אור החמה על ספר הזהר ג:תסב

מתקנין כורסייא למלכא הוא הכנת כסא הכבוד ששם נשמות הצדיקים. ובה הספירות מאירות ובה מציירת מעשים רבים כל הנעשה בכל השנה והזכיות שהם אורות וייחודים ומצות ותורה שנעשה דברים רוחניים מימין לכסא והדברי' ההפכיים לשמאל הכסא והם הם הספרים הנפתחים והם הם כחות ומלאכים המיימינים ונשמות הצדיקים שם דנין עמו כפי הטיית ההכרעה והוא הוא תיקון הכסא דקאמר הכא, וישראל עאלין בדינא וכו' שאם היה הדין מתחיל באומות היה הקב"ה מחריב העולם מפני רעתם אמנם ע"י מעשה ישראל שהם מרובי' במצות פש רוגזו ונח. לעשות משפט עמו ישראל תחלה ואח"כ לדעת כל עמי הארץ. דינא עילאה דאיהי קשיא גבורה בשיתוף ג' אבות שהוא סוד ב"ד עליון. דינא תתאה דאיהי רפיא מלכות בשתוף נה"י שהוא ב"ד תחתון והיינו סוד אל אלהים ה' אל אלהים ה' תרי זמני והכי קאמר דוד אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ דהיינו ב"ד תתאה. יללותא תרועה גבורה שלשה שברים מלכות. ענין זה ודאי פליגא לדבריו בתיקונים דקאמר תרועה ת"ת שברים גבורה ובמקום אחר פירש סתם תרועה ושברים גבורה ומלכות ואותו הלשון שקול והוא בפ' אמור ולפי הנראה אם נפרש תרועה במלכות כפי הנראה מפשט לשונו בפ' אמור יהיה אפשר לתקנו עם דבריו בתיקונים כי תרוע' מלכות שעם הת"ת ולעולם תרועה במלכות. אמנם אם נפרש כדבריו הנה תרועה גבורה שברים מלכות אפשר לומר כי תרועה מלכות לכך שברים בגבורה וגבורה נקשרת עם הת"ת לכך תרועה בת"ת וזה קשה מאוד והיותר צודק כתבתי בפי' התקיעות:

גנוחי גנח רפיא שלא נתחזק עדיין הכאב הרבה. אמנם היללה הוא בהתחזק הכאב דהיינו דינא קשיא וממציאות הענין הביא ראיה. אינון לא ידעי וכו' כבר היה אפשר לומר שלא נעדר להם הידיעה מכל וכל דלא קטלי קניא אינהו ומה גם בזמן התנאים אבל הכוונה שהם היו יודעים תרועה ושברים גבורה ומלכות אבל לא היו יודעים איזו היא בגבורה ואיזו היא במלכות וגם לא היו יודעים איזה יום צריכה זו או זו שאם ידעו שהשברי' מלכות והתרוע' גבור' היו עושים ביום א' שהוא גבורה תרועה וביום שני שהוא מלכות שברים אמנם נמנע ידיעתם בשתים הא' שאינם יודעים רזא דיבבא ויללא אי זו רומז בזו ואי זו רומז בזו ומשותף לזה לא היו יודעים דתרוייהו אצטריך ולכן אמר שהיו עושים שתיהם מספק אמנם אנו ידענו סוד כל א' במקומה וידענו ששתים צריכות להיות יחד דהיינו דבר יום ביומו גבורה ומלכות בגבורה ומלכות וגבורה במלכות לכך אנו עושים ב' והם ב' ומסכימים לדעת א' וענין א' ואל שאר חלקי הדברים שבתקיעות נתבארו בפ' אמור ע"ש, דאיקרי חדש מלכות שבה חדוש הלבנ'. כסא דעלמא עילאה כדמסיק גבורה כסא לבינה ודאי תו בכסא הפי' הקודם הוא לשון כסא ומורה גם על הבינה שהאומר כסא מורה גם על הרוכב על הכסא ולהאי פי' כסא היינו גבור' לבדה לשון כיסוי והעלם. דינא דאתכסי תדיר מפני שדיניה בדקות והיא בעולם האצילות ואינון כדיני המלכות שהוא בנגלה דכתיב ועברתי בארץ מצרים אני וגומר. ח"ק דינא רפיא. לפי זה אין בין ח"ק לחק"ה אלא כענין ליל ולילה ואין כאן מקומו להאריך משפט דינא קשיא ברחמי דקדק שלא אמר דינא קשיא מפני שהת"ת בעל הרחמים הוא הנקרא משפט אבל בהיותו נוטה לדון עולם בגבורה נקרא משפט דהיינו דינא קשיא גבורה נכללת בת"ת הנקרא רחמי. אוירא דארעא קדישא. סוד ארעא קדישא מלכות אויר שבתוכה היא אויר דהיינו ת"ת הנק' רוח ואויר ויש בין אויר לרוח חילוק גדול אויר נח ונעלם דהיינו סוד הדעת בין יו"ד ה"א דהיינו יהי אור י"ה אויר כדפי' ובסוד העלם זה נכנס בתוך המלכות ועי"ז נשקט דיניה ונשבר אמנם רוח הוא בהיותו חם ולח חם מצד החס דולח מצד החסד והוא רוח שמשמיע קול. כמה דכתיב תרועם שהוא לשון שברון ודין ויהיה תרועה בין יבבה בין יללה ששתיהם דין תרועם סתם קרי להו אורייתא לתרוייהו כחד אור דגניז קב"ה וכו' כבר פי' ענין זה לעיל דהיינו אור נעלם בבינה מציאותו ביסוד שבה והוא בסוד הדעת נק' בתיקונים זוהר הרקיע והיינו דקאמר גנזו לצדיקים ביסוד בתוך הבינה דהיינו לעתיד לבוא דקאמר בדוכתי אחריני ובהיות מדות אלו מאירות מאותו האור מתהפכת לרחמים. דשלטא היא על דכורא וכו' דבר זה קשה להולמו אמנם דרך הנחש להגביה זנבו על ראשו כשרוצה להמית או כשכועס וכן הקליפות קלטות כח זה שהוא יותרת הכבד והוא עולה עליו ונותן אותם המעשים הרעים לגבי מעל' והיינו כח הקליפה שאמרנו בפ' בראשית שעולה עד היכל ג'. ולמעבד ניאופין היינו שמזנה אותם אחריה וזהו כח שממנו נברא יצה"ר באדם ובהיות זה מתפשט בעולם ופוגע ביצה"ר שבאדם מגבירו עליו ואז צריך האדם להיות גבור במלחמתו להגברת יצה"ר באדם להחטיאו ולהמשך אחר הקליפות והדברים הרעים נקראים זנות כדכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים וכו'. לבתר איהי סלקא לגבי דכורא. באותם המעשים הרעים כדי לעלות ולקטרג. מגו כבד ויותרת וכו' היינו יורד ונוטל נשמה ע"י מדה באותו הרשות הניתן לו מלמעלה. לאכנשא כל חובין, אותם המלאכים הרעים הנבראים שפעלו כל השנה ובר"ה מקבץ אותם ומכניסם לפנים ומקטרג ע"י על ישראל. ההוא תרועה גבורה ותקיעה חסד ות"ת שאוחזים בין שניהם הגבורה והיינו דינא תקיפא ברחמי וכן שברים בין תקיעה לתקיעה כדפי' בזוהר פ' אמור והיינו דינא רפיא ברחמי: