אור החמה על ספר הזהר ג:תצג

לאעלאה האי סולת שהוא מלכות קמא מלכא ע"י הת"ת למנחה בין תרין וכו' ע"י שמקריבין אותה בבוקר ובערב הרי היא נקשרת בחסד וגבורה בין תרין דרועין ודאי בסוד צפונית מערבית מערבית דרומית. שמן שפע החכמה. ונגיד במשך בחינות הבינה ונהרותי' ההולכות במעט' ונפיק ממנ' למט' למלכות שהוא סמוכה שם כדפרישית שהיא בין שתי זרועות. כיון דאיהו שמן מהו כתית. כלומר למאי דפרישית שמן דנגיד ונפיק מלעילא שהוא שפע החכמ' והוא נמשך עשוי וזך ומזוקק אם כן מהו כתית דלא שייך:

רזא דשמושא בנוקבא הענין כי בהיות השפע רב מלמעלה ונמשך מעצמו למלכות מפני ריבויו אין שפע שנהנה ממנו המלכות מפני שאינו מחמת תיקוניה במעשים התחתונים ואין זרע היורה כחץ מחמת חשק הזכר אל יופי הנקבה אלא הוא זרע הנמשך מעצמו והיא בבושת פנים שנוטלת בלי מעשים טובים הגונים אל התחתונים וזהו שמן שאינו כתית שאינו נשפע אלא ממותר שפע הספירות ולא מעצם פנימיותם אמנם כאשר יש בידה מעשים הגונים והיא מקושטת כראוי ואז הת"ת מתאוה אליה ומשפיעה מפני טוב קישוטיה הוא מוציא זרע שאינו מהמותר אלא ממש מעצם פנימיות הספירות כמו שכותש הזתים ונמצא השמן מפנימיותם וזתים הם הספירות שהם מלאות שפע החכמה הנק' שמן והספירות מצדה זתים והיסוד הוא השואב שפעם מפנימיותם להשפיע המלכות והיינו אומרו דכתיש כתישא: