אור החמה על ספר הזהר ג:תעג

יו"ד דיצחק וכלא הוא קשיא לי' דהא לעיל פי' דיו"ד דפנחס יסוד והשתא קאמר יו"ד דיצחק ותירץ וכלא הוא כי שתים אלו עניינם א' דהיינו יצחק ק"ץ ח"י דהיינו יסוד כדפי' בתיקונים וכן יצחק ביסוד כדפי' בזוהר פ' #ֵ חמא מ' וכו' ענין זה יתבאר ממאי דמסיק מפריו מ' פריו והסוד כמו שפי' בזוהר פ' בראשית כי לא חטא אדם אלא במה שאכל בפרי עץ הדעת שאם הי' אוכל מעץ הדעת בעצמו אינו חטא והיינו דדייק קרא ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו דהיינו מפריו ולא אמר לא תאכל אותו דהיינו עצמותו והטעם כי עץ הדעת היא המלכות ובענין כינוי זה הארכתי בההוא עובדא דסבא אמנם פריו דהיינו הקליפות המתפשטות למט' ממנו אמר רחמנא לא תאכל שלא ידבק בהם אם כן מ' פריו היינו הקליפות היינו החמה דקאמר והנה לפי זה מ' היינו החמה שהי' על ישראל לגרום להם המגפה ואין להקליפ' כח אם לא ישתתף לו רשות מהבית דין העליון דהיינו וה' המטיר על סדום וגו' ודרשינן וה' הוא ובית דינו דהיינו ת"ת ומלכות והיינו וא"ו ת"ת תי"ו מלכות ובהיות הקליפ' מתייחדת עם ו' ת' יעש' מות. אך לדרך זה קשה לי כי בזוהר פ' בראשית קאמר דמ' לא בעא לאתחברא עם ו"ת עד שהקיפוה מד' צדדים ו"תקח ו"תתן ו"תאכל ו"תפקחנה ומ' מוקפת מד' צדדים לכך נרא' לפרש מ' היינו בינ' ו"ת ת"ת ומלכות והיינו סדר אותיות מו"ת כסדרן לגמור הדין לרעה והשתא ניחא מאי דקאמר חמא את מ' פתוח' מליא דמא דהיינו מה שדרך אות מ' דאיהי אימא דנגיד חלבא לבנין לרחוץ עיניהם כדכתיב עיניך כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב דהיינו חלבא דנגיד מאימא כדפי' בזוהר פ' משפטים עתה הית' מליא דמא ומתמן עיינין מלהטן בסומקא:

ואתעביד רמ"ח בסוד היותה מתהפכת לימין בסוד ברוגז רח"ם תזכור שהוא סוד רמ"ח והוא סוד פטר רח"ם והכל ענין א' והיינו כהונה דרווח כדפי' לעיל סליק ונחית כי בה ד' בחינות ב' שהם ד' ב' רוחניות ד' קליפות עון משחית אף חימה ומ' חסר א' שהוא ל"ט כחות שיש לרשעה והיינו סליק ונחית נחית לד' וסליק למ'. וכן ב' גשמיות הא' ד' מיתות ב"ד סקילה שרפה הרג וחנק והם נגד ד' קליפות תוהו ובהו חושך תהום כדפי' בתיקונים והם עון משחית אף וחמה ואל ארבעתם מ' כחות חסר א' דהיינו ל"ט מלקיות דכתיב מ' יכנו לא יוסיף והיינו סליק למ' ונחית לד' כדפי' ומפני שארבעים אלו מקורם מד' לכך אומרים פסוק זה בשעת המלקות והוא רחום בזולת טעמים אחרים:

דמתפרשאן מגו דכר ונוקבא כי סמא"ל ונח"ש הם זכר ונקבה וכמו שאל זכר ונקבה הקדושים למטה מהם ד' מחנות שהם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל כן למטה מזכר ונקבה חצונים הם ד' כחות אלו שהם מרכבתם וכן פירשו ברעיא מהימנא שד' אלו כנגדם בחוץ עון ומשחית אף וחימה.

מאנין ד' קליפות ומ' כחות הם מ' מלאכות חסר א' שסימנם ל"ט לטותא וקללה ולפי זה ימצא כי מ' היינו הקליפות כפי' הפי' הראשון שפירש לעיל ואפשר לומר דכלהו איתנייהו כי מ' הוא סוד הבינה וממנה הם ד' כחות הקדושים חסד וגבורה ת"ת ומלכות שהם ד' רגלי המרכבה כי כנגדם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל והכסא ממנה ד' חיות היא נגד הבינה כדפי' בתיקונים אימא ע"י מקננא בכורסייא ובהיות האות הזה קדושה מלאה דם היא מורה תגבורת ד' קליפות וחולשות ד' קדושות ואין ספק שהקליפות למטה הרבה מד' חיות אך היותם מתהפכות לדין אינו אלא מצד החיות כי מזיעות החיות נעשה הר דינור וכבר ידעת שהזיעה היא דחיית הגוף מבחוץ הטינופת אם כן זיעה בחיות היינו סוד הטינוף והפסולת ונמשך האש והדין הזה עד הגיהנם הרוחני שבארקא הרוחניות ששם משכן החיצונים ואז ע"י הזיעה הזאת מתעוררים ד' קליפות מד' חיות ובהיות מ' עילאה מליא דמא הרי כסימן הזה ממש הוא בתחתונים בד' קליפות והם מאנין דמלאך המות וסימנין דיליה והכל א' והוצרכתי לכל זה מההוא דפ' בראשית דמוכחא דמ' לא היתה רוצה להשתתף עם ו' ת' עד שהקיפו ו"ת למ' מד' פנותיה. ושם הארכתי בביאורי ואם אמת שהיא הקליפה אדרבה היא היתה מתפשטת על הדבר אלא ודאי כדקאמרן. ואין לפרש אות מ' בקליפה מכל וכל ח"ו שהרי האותיות קדושות ומקומם גבוה כנודע ולא הכוונה היות להם בחינה יורו על הדין ודבר זה מוכרח מעצמו ויהי' הכרח לדברינו.

ווי למאן דפגים כגון שבט שמעון שנתנו בנותיו לערב רב כדמסיק: