד לקמן השוחט בסכין של עכו"ם סגי בהדחת בשר דהשתא מותר לכתחילה דליכא למיחש שמא משתלי דבלא"ה ידיח הבשר משום דם שעליו כבר תירצו הר"ן דלמ"ד נמי דבעי הדחה לא סגי בהך הדחה דמשום דם דמשום שמנונית הסכין בעי שפשוף גדול כדי שיסור שומן ממנו עכ"ל, וגם זה פלא דבדבריו אלו סותר דבריו הראשונים, דאי רק ס"ל לרש"י כמ"ד מדיח הלא ס"ל בע"כ דאיידי דטרידי סימנין למפלט דמא לא בלעי דהא בהא תליא כדאמר התם, ולפ"ז מה מקום היה לפני המהרש"א להניח מתחילה דרש"י הוה מצי כמ"כ לפרש קושית הש"ס אשחיטה הרי בשחיטה לא שייך בליעה דשמנונית משום טרדת הסימנין למפלט, ורגמ"ה דקאמר דקושית הש"ס סובב בין אשחיטה בין אחתיכה לפי הגהת הגליון ע"ש, אפשר דאיהו סבר כמ"ד קולף, ולפ"ז בהכרח דס"ל איידי דוחקא דסכינא בלע ושפיר הקשו ותיפ"ל משום שמנונית גם אשחיטה, אבל לפ"ד המהרש"א דיש מקום לאמר דרש"י סבר כמ"ד מדיח, אז ההכרח אליביה לאמר דקושית הש"ס ותיפוק ליה משום שמנונית קאי רק אחתיכה ולא אשחיטה כנ"ל, סוף דבר דדברי המהרש"א בזה שם צ"ע לע"ד, וע' מה שהארכתי עוד בסוגיה דהתם בחידושי לחולין

תוד"ה מים שהנדה. אבל טבילת כלי מדין חידוש הוא ובעי מ' סאה, ע' ת' הרשב"א ח"ד סי' שי"ח

תוד"ה אי משום. ואע"פ דמספקא ליה לתלמודא אי משכנתא כזביני לענין הא ודאי פשיטא דלא הוי כזביני, ע' בת' מהרי"ק סי' ק"ח

תוד"ה וכולן שנשתמש בהן. למאן דתני מותר נקט שפיר עד שלא יטביל כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ס"א

דף ע"ו ע"א לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא דלאו נ"ט לפגם הוא כו', ע' תמים דעים להראב"ד סי' ק"מ

שם גזירה קדירה שאינה בת יומא משום קדירה בת יומא, ע' נובי"ת סי' נ"א

שם ועד כמה מלבנן א"ר מני עד שתשיר קליפתן. ע' רוקח ה' פסח סי' רנ"ח

תוד"ה בת יומא. הכא איכא ג' נותני טעם של היתר הראשון שנבלע בכלי וממנו למים ומן המים חזר ונבלע בכלי, ע' ברא"ש פ' כל הבשר סי' ל' ובת' באר יצחק חי"ד סי' ח'.