אור החמה על ספר הזהר ג:תצה

והא לית רישא תימא והרי נצח והוד ויסוד והכי נמי קשה למאי דמתרץ דת"ת ויסוד אינון תרין רישין ואמאי והא נצח והוד נמי אינון תרין רישין עד שברעיא מהימנא מפרש הכי דתרין רישין דסיהרא אינון נצח והוד. ולתרץ זאת נקשה אחרת והרי ט' ראשים הם לה שהרי ט' ספירות הם מכתר עד היסוד וכלם עליה אמנם קרא הכי דייקינן לה ובראשי חדשיכם משמע אותה המדה שהיא ראש לה והוא מחדש אותה וזה אינו אלא מהת"ת והטעם שהיא כמו הירח שהחידוש הבא לה היא מאור החמה ואין כוכב אחר מאירה אלא מאור החמה ועם היות שיש בין גלגל חמה לגלגל לבנה כמה גלגלים אין אותם הגלגלים מעלים ולא מורידים במציאותה כלל אלא היא מקבלת אורה מהחמה וכן הענין בספירות החמה הוא הת"ת ואין ראש שממנו מאיר הירח שהיא מלכות אלא מהת"ת ולכן כנה כאן הת"ת בשם שמשא והמלכות בשם לבנה ואמר וכי כמה רישין אינון לסיהרא והא לית רישא לסיהרא אלא שמשא כי מה שבין שמש וירח לא יחשב לנו לענין קבלת אורה וז"ש דאיהו רישא לגבה ודאי ולא אותם שלמעלה ממנה ותירץ אלא ראשי תרין בכל ירחא וירחא לדחות פירוש אחר שהי' אפשר לומר דהכי קאמר ובראשי חדשיכם ראשים הרבה לחדשים הרבה דהיינו ראש א' לחודש א' והענין כי כל חדש וחדש היא בחינה מה שאין חברתה כדפירש במקומות הרבה ובהכי מיתרצה קושיין לזה אמר שאין אנו צריכים לזה אלא ראשי תרין בכל ירחא וירחא והענין כי עם היות שהשמש והירח הגשמיים אין בהירח קבלה אלא מהשמש אין הענין כך לספירות שהם שני ראשים כי כמו שהת"ת מחדש המלכות גם היסוד מחדש אותה מאורו והיינו יעקב ויוסף כי בזולת שיעקב בעל רחל ומחדש אותה גם כן מתחדשת מיוסף חדוש אחר בלי ספק. ועוד פי' שהם בעצמם מחודשים כענין שפי' הפסוק ובראשי חדשיכם שהראשים בעצמם מתחדשים כי אין דומה הת"ת בהיותו משפיע אל כאשר אין משפיע וזהו סוד מלכא בלא מטרינותא לאו מלכא איהי והאריכו בזוהר פ' ויקרא אם כן כיון שעתה הגיע עת שהם מחדשים הלבנה הם עצמם מתחדשים בסבתה וז"ש יעקב ויוסף דמתחדתי על סיהרא ולא אמר יעקב ויוסף דמחדתי לסיהרא תדע שכן הוא ששניהם משפיעים בה כל א' בפני עצמו לכך לחדתא לה הוצרך ב' פרים שהם ת"ת ויסוד בני בקר בנים ודאי לבינה ומשום דמהא לא אריא דאפשר דהיינו אל הייחוד צריך שניהם אמנם החידוש הוא מהת"ת לבד ובא לה ע"י היסוד לזה אמר ואילין אינון דאמרת סיהרא דהיך ישתמשון בה הכוונה כאשר אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר א' כלומר שא"א שהת"ת והיסוד ישתמש ע"י כתר א' שהיא המלכות ששניהם מחדשים אותה כל א' בפני עצמו וחידוש א' וא"ת והרי היסוד למטה ממנה הי' הא לא קשיא שכבר הארכתי בזה במקום אחר. אברהם לאן אזל שאין כאן רמז למדת חסד. עשו הקליפות ואין להם היניקה מהימין אלא מהשמאל לכך בהתעורר הקליפות ליקח חלקם אתכניש אברהם ונתעלם באורו לעת כזו שלא יהנו הקליפות ממנו. דרחימא דיליה לגבי חמרא שהוא צד הדינים על דורדייה שהם החיצונים שמרי היין ומכולם משתמש הגבורה ואהבת אותם שהיא פועלת דיניה ע"י וא"ת א"כ יעקב שהוא נחלה בלי מצרים ואין הקליפות אחוזות בו למה לזה אמר יעקב אשתכח תמן לתברא אנפוי שלא יתפשטו בקודש יותר מחלקם יוסף גם כן הוא מטעם זה:

שבעה יומין דסיהרא שבע מדות שבה כנודע שנים קדמוניות מפרש כאן סתם שבע ספירות מבינה עד המלכות הם שנה שכוללת ימים רבים. תלת דרגין קדמאין שלש ראשונות שבמלכות חטאת ודאי חלק הקליפה ואה תאמר למה יקרב אל המזבח היה ראוי שישתלח לעזאזל המדברה כבר תירצתי ענין זה כראוי בפרשת בהעלותך דכתיב לה' ומורה שהוא לגבוה ותירץ אלא וודאי שהוא לגבוה שע"י קרבן זה נתן לו מלמעלה חלק הראוי אליו ולא יקרב אל הקדש ונדחה.