אור הישר (חולין) ב

במשנה

דף ב' ע"א הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחש"ו כו', והנה ברמב"ם פ"ד ה"ה מה' שחיטה הוסיף לדין חש"ו שכור, ומסיק הרא"ש בשמו ובשם בעל העיטור דמיירי כשהגיע לשכרותו של לוט, אבל אם לא הגיע לשכרותו של לוט שוחט לכתחלה, וכ"פ המחבר סי' א' ס"ח, והש"ך יהיב טעמא לזה דמדינא הרי הוא כפקח לכל דבריו כמש"כ הט"ו בחו"מ סי' רל"ה ע"ש

והנה אדיוקא דמשנתנו דהכל שוחטין לכתחלה ושחיטתן כשרה דיעבד. טרחו בש"ס להעמידה בטמא, כותי. ישראל מומר מומחין. מוחזקין. וכל האוקימתות בגמרא הן בחסורי מחסרא ובמה דברים אמורים כו'. ואחרי כל אלו מסיק הש"ס בקושיא וכולן ששחטו אהייא אלימא אחש"ו עלה קאי ואם שחטו מבע"ל עו' ע"ש, ואפילו לא הוו מסקו בקשיא יש נמי לדקדק הרי כל הנך אינן בני בקתא חדא עם חש"ו, דהא בני דעה נינהו, משא"כ חש"ו. ולפי הנ"ל טפי הו"ל לאוקים בהכי. הכל שוחטין אפילו שכור, דמדינא הרי הוא כפקח לכל דבריו כמש"כ הש"ך במה דברים אמורים שלא הגיע לשכרותו של לוט, אבל אם הגיע לשכרותו של לוט לא ישחוט, ואם שחט שחיטתו כשרה, חוץ מחש"ו דגם לכתחלה לא ישחטו שמא יקלקלו את שחיטתן ועלה שפיר מסיק במתניתן. וכולן ששחטו שחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה, וקאי האי וכולן אחש"ו ואשכור אפילו הגיע לשכרותו של לוט, דשחיטתו כשרה בדיעבד דוקא כשאחרים עע"ג כמש"כ הש"ך שם סקל"ג, ובאוקימתא זו הוו דמיין שכור לחש"ו, דכולן לאו בני דעה נינהו. וע' בברכי יוסף סי' א' בשיורי ברכה סקי"ב

ומדלא אוקים הכי יש להוכיח דהש"ס ס"ל כדעת הראשונים שהובא שם ברמ"א בשם י"א. ששכור לא ישחוט שרגיל לבא לידי דרסה ע"ש וזה קאי אשכור שלא הגיע לשכרותו של לוט, ולפ"ז לבד מאי דלא נוכל לכוללו עם הכל שוחטין דרישא. אלא דגם בבא דחוץ מחש"ו שמא יקלקלו את שחיטתן לא שייך בזה דגם בלא הגיע לשכרותו של לוט, אין מוסרין לו לכתחלה לשחוט שמא יקלקל שחיטתו. והטעם כמש"כ שם הט"ז, דהא דלא הגיע לשכרותו של לוט הוא כפקח לכל דבריו. היינו במידי דתלוי בדעת האדם. אבל לא בזה שתלוי בכבדות אבריו ודאי דאינו כפקח ע"ש

שם חוץ מחרש שוטה וקטן. ע' ח"ס חאה"ע ח"ב סי' ב'

שם וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה, ע' נו"ב קמא חי"ד סי' ב'

שם הכל ממירין אחד האנשים ואחד הנשים כו', הארכתי בזה בחידושי לתמורה

שם הכל מעריכין ונערכין נודרין ונידרין כו', עמש"כ בחידושי ריש ערכין

שם ותניא טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר ד"ר מאיר אלא מביא כבשתו לעזרה ומקדישה ושוחטה שנאמר וכי תחדל לנדור עכ"ל המד"ר קהלת פ' ה' וע' זבחים ד"ב ע"א תוד"ה קרי ליה ובמנחות ד"ב ע"א תוד"ה קרי ליה ובנדרים ד"ט ע"א ובר"ן שם ובשאילתות פ' ויצא סי' כ"ג ובס' חסידים סי' תתרנ"ט

רש"י ד"ה הכל. והכל שוחטין דמתניתין פליגי בה אמוראי למר לאתויי טמא בחולין ולמר לאתויי כותי או מומר עכ"ל. והק' בראש יוסף ובלב אריה. כיון דנחית להביא הני תלתא אוקימתות. מדוע לא הביא נמי אוקימתא דרבינא בתרי לישני המומחין ומוחזקין, והאריכו בזה טובא ע"ש. והמעיין ברש"י שברי"ף יראה דמסיק שם נמי הא דמומחין ומוחזקין. ולפ"ז אפ"ל דגם הכא השמטת הדפוס היא

רש"י ד"ה אלא, דהתם תנן אין ממירין בשל אחרים עכ"ל. הלשון בלתי מדוקדק כלל, דלבד מה דלא נמצא במשנה דתמורה אלא דגם בברייתא תמורה ד"ט ע"א לא נמצא בלשון זה רק הכי תניא התם לא יחליפנו בשל אחרים ולא ימיר בשל עצמו וע"ש. וגם המכוון ברש"י הכא אינו שייך לברייתא דלא יחליפנו בשל אחרים לפי המסקנא שם, אלא להא דאמר התם סתמא דהש"ס, מי מתפיס בדבר שאינו שלו ע"ש וצ"ע כעת

רש"י ד"ה וסופג את הארבעים משום לאו דלא ימיר עכ"ל. וכן פרש"י בתמורה ד"ז ע"א ז"ה שית, וסתר א"ע ממה שפירש בב"מ דצ"א ע"א וסופג את הארבעים משום לא יחליפנו וצ"ע כעת

רש"י ד"ה הכל מעריכין התם מפרש מופלא סמוך לאיש כו', ע' בת' חיים שאל סי' סמ"ך

רש"י ד"ה הכל נודרים דמי עלי או דמי פלוני עלי והתם מפרש דאיידי דבעי למיתני הכל נידרין תנא נמי הכל נודרים ע"כ ולכאורה לפ"מ שפירש"י ריש ערכין. וז"ל מנוול ומוכה שחין אינו בדמים ונודרין את אחרים אבל לא נידרין דאין שוין כלום וכ"כ שם התוס' בד"ה נדר ע"ש. ולפ"ז איך קאמר דהכל נודרים תנא משום הכל נידרין, הרי אפ"ל דהכל נודרים מבע"ל למיתני משום מנוול ומוכה שחין, דאע"ג דאין נידרין אפ"ה נודרין

וי"ל דלענין מנוול ומוכה שחין. לא איצטריך לאשמעינן לא בנודר ולא בנידר. דתרווייהו ידעינן מצד