אור החמה על ספר הזהר ג:תקצג

א"ר אבא קדש עילאה מכולא. הענין כי מלת קדוש ר"ל מקודש ע"י הקדש שקידשו ונעשה קדוש אמנם קודש הוא המקור אל הקדושה המקדש הקדוש א"כ ראוי שיהיה עילאה מכולא. כד אתחברן וכו' הענין כי הם ג' פעמים קדוש בג' אבות והם נקראים מקראי קדש שהם קרואים אל החכמה הנק' קדש וכד אתחברן כולהו קדושי דהיינו ג' אבות מיוחדים במציאות אצילות מבינה אז הם מתאחדים ועולים דרך הבינה בתוך החכמה ואז אקרו קדש הם בעצמם למטה מפני שמציאותם מתאחד במציאותם למעלה ומטעם זה כולהו סליקין ומתכנפין לההוא אתר עילאה דהיינו חכמה דאיקרי קדש וע"ש מציאות זה נק' הם למטה ג"כ קדש והפרדם אל מקום אצילותם כל א' בפני עצמו נק' קדוש דהיינו קדוש ו' והיינו ג' ווי"ן דויסע ויבא ויט ג"פ קדוש וז"ש ובג"כ ק' ק' ק' אתעביד מנייהו. ובגין דישראל בתלת דרגין מתעטרין שהם כהנים לויים ישראלים מצד חג"ת לכך בבחי' כולם יחד נק' קדש כמו בחינת ג' אבות יחד נק' קודש שמציאותם יחודם יחד הוא בחכמה כנזכר וז"ש דאיהי ראשית ומפני שאין דרך האבות אל החכמה אלא ע"י הבינה כנודע לכך אמר ראשית תבואתה בה"א דהיינו בינה שתבואת ה' וראשית הכל א' והא אוקימנא תבואת בה"א. ואיש כי יאכל וגומר כי אחר שהם ביסוד החכמה והבינה שאין משם יניקת החיצונים האוכל מהם יאשם ויאבד ודאי:

א"ר אלעזר שירותא וסיומא וכו' חכמה ומלכות אתכליל בקדש ירצה במלת קדש א' והטעם כדמסיק כי החכמה בעצם תקרא קדש וז"ש וחכמה עילאה קדוש איקרי האמנם בהתפשט אותו הקדש שבחכמה למטה במ' נק' היא קדש מפני שהקדש העליון נתפשט עד למטה במ' בענין ששרותא וסיומא אתכליל בקדש א' כנזכר חכמת שלמה מ' של ת"ת מלך שהשלום יסוד שלו. וחכמה עליונה נק' חכמת כל בני קדם כי הכתר היא קודם בני קדם הספי' הנעלמות בו ומלת ותרב מורה על הגידול וז"ש דקיימא סיהרא באשלמותא מצד יניקתה מיסוד שפע החכמה וכיון שהכתוב אומר ותרב דהיינו שהיא שלימה מוכרחים אנו לומר שהיא נק' קדש וכד לא מתנהרא ומתעטרא בשלימותא אלא שמתעטרת קצת ולא בשלימות תקרא שם משותף אל הקדש דהיינו רוח הקדש רוח המתפשט מן הקדש ולא אתקרי קדש ממש דאיהו לעילא שאינו בייחוד עמה ממש. וכד אתברכא מההוא סוד וינקא השפע ההוא לכל אינון דלתתא שהם ההויות המושרשות בה אתקרי אם שהיא מלאה מהם כעצמים בבטן המלאה וזה בחי' עצמה לבד אמנם באיהו דלעילא כלומר כאשר ישתתף עמה הקדש העליון כנזכר אז קרינן לה קדש קדשים והיינו קדש א' מלא מכמה קדשים שהם שרשי ההויות שבתוכה ולה בחי' אחרת יותר נכבדת מבחי' זו והוא הנק' כלה והיא ממש בחי' המלכות הנמשכת מהחכמ' הקדומה שבכתר הנק' לבנון ששם לובן הרחמים הפשוטים ולבנונית הנמשכים ממנה שהם ו"ק והמ' וז"ש דאתלבן מכל סטרין והיינו אתי מלבנון כלה שהם דברי החתן אליה:

תאנא וכו' מאן שם ה' דלא כתיב כי (שם) ה' אקרא אלא שם ה' דהיינו שם והיכל ולבוש לשם בן ד' וזה אפשר בשני מקומות כי שם בן ד' הוא בחכמה והיכל אליו אהי"ה שבבינה וכן הוא בת"ת והיכל אליו אדנ"י שבמ' ולהכי קא מבעיא ליה מאן שם ה' ופי' רשב"י דהיינו הבינה דכתיב הבו גודל לאלהינו דהיינו הבינה שהיא היכל לחכמה ור' אבא לא פליג היות שם אלהינו בבינה אלא שמפרש שכוונת הפסוק הוא לקשר שבע ספירות בבינה והיינו הבו גודל גדולה לאלהינו בינה ומסיים קראי ואזיל ולפ"ז שם ה' הכוונה הבינה ושבע ספי' הנמשכות ממנה וזה דמסיים ואומר הא כולא שמא קדישא דקב"ה שהוא האצילות וכל הספי' מבינה ולמטה ולא על שם אחד לבד כדברי רשב"י ודקדק הכי מדקאמר שם ה' אקרא דקא קרי ואזיל ולא אמר אזכיר דמשמע על שם אחד לבד. הצור וגומר דא גבורה לשון חזוק ועם היות שהדינים והחיצונים נמשכים משם עכ"ז תמים פעלו כי כל דרכיו משפט בת"ת דהיינו לשון פארות וענפים מפני כללות בו ו"ק ולכל ענף דרך אחד וכולם משפט מזוג כראוי. אל אמונה דא נצח שהוא ענף החסד ובו א"ל ודאי וכו' אמונה כנזכר בתיקונין בסוד החסד ואין עול עם היות ההוד דין בגבורה והיא המשפעת לחוץ למטה עכ"ז אין עול צדיק כמשמעו וישר עם היות שכל הפעולות התחתונים טובות ורעות נגזרות ע"י עכ"ז וישר הכל ביושר לפי המעשה שם ה' ממש כלל האצילות.

מקשר קשרא מהימנותא. קשר הספי' שבעה בתוך הבינה מצד מה שהם נקשרות מצד הא"ס המאציל והיינו אומר הוא שהם האחדות השוה כדמפרש ואזיל כלומר הוא כולא כלומר כל אותם המדות הם בו והוא כולם ואין מדה שתהיה חוץ ממנו ח"ו והכוונה במלת היא על הבינה הנקשרת בכתר וחכמה ששלשתן תשובות כאחד והם נקשרות בא"ס בענין שהכל תלוי בקשר ואחדות שבעה אלה בבינה פי' אחר במלת הוא יורה כי אחר שכולם ממנו אינם נחלקות למדות רבות ח"ו וז"ש הא חד בלא פרודא שעם היות שיבחנו לרבות בערך המקבלים ובערך המדות בעצמם נקשרות במאציל הוא אחדות שוה וז"ש דאי תימא כל הני סגיאין דהיינו גודל הצור משפט וכו' והנה פעולות אלה יורה על הריבוי לז"א כולהו סלקין לבינה ומתקשרן מצד החכמה ומתאחדן מצד הכתר להיותם כסא למאצילם והם פי' באחדות הם נק' הוא להורות על אחדותם וז"ש וכולהו הוא ואחדות זה נמשך לספי' גם אחר אצילותם והמשכם למטה אל מקומם והיינו שמלת הוא היא מורה על קיום האחדות בכל זמן וז"ש הא הוה והוא יהא והיא מלה מורה על האחדות וז"ש והוא חד כלל אחד בכל זמן. למלכא א"ס וינדע וכו' כפי מדותיו שואל מכל מדה ומדה כפי צרכו ומקשרם ומייחדם עמו בכל תפלותיו שלימו דכולא ת"ת הכולל ו"ק שהם כלל המדות הפעולות למטה כנודע. מחצדי חקלא קוצרי הסודות משדה תפוחים שהיא המ' והיינו העוסקים בחכמה הפנימית המושכים הסודות מלמעלה. והרח"ו זלה"ה כתב א"ר אבא וכו' כל ענין זה שהיא הפרש בין קדש לקדוש וביאור ק' ק' ק' ה' צבאות ופ' קדש ישראל לה' וגומר כל זה הובא בפ' משפטים דף קנ"א בלשון אחר ע"ש עכ"ל: