אור החמה על ספר הזהר ג:תפג

דוד זמין רצה שיהיה הייחוד ת"ת ומלכות למטה בבחינה תחתונה שבמלכות בסוד דוד שהי' מרכבה לה ומפני שראה דוד שבהיות הייחוד למטה ימצאו שם מקטרגים יקטרגו ויבלבלו הייחוד ויעוררו קצף על ישראל ח"ו לזה רצה להפוך מדותיו של הקב"ה למזוג המדות בענין שלא יכלו הכחות החיצונים לתבוע דין ולבלבל שמחת הייחוד מה עשה אמר קומה ה' ת"ת למנוחתיך דהיינו לתתא בתחתונים בעול^ התחתון בסוד שכינה בתחתונים והנה אופן א' בארץ שהיא שכינ' בתחתונים כדפי' בזוהר שיר השירים ומפני שמזה ימשך קטרוג החיצונים ולעורר דין ומדנים מה עשה אמר כהניך וגומר שני מאנין ושני עובדין מפני שאם היו הכהנים המושכים מימין והלויים המושכים משמאל יעוררו דין הרבה והקליפות אחוזות בדין לכך אמר כהניך ילבשו צדק מצד השמאל פעולת הלויים יעשו הכהנים ובהשפיע מצד הדין ע"י הימין בהכרח יתמתק הדין ויתמזג ולא יהי' בו אחיזה לחיצונים וכן וחסידך שהם גבוהים יותר מסתם כהנים ירננו שהיא בחי' גבוה מלבישת צדק דהיינו שיר בפה והם שתי פעולות הא' למטה בסוד הכלי והיינו דקאמר כהניך ילבשו צדק שהיא כלי הב' למעלה בסוד השיר אמר וחסידך כי חסידך מעלה עליונה מכהניך והיינו שדקדק בתחלת דבריו שני מאנין דהיינו כלים ושני עובדין דהיינו רנה:

א"ל קב"ה לאו אורח דידי כי הלויים היו משוררים בכלי להורות מתיקות הדין מהגבורה למלכות דהיינו צדק והלויים החשובים יותר היו משוררים בפה למתק שפע דין הנשפע מבינה לגבורה דהיינו ועבד הלוי הוא א"כ למה אתה מהפך סדר המדות דהיינו שיהי' דין הבינה נשפע לחסד ודין הגבורה לנצח ומנצח למלכות ודוד השיב בעבור דוד עבדך.

תקונא דאנא תקינת. שבכוונה מכוונת אני צריך לכך כדי שיהי' הייחוד למטה ולא יתבלבל ע"י הרעים שהם סביב רשעים יתהלכון ואם יהיה כדרכו למעלה יתאחזון אלו הרעים לכך לא תשני ליה וקב"ה אמר ליה דוד הואיל וזמינת לי למטה אל מקום הצריך אל הסדר הזה אית לי למיעבד רעותך כיון שהוא צורך למדתך התחתונה ולא רעותאי כיון שדרכי הוא למעלה ולא למטה והארכתי בכל זה לתת טעם לדוד למה שינה הסדר ולהקב"ה למה הודה לו. ולתת טעם למה למעלה הסדר אחר ולמטה הסדר אחר שהוא מן הדברי' הקשים שבשמועה בזולת דוחקים אחרים וג"כ צריך לתת טעם לקמיה לענין האבנים ולענין אכילת המלאכים כי מה תועלת לאברהם שיאכלו כאשר יתבאר ב"ה. מאן דמזמן לאחרא להרבות כבוד אכסניא ג"כ ת"ת משנה סדרו להרבות כבוד אכסניא, מאבני המקום. הענין כי יעקב הוא סוד הת"ת וכתיב וילן שם בבית אל שהוא המלכות והנה אבני המקום הם סוד י"ב בקר שהים עומד עליהם והשכינה משפיעם ומתתקנת בהם והת"ת אין דרכו באלו שהם אבנים מבחי' המלכות הנק' אבן ודאי אלא בכרים וכסתות שהם י"ב שבטי ישראל שהם מרכבה לת"ת ומרוב דקותם נקראים כרים וכסתות ובבוא הת"ת למטה על המלכות להתיחדי במקומה הנה לא יהי' מרכבתו בכרים וכסתות ההם אלא תשפיע ותאיר בי"ב אבני המקום ויתייחד באותה הבחינה עמה וזהו וישכב במקום ההוא ובזה נמשך לה כבוד גדול שאפילו בחינותיה אלו התחתונות לא יקבלו אלא מהת"ת כ"ש היא בעצמ' שתאיר באור' ברחמים גדולים. וענין זה דוקא בבוא אצלה לצורכה אמנם בהיותו הוא במקומו י"ב כרים וכסתות אשר לו ישפיעו בי"ב אבניה כנודע. והיינו ממש סוד המלאכים כי בני אדם הכשרים במעשיהם להם עם המלאכים שתי בחינות הא' למעלה מהמלאכים והב' למטה מהם. והענין כי בבחינת הנשמה הצדיק מעולה ומשובח מהמלאכים כי נשמתו חצובה מתחת כסא הכבוד למעלה ממדרגת השרפים כדפי' במקום אחר כי השרפים למטה מנשמתן של צדיקי' והטעם שהשרפים סביב לכסא חוץ מהפרגוד והצדיקים פנימה מהפרגוד אמנם בבחינת גופם הם למטה שהם גרועים בעולם השפל נמצא דרך יניקת הנשמה משפיע למלאך והמלאך משפיע לצדיק הגשמי ובהיות אברהם וכיוצא במדרגה משובח ביותר עד שזכך חומרו שבהיותו חומרי יעלה ודאי מעלתו על מעלת המלאכי' לכך קבל שפע ונהנו מסעודת אברהם הגשמי כמו שבהיותם למעל' היו מקבלים מנשמתו הרוחנית כן ברדתם יאכלו וישתו ויקבלו שפע עב וגס ממנו. ואכלו ושתו ונהנו ממש שם מאותו שפע העב והגס שהיו מקבלים מאברהם וקרוב לזה פי' שם בזוהר במקומו. כי המלאכים נהנו מסעודת אברהם מפני היות מזון המלאכים מהחסד וזהו מעלה גדול' לאברהם:

מלה דא בעא קוב"ה וכו' הענין שכל סוד וסוד מסודות התורה להם מציאת רוחני יתייחד בו ת"ת ומלכות והסוד הזה פי' בתיקונים או"ר ר"ז והיינו סוד והיינו יסוד. ועתה בהיות ישראל עוסקים בתורה ומגלים סודותיה למט' בכח נשמתם המלכות מקבלת אותו הסוד ומתקשטת בו והת"ת משפיע' והיא מתייחד בה בקישוטיה אלה וכאשר הגיעו הצדיקים לשאלה זו וסודה נתחדש למטה אם היה הת"ת מגל' אותו מעצמו בלי התעוררות תחתון בלי ספק הי' אז השכינה מתקשטת מלמעלה בלי מיין דכורין [כתוב בצדו הגה"ה נ"ל מיין נוקבין] ומחזיק הת"ת טיבו לגרמיה קדם שכינתא שאין במעשה הצדיקים אשר בידה להתקשט כראוי בסוד זה אם לא ישפיעה היא הקישוט הזה מעצמו ואז השכינ' ח"ו בבושת הפנים שנוטלת שפע וקישוט מהת"ת בלי מיין נוקבין מלמטה ולכך אמר כדי שיגרום גילוי הסוד יחוד כראוי ומתקשט השכינ' בו בלי בושת ואדרבא תאמר לפני הת"ת ראה בן שילדתי וגדלתי לך שחידש בתורה חידוש זה וקשט קישוטי' אלו לכך סלק הדברים לעילם הגשמי מקום סילוק קישוטים ממט' למעלה ונתקשט' אז השכינ' לפני הת"ת ע"י הסוד הזה שגלה רשב"י וזהו שאמר סלק מלה לגרמך והיינו צדיק שהוא צדיק תחתון מושל ביראת אלהים דהיינו שכינה לקשטה להפכן לרחמים:

את קרבני לחמי לאישי וכו' ר' יהודה אמר בקורבנא וכו' עשה אינון מארי דרוגזא וכו' הענין כי חוטמא הוא סוד הת"ת בבחינתו למעל' בבינה וממנו מקור הדין לשמאל ומקור הרחמים לימין ולפיכך בחוטמא תרין נוקבין בחד נוקבא תננא דגומרין דאשא דהיינו כחות הדין המתפשטין ממנו ובחד נוקבא נשיב רוחא וכו' והיינו שבקרבן שהוא עולה אל סוד החוטם עולה שתי בחינות הא' עשן שהוא מזון לכל אינון מארי דרוגזא שהם מצד השמאל הב' ריח ניחוח דהיינו שעולה אל צד הימין שדרך בו נקשרים כל המדות העליונות והיינו שעולה ריח דהיינו התעוררות ממטה למעל' קושר הכחות הקדושים היימנים ויורד אח"כ ע"י קשרם שפע ואור והיינו ניחוח כדפי' בזוהר פ' נח. והנה ר' יהודה ס"ל דתפוחין ממש הם סוד הריח דהיינו חסד גבור' שהם חוור וסומק תרין גוונין דתפוחין והם סוד תרין תפוחין שהם שתי פנים ימין ושמאל לשני צדדי החוטם דהיינו חסד וגבורה שהת"ת ביניהם ור' אבא פליג עליה משום דתפוחין לתתא מחוטמא אינון כי עם היות שבמקום שבע הספירות הם שתי זרועות למעלה מהגוף דהיינו חסד וגבור' על הת"ת בבחינתם בתוך הבינה דתמן פרצופא אין הסדר כן אלא חוטמא למעלה מאנפין וריחא אעיל בחוטמא למוחא וקרומא דאוירא דתמן דהיינו סוד חכמה ובינה העליונות שהדעת יורד משתיהן דהיינו סוד יה"ו חכמ' ותבונ' ודעת וא"כ היינו שדקדק הכתוב ואמר כתפוחין ולא תפוחין כלומר ריח אפך הוא לשתי מדות נעלמות שפעולתם כעין חסד וגבורה דהיינו חכמ' ובינ':

מנלן דהאי בקר דאברהם הוא דקרא דוישכם לא מוכחא מידי דנימא דהכי קאמר בקר איהו יוסף דביה נמי אית בוקר כדפי' בזוהר במקום אחר וישכם אברהם שהוא חסד בבוקר ביסוד להשפיע בו וכיוצא א"כ מנלן דהאי בוקר דאברהם הוא שהוא ממש בחסד. או אפשר דהכי קאמר ומנ"ל דהאי בוקר דודאי דאברהם אית ליה בוקר וכן יוסף אית ליה בוקר אמנם האי בוקר דאת הכבש הא' תעשה בבוקר מנ"ל דעל בוקר דאברה' קאמר ותירץ דאע"ג דאית ליה בוקר ליוסף היינו בוקר שיש לו שם לווי אמנם בוקר סתם הוא בוקר דאברהם דכתיב הבוקר אור כאור לא כתיב שמורה שאין הבוקר החסד אלא היסוד ומאיר באור החסד אלא אור סתם ודא אור קדמאה וכו' דהיינו חסד שנק' אור קדמאה וע"ד תעשה בבוקר אי אפשר שיהי' בוקר דיוסף דהוה לי' לפרושי בשם לווי אבל בוקר דאשתמודע הוא עצם החסד כדפי':

ולקבל בוקר דאברהם נשמר דלכאורה עת הקרבן הוא הבוקר אמנם הקרבן הוא ענין אחר בפני עצמו. לזה אמר שאינו כן אלא הכי קאמר קרא את הכבש הא' תעשה בבוקר דהיינו שיהי' הכבש ממש נגד מדת החסד. קרבן דבין הערבים דא יצחק אמנם הוא בין הערבים שהם תרי ערבי שתי מדות הדין מדת הדין הקשה שהוא ערב רב מנחה גדולה או מדת הדין הרפה שהיא מנחה קטנה מלכות ודאי שהיא נק' פלג המנחה מנחה פרוסה פלג ודאי הוא והיא בין הערבים לזה אמר שאם היותו בין תרי ערבי עיקר הכוונה הוא להקריבו לערב דיצחק לא לערב תתאה וז"ש ולקבל ערב דיצחק אתקריב מנלן דכתיב ויצא יצחק לשוח והיינו תפלת המנחה ונודע שקרבן זה נגד תפלת המנחה ומשום דהשתא ס"ד למימר כי הקרבן עצמו יהיה ליצחק דהיינו ויצא יצחק לשוח אמנם הערב בעצמו יהיה למטה והיינו לפנות ערב שהיה פונה יצחק שהוא גבורה אל הערב שהוא למט' במלכות לזה אמר וערב דיצחק הוא שאין דבר זה צריך הכרח: