אור החמה על ספר הזהר ג:תעב

פתח ואמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ע' רברבא וכו' כי אותיות גדולות הם מורות למעל' במקום אור גדול וברוב המקומות מפרש בבינה והכי פי לעיל אמנם הכא האותיות בעצמם שהם ע' ד' יורו על הת"ת שהוא עד בלי ספק דהכי פי' בזוהר בפסוק אל דעות ה' אל תיקרי דעות אלא עדות סהדותא דהיינו ת"ת בסוד הדעת ולהכי הם אותיות גדולות מציאות הת"ת שבבינה והכי דייק עד ה' דהיינו ת"ת יהיו אשתארין אתוון מתיבת שמע ואחד שמ במ"ם פתוחה כי אף שאנו עושים מאותיות אלו תיבה בפני עצמה והיה ראוי שיהי' מ"ם סתומה שבסוף תיבה עם כל זה היא מ"ם פתוחה מפני שמ"ם סתומה מורה על הבינה שהיא אימא רביעא על בנין ולכך היא מרובעת ???כדפי' בזוהר פ' תרומה בסוד אפרסמון אבל היא סתומה להורות על היותה מלך ודאי מולכת בספירות דהיינו הבנים ומשגחת עליהם אמנם היא עילאה סתימא אמנם מ"ם פתוחה מורה על המלכות היותה נפתחת במקורה ומשכנת עצמה ומולכת עלהתחתוני' והיינו מלך תתאה. וא"ת והרי בזוהר פ' תרומה בסוד אפרסמון פי' דאיהו מ"ם פתוח' פירשו שהוא בבינה וי"ל שכאשר היא בסוף תיבה וראויה להיותה סתומה ובאה פתוחה שלא כדינה ודאי מורה על מלך תתאה מה שאינו מורה כן בהיותה באמצע תיבה שדינה להיותה פתוחה שגם היא מורה על הבינה נפתחת במקוריה על ששה בנים ובת. וא"ת והרי המ"ם של חומת ירושלים אשר המ"ם פרוצה מורה שהיא הבינ' מדקא משוו לה למ"ם של למרב' המשר' דודאי איהי הבינה כדפי' בתיקוני' וי"ל שהיא הבינ' אמנם בהיות' בסוף תיבה מור' על המלכות דהיינו סוד עיר קטנה וגומר ובא אליה מלך גדול שהוא הבינה ובנה עליה מצודים גדולי' דהיינו חומת ירושלי' שהם מצד הבינה במלכות כדפי' בזוהר שיר השירי' בפסוק אל תראוני שאני שחרחורת והיינו חומת ירושלי' אשר המם פרוצה שאות מ"ם זאת שהיא במלכות מצד הבינה נפתחת ונפרצת ונכנסו לה החיצוני' ואי תימא אם כן מ"ם פתוחה אף אם יורה במלכות יורה ח"ו פריצותא ואם כן עתה שהיא בסוד היחוד למה אות מ"ם של שם פתוח' ויש לומר כי מם פתוחה שבמלכות יש לה שתי בחינות בהיותה באה סתם מורה על פתיחתה להשפיע במרכבותיה כראוי ואמנם בהיותה באה בסוף תיבה ומורה על הסתימה כענין חומת ירושלי' וכתיב אשר המם פרוצה מורה כי אותה פתוחה אינה להשפיע אלא פרצה שנכנסו לה החיצונים:

א"ח כבוד אלהים וכו' לפי מה שפי' בתיקונים מלת א"ח בת"ת בהיות כלול מט' ספירות ועם המלכות עולה בעשר והיינו אח"ד א"ח ד' אמנם כאן אי אפשר לפרש כן כי א"ח לפי זה היינו עד עם היות שהיה אפשר לפרש כי יש חלוק בין זה לזה כי אח ת"ת ממש וע"ד דעת כדפי' קשיא לי על הכל כי כמה פעמים מפרש בת"ת ואינו מסתירו והכא קאמר כבוד אלהי' הסתר דבר ובלי ספק שאין הסתר זה צודק בת"ת כלל אמנם לפום מאי דמפרש לקמיה כיד' של אחד הוא סוד קשר של תפילין והעלים סודו הרבה אין ספק שכמו שד' של אחד נעלם סודו דהיינו מציאת המלכות הנעלמת כאשר אבאר לקמן ב"ה גם כן א"ח שהיא בחי' הת"ת שעמה נעלם עניינו וסודו והיינו עתה שמע מלכות אחד ת"ת אמנם אותיות ש"מ מלכות ע' ת"ת ומלת א"ח ת"ת ד' מלכות והם עד ת"ת שתיה' יחד אחד א"ח ש"מ מלכות שתיה' יחד שאין מלכות בלא ת"ת ואין ת"ת בלא מלכות כדפי' בזוהר פ' ויצא לית יום בלא לילה ולא לילה בלא יום ועתה הקשר בג' פנים שמע מלכות מתייחדת עם אחד ת"ת והיינו הייחוד ממטה למעלה הב' ע' ת"ת ד' מלכות ושתיהם מיוחדות והיינו ת"ת ומלכות שבת"ת ולפי' מלת ע"ד ת"ת עד ה' בכם כדפי' הג' ש"מ א"ח ש"מ מלכות א"ח ת"ת ושתיה' מיוחדות והיינו ת"ת ומלכות שבמלכות ושמע היא ת"ת שבמלכות עם המלכות דהיינו ש"מ ע' ש"מ מלכות ע' ת"ת ואחד ת"ת ומלכות שבת"ת ולפי' א"ח ת"ת ד' מלכות. מאן דמייחד יחודא סתם יחוד ק"ש בכוונה כראוי ולאו לצירוף אתוון קא מהדר אלא שמסוד אותם האותיות חדוא זמינא לי' כדמסיק. ש"מ מהאי סטרא וכו' היינו שבאלפא בית"א הוא א"ח מהאי סטרא שהם אותיות ראשונות חלק הזכר ש"מ מהאי סטרא דהיינו אותיות אחרונות חלק הנקבה שבאותיות א"ח כלולים מא' ועד ח' ובאותיות מ"ש כלולות מהמ"ם ועד שי"ן נשארו ביניהם מח' ועד מ' ט' י' כ' ל' שהאותיות א"ח להם מהאי סטרא ואותיות ש"מ מהאי סטרא והם ביניהם ואין ספק שאותיות אלו מורות על היסוד שבין ת"ת למלכות שהוא המייחדם ולהיות מדרגות הזכר ביושר לכך אותיותיו הם א"ח ביושר מא' ועד ח' והמלכות נקבה ומדרגותיה ממטה למעלה לכך אותיותיה ש"מ למפרע בסדר תשר"ק והיסוד המייחד הכרח היותו בו בחי' יושר ובחינות למפרע בסוד יוסף ובנימין כאשר ביארתי במקום אחר ונודע שיש ליסוד שתי שמות כדפי' בזוהר פ' ויקרא. הא' שדי והב' א"ל ח"י והנה שדי מורה שאמר לעולמו די בסוד הנקבה שהוא תשלום האצילות וא"ל ח"י מורה המשך החיים מלמעלה למטה לכך שתי בחי' היסוד הא' ביושר הוא חיים דהיינו החיים הנמשכי' מעץ החיים על ידו אל הנו"ן בה ולמפרע שדי דהיינו מורה די ספוק ושאמר לעולמו די ועוד מורה שודד ומכריע החיצוני' דהיינו ש"ד י' כדפי' בתיקונים והכה אותיות ט"י כ"ל הוא חיים כשתצרפם תעשה הט' ח' והא' הנוספת צריכה להשלים י' למנין שד"י שהט' נעשית י' ואח"כ י' כ' ל' הוא י' י' ם' ודאי והיינו ביושר אמנם למפרע הוא שדי כי ל' היינו שי"ב עם א' הנוספת מקודם הוא ד' וט' עצמה יו"ד ועם היות חסר א' לא מעלה ומוריד דהיינו אחד המייחדם כדפירש במקומות אחרים והיינו דקאמר ומצרף אתוון אותם האותיות שהם ש"ם מהאי סטרא וא"ח מהאי סטרא ואלו האותיות בהיות מצרף אותן יהיו למפרע שד"י ובמישור חיי"ם. והנה לפי זה אותיות אלפא ביתא נחלקים ח' לזכר ד' ליסוד עשרה לנקבה וסימנך אשמ"ח לסוד זה שהם ש"ם מצד א' וא"ח מצד אחד ועוד סימן לשכר הייחוד אנכי אשמ"ח בה' דהיינו בה' ממש שאדם מייחד שמו וחדוא זמינא ליה משם כדמסיק. תו אית ביה בסוד הייחוד ש"ם מלכות דאתכליל מן ע' רברבא שמורה למעלה בג' אורות מצד הבינה שבה אותיות גדולות ושבעים שמות הם האבות דהיינו ע"ב אותיות ויסע בחסד ע"ב אותיות ויבא בגבורה ע"ב אותיות וי"ט בת"ת וצירופם ע' שמות כדפירש בזוהר בפ' בשלח ובפרשת בהעלותך וא"ת שתים נוספים הם והוא קאמר שבעין ענין זה הקשה ר"ש בעצמו בזוהר במאמר המכונה סתרי אותיות ופי' כי שתים הם בסוד חכמה ובינה המשתתפות עם האבות ע"ש:

ישראל ה' וכו'. אין ספק שד' בתי תפילין הם סוד ד' אותיות שכן פירשו בתיקונים ובזוהר פ' בראשית ועם היות שבפ' ואתחנן פירשו בענין אחר כבר הארכתי בזה. ועתה ה' בחכמה דהיינו קדש לי דהיינו י' של שם אלהינו בינה דהיינו והיה כי יביאך דהיינו ה' של שם ה' בת"ת דהיינו שמע ישראל דהיינו ו' של שם ישראל במלכות דהיינו והיה אם שמוע דהיינו ה' אחרונה של שם וידעתי שיקשה אל המעיין היות יש' במלכות ולא קשה מידי משום דהשתא עסיקינן בד' אותיות עליונות שהת"ת מקבל מלמעלה כאשר אבאר ולא יתרחק הה"א נקרא ישראל. דאחיד לון א"ח. הענין שהת"ת הוא המניח תפילין אלו והיינו דאמרי' בגמרא קב"ה מנח תפילי. והסוד שהם ד' אורות דקים שהם ד' מוחין בז"א ועל אותן ד' מוחין דיליה נפתחין ד' מקורות עליונים שהם מוחין דא"א מאירים דרך חכמה ובינה ובינה משכנת אותם בת"ת בענין שד' פרשיות הם אותיות השם בבחינתם בחכמה וד' בתים הם ד' אותיות גם בבחינתם בבינה:

וקב"ה מנח לון על רישיה ודאי זה הוא דאמר פתחי לי הענין כי שם אומר הת"ת למלכות פתחי לי אחותי דהיינו בחינתה שוה אליו משרשם הקדום בחכמה ומשם הוא הגונה לד' מוחין אלו ולפיכך קראה אחותי שמשם הם ד"ו פרצופין וד' מוחין דיליה הם ד' מוחין דילה אלא דגלגלתא דנוקבא אתעבידת בין דרועי מלכא ושם אומר לה שראשי דהיינו גולגלתא דדכורא נמלא ט"ל דהיינו ג' מוחין עילאין דהיינו יו"ד ה"א וא"ו והיא מלאה מטל דהיינו סוד א"א כדפי' במקום אחר וכל זה נרמז בכתוב דנקט לישנא דא"ח ד' המשתתף עם אחד דא קשר של תפילין היינו המלכות הנקשרת שם עם ד' בתים אלו והיינו בחינ' אשר לה שם וז"ש דאיהי אחידת בהו. רזא דחכימין וכו' כשייטיב המעיין לכת בשכלו בסוגיא דשמעתין לא יראה היות הסוד עמוק כל כך עד שהפליא בעניינו ר"ש ואין מדרכו בזה. אמנם אחר השקידה ימצא כי דבריו נפלאו וכיון לבאר סוד התפילין כולו כי נודע הקשר מלכות והבית מלכות ותפלה של יד מלכות ודברים אלו קשים מאוד להולמם והוא גלה עתה סודם. ואמר תרין רצועין כי בהודעת דבר זה יתגלה הסוד העמוק והוא כי תרין רצועין המתפשטים מהקשר הם נצח והוד זה אל הימין וזה אל השמאל. ומה שנמצא הקשר עליהם אין ספק שהיא בחי' המלכות שעל נצח והוד ושתי רצועות הסובבות הראש הם תרין דרועין דהיינו ח"ג. והבית שעליהם היינו שלש ראשונות חכמה פרשיות בינה בתים וכל זה בסוד שייפין דאימא עילאה וכאשר ייטיב ההשכלה המעיין ימצא הקשר מקום ידוע בנקבה בסוד הרחם שעליו נאמר פטר רחם בסוד הבינה עניינו נעלם אין ראוי להאריך בו יתבאר בזוהר פרשת בראשית ולכך הוא בין תרין דרועין שהם צפון ודרום. אחידן במערב כדי לסלקה לגבי מזרח וזהו צפונית מערבית מערבית דרומית כדפי' בזוהר פ' במדבר והיינו דקא' דהא א"ח שהיא ת"ת דנביאי קשוט אחידן בהו ומן הראוי היה שיהיו שתי הרצועות היוצאות לצדדין שהם תרין ירכין יוצאות ממש מלמעלה אלא מפני דהא מלעילא ממש מראש הגוף שהוא א"ח נפקין תרין דרועין מימינא ומשמאלא שהם שתי רצועות הסובבות הראש וד' שהוא הקשר אחידן בהו בסוד צפונית מערבית מערבית דרומית והיינו סוד נקודת ק"ק האחוז בגוף ד' עם א"ח ע"י תרי דרועי וזהו סוד רחם בגוף כעין הברית בגוף דגוף וברית חשבינן חד. לבתר מהא"ח עצמו אתפשטו ירכין שהם שתי הרצועות היורדות למטה וזהו מציאותם בת"ת כיון דהיא אתאחדת לעילא בסוד תרין דרועין דמלכא דהיינו כדקא יאות מטה בין צפון לדרום. נחתא לתתא. דהיינו מציאותם בתפלה של יד:

לאתייחדא באוכלוסהא. דהיינו סוד התפשטות הרצועה של יד שהם סוד ודלת ראשך כארגמ"ן דהיינו אוריא"ל רפא"ל גבריא"ל מיכא"ל ן' של ארגמן נוריאל דהיינו אוריאל אלא שהוא אור מימין נור משמאל והיינו שער הראש בנקבה שהיא דלת אחת והיא הסובבת בזרוע למצוה מן המובחר י"ב פעמים בסוד והים עומד על שנים עשר בקר וטוב לעשותם ג' ג' ג' ג' בסוד ג' פונים תימנה מחנה מיכאל ושלשה פונים צפונה מחנה גבריאל ושלשה פונים מזרחה מחנה אוריאל ושלשה פונים ימה מחנה רפאל ובכל מחנה ומחנה ג' ראשים כדפי' בזוהר פ' בהעלותך והיינו דקאמר לאתייחדא באוכלסהא. אחידת בשיפולי ירכין שהוא למט' מנצח הוד ותשכב מרגלותיו. ורשימו דיו"ד קדישא דהיינו יו"ד של ברית מילה דהיינו יסוד דהיינו יו"ד של י"ד עלה מלעילא מפני שהוא למטה מהיסוד ששם מקומה לנהל בתחתונים אחר המיעוט ואין ספק שהבית בעצמו הוא סוד גלגלתא דנוקבא לכך יש בה ד' אותיות שהם ד' פרשיות ובית א' שבה ד' אותיות. והנה לא באו אותיות אלו כאותיות הזכר שהם ד' אורות מאירים בסוד יו"ד ה"א וא"ו ה"א דהיינו אור גדול מתפשט לד' אורות ואור מוחא דנוקבא ד' אותיות כלולות באור א' כללות א' דה'ינו יהו"ה תיבה א' ובית א' וסוד זה דעתן של נשים קלות שאין מוח הנקב' כמוח הזכר כזה ובכמה עניינים כדפי' בזוהר שיר השירים וסודם חכמה ובינה חכמה מוחא בינה רישא דהיינו מוחא ואוירא דמוחא וקשר היד ודאי היינו ג"כ סוד מציאותם הנקשרות עם היסוד כי כמו שהיא קשר ד' קשורה עם אחד ג"כ ביסוד היא קשורה עמו והיסוד היא י' שעם הקשר וצריך להעלות היו"ד על הבית ועל הקשר להורות כי היסוד ודאי עליה והיא בשפולי ירכין ורשימו דיו"ד קדישא עלה מלעילא והיינו שהיסוד ממנה ממש בסוד רחל ויוסף כי רחל ילדה את יוסף אמנם בהיותה רחל אצל יעקב בין תרין ירכין נזדווגה עמו והולידה בתוכה את יוסף וברדתה למטה ילדה את יוסף עליה והיסוד עולה מלמטה למעלה על רחל אמו וזהו שאמר יו"ד ברית קדישא עלה מלעילא דהיינו עילה ממטה למעלה על אמו. והיא נקשרת בזרוע שמאל כי בחי' זו היא למטה מצד הגבורה כי מצד הבי"ה הם ת"ת ומלכות צרי בסוד וייצר ה' אלהים דהיינו ת"ת ומלכות שני המאורות הגדולים שוים כזה # ֵ והיינו וייצר תרין יודי"ן יוד של יהו"ה ויו"ד של אדנ"י כזה יאהדונהי וביניהן וא"ו ששה אותיות כזה יו"י והיינו סוד וייצר צר צורה גו צורה דו פרצופין נבראו אמנם מצד הדין והגבור' נתמעט ונעשה המאור הא' קטן והיינו שירדה למרגלותיו בסוד הלילה והדין והגלות וזהו ליני הלילה ולכן נקודת הגבורה שבה זו על גב זו כזה #: והיינו סוד יהו"ה בפני עצמו אדני בפני עצמו זה למטה מזה כזה יהו"ה ינד"א ומשם היא בהיפך דינא דמלכותא דינא ולכך היא במציאות זה בסוד המיעוט למטה בזרוע סמאל והיא אצל הלב והיא נגד הבינה דעליה אתמר הלב מבין והיא נקשרת שם לקבל אור הזכר הבא עליה וכל מציאות התפילין בבינה דהיינו עור הבינה המתפשטת באורות שלה דהיינו קב"ה דמנח תפלין כדפירש:

כדין איהי אתייחדת וכו' הענין הוא שאין השכינה מתייחדת למעלה אלא אם כן מתעטרת באוכלוסהא כדפי' בזוהר פ' בלקכי עטורי השכינה בתחתוני' אם כן אחר שהיא נמצאת למטה לאתייחדא עם אוכלסהא והיא מושכת סוד יוסף לגבי מעלה על ראשה זהו עת ייחודא יו"ד דא איהי רזא דברית דקדק דלאו היינו ממש ברית אלא סוד הברית מפני שהיסוד הוא וא"ו זעירא אמנם י' זעירא עטרה לראש צדיק היינו רזא דברית. אשתזיב לעילא בנשמתו ואשתזיב לתתא בגופו. מנלן מפנחס. תימא מאי ראיה דלמא פנחס שאני שקנא נוסף על שמירתו אמנם מאן דנטיר מנא לך. וי"ל כי פנחס נוסף דאשתזיב מן דינא וכו' דהיינו שמכל וכל לא נידון שלא מת אמנם מאן דנטיר אשתזיב לעילא וכו' דהיינו שניצל מדינה של גיהנם אבל מת ויוסף ששמר יוכיח וזהו שדקדק דקאמר בפנחס אשתזיב מן דינא ובמאן דנטיר לא קאמר אלא אשתזיב סתם. ובגין כך מפני שנתוסף מעלתו על מעלת יוסף ושאר שומרי הברית דהיינו דקני ממש אתרשים יו"ד בשמו להורות על מעלתו היותו ניצל מן דינא כדפירש. י' בדבורא איהו וכו' תימא דהא קיימא לן בתיקונים ובכמה דוכתי דאת י' הוא במלכות וי"ל כי הוא מציאת המלכות אשר לה מהחכמה כדפי' בתיקונים בסוד אני ישנה אני שניה לחכמה אמנם אותו המציאות נעלם ואינו מאיר ומתגלה בה אלא בהיותה נדבקת ומתייחדת עם הזכר וכאשר אין המלכות מיוחדת עם הת"ת אין חכמה מאירה בה כדפי' בזוהר פ' אמור בפסוק וגם אמנה אחותי בת אבי הוא ואם כן אי אפשר שאותו המציאות אשר לה מחכמה תאיר בה אם לא תתייחד הנקבה בזכר שע"י יוד שבו באות ברית דהיינו מציאותה אשר שם תאיר בה מציאותה ממש וכמו שהוא מרחיק אותה מחכמה דהיינו עדונא דעלמא דאתי כי עדן חכמה עלמא דאתי בינה כן הוא מגורש משם וז"ש ומאן דרחיק לה מאתרהא רחיק הוא מעדונא וכו'. ובגין כך חדוה דילה לאתקרבא וכו' הענין שאם מציאות יו"ד דהיינו אור חכמה ומציאותה הנעלם היתה נמצאת לה אף אם היתה מתרחקת ממנו לא היה הענין חמור כ"כ. אמנם עתה שאין אות ברית. י' מציאות חכמ' נמצאת בנקבה אלא בהדבקה אל הזכר לכך חדווה דילה הוא דוקא בייחוד. קמיה דינא תקיפא שלא תתפשט בדיניה בישראל. וסתים פרצה. פרצה שגורם הפגם דהיינו שממש פורץ גדר בקדושה ונותן מקום לחיצון לעלות עד היכל ידוע מחוץ להיכל ששם מלמד קטגוריא כדפי' בפ' בראשית. אשלים לגבי פנחס שבהיות פנחס חסר אינו כמספר יצחק שחסר עשרה אמנם בהיות שעמד נגד הגבורה כדפי' הוסיפו לו אות שישלים שמו לשם יצחק. ואי תימא והא חושבנא: נתבאר לעיל מפרשה זו ולפי התבאר שם כי הדברים שבאים בתורה בגימטריאות ובמספרים רמיזתם במלכות בסוד בחינת העינים ואף אם נמצא פעמים יבא המספר רמז לספירות אחדות הכוונה ענפים למלכות בבחינת עינים והשתא קשיא לי' כי יצחק הוא ממש בגבורה אם כן למה בא הרמז לזה בסוד הגמטריאות שאינ' בגבורה אלא בעיינין דילה והכא הוא בגבורה ממש ששם הדינים כיודע ותירץ שבעין קתדראין למעלה סוד שבעה מדות שבק והם במלאכים כדמותם ובישראל ע' סנהדרין בדמותם ואין ספק שהעינים בהם סוד הדין וכן פי' באדרא דעיינין דז"א דינא כ"ש עיינין דנוקבא ובתיקונים האריכו בזה בפסוק עיניך בשדה אשר יקצורון ורמזו רז"ל באמרם כל מקום שנתנו חכמים עיניהם וכו' וכן פי' זכה לימינא כהונה גדולה. אתכליל שמאלא בימינא תמתק דין הגבורה בהיות הגבורה מסכמת אל החסד. חימה דהוה פשיט וכו' הענין שהם ד' קליפות מתפשטות מהשמאל שהם רמוזים בהפסוק והוא רחום וכו' והם עון ומשחית אף חימה גדולה שבכולם חימה ובהיות דין הגבורה מתחזק ושפע הדין והקושי לחיצונים וקליפות אלו מתגברות ועל זה אמר פשיט ואתמשך מסטרא דיצחק. אתלבש איהו ביצחק נתלבש בגבורה ובדין ואז הוא והגבורה א' וכמו שביד הגבורה לפשט חימה כן בידה להחזירה ולפי' השיבה פנחס שהי' בגבורה ודין והנה פעולת הגבורה הדין שהוא דנה ואח"כ הוא עושה הדין ע"י אלו הקליפות שהם שוטרי הדיינים ולזה עשה פנחס שתי הפעולות פעולת הגבורה דהיינו דן דינא ופעולת החמה דהיינו ועביד דינא ולפיכך השיב שאין דין נעשה למעלה אלא כשאין דין למטה: