אור החמה על ספר הזהר ג:תלה

א"ל בחובא דדרא ודאי נתפסין צדיקייא למות וזה על דרכים שונים או לכפד על הדור כענין רב עתה הרף ידיך או מפני שלא מחו כענין ומקדשי תחלו או מפני שעתיד הקב"ה להביא רעה ולא יגינו אמנם אחת יש שאינ' ודאי אלא לכפר וז"ש אבל בשעתא דנתפסין צדיקייא במרעין וכו' דהיינו יסורין אינם אלא להגין על הדור. דרועא הצדיק זרוע להעמיד העולם והיינו ומתחת זרועות עולם כדפירשו רז"ל והם ל"ו צדיקים שבכל דור ודור שהם כעין אברהם דהיינו זרוע ימין כדדרשו בפסוק ואברהם היו יהיה. בני עלמא אינין שייפין כי כל הנשמות יחד הם גוף אחד. מהם תלויות בשער מהם ברישא מהם בעיינין מהם באודנין וכו' כדפירשו בתיקונים. מחידו דשליט עלי'. כענין איוב כדפירשו בזוהר. והענין כי הקליפות תובעות הדין על הדור ומקטרגים על מעשיהם למעל' ואז הקב"ה מגרה אותו עם צדיק א' כענין השמת לבך אל עבדי איוב והן מרוב חשקם לתת מום בקדשים מלמדים קטגוריא אפילו על הצדיק ההוא כענין אומרו הלא אתה שכת בעדו וכו' ואז שביק תביעתו על עון הדור ובין זה לזה הם מתקנים עצמם וכיוצא. זכי לשלטנותא עילא' בהאי עלמא כענין איוב שזכה בעוה"ז את כל אשר לו למשנה. ובעלמא דאתי ודאי שהקב"ה דקדק עמו כחוט השערה ונקהו מעון ומיעוט חלבו ודמו בחליו חשוב כקרבנות ועולות על ישראל: