אור החמה על ספר הזהר ג:ד

כד סליק עננא. הענין כי הענן הגשמי המושג לעין הי' גוף ויברא לצבי ולכבוד ובו היה מתמלא כל המרכבות כדמסיק וז"ש ושרא עלוי כל אינון רתיכין וכל אינון מאני משכנא שהם המרכבות העליונות והם סוד ההיכלות רוחניות ובית קבולם והיותם למטה בסוד הענן היו בסוד גוף ונשמה ענן ורוחניות הנז' וכולם בתוך המשכן ומפני הכבוד הזה ולא יכול משה וגומר והיינו כי שכן וגו'. אי משה לא הוה יכיל וגו' הקשה ר' אלעזר לדידיה ואמר אי משה לא הוה יכיל לאעלא אפי' ביאה בעלמא כאו' ולא יכול משה לבא אמאי הוה יתיב ישיבת קבע בטורח זמן ארוך כל אינון מ' יומין. ותירץ דאין הכי נמי דאע"ג דלדעת ר' אלעזר עננא אחרא כדמסיק לקמיה עכ"ז לערך היותו כאן ביא' בעלמא ושם ישיבת קבע ומ' יומין יקשה ולז"א משום צורך התורה היה הענין והיינו או' בגין לקבלא אורייתא. אמנם כאן כבר נשלמ' קבלת התורה לא היה ראוי שיבא בלא רשות אפי' ביא' בעלמא ועם היות שעמד בהר מ' יום ראשונה ושניה היה ללוחות שניות וחזר לעמוד עוד שנית כמלקדמין בראשונה ללוחות שניות לצורך התורה:

ור' יוסי הקשה לר' אלעזר מפני שהבין דבריו שלא חלק אלא בין קבלת תורה ללא קבלת תורה ואמר אי הכי קשה כדבריך דאמרת שהחלוק הוא זה קשה דהא כתיב ויקם משה את המשכן והרי לפי זה היה מגע יד למשה במשכן ומעשהו ומתייחס אליו יותר מענין ההר שלא עמל בו ולא גדלו ומטעם זה היה ראוי שיהיה לו כניסה למשכן יותר מן ההר: עוד וכתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד אפילו ביאה בעלמא נאסר לו דכתיב ולא יכול וגו'. ובהר שלא עמל בו ולא גדלו נאמר בו ויהי משה בהר מ' יום. ושמא תאמר התם ברשות ואלו הכא שלא ברשות והוה ליה התם אחר קריאה והכא קודם קריאה. לאו הכי דהא כתיב שם בפ' משפטים ויקרא אל משה תחלה עלה אל ההר שלא ברשות ואחר שעמד בהר קראו הקב"ה הרי שעלה קודם קריאה משמע משך הכתובים שם דמשה בטורא הוה קודם קריאה וכאשר קראו לא היה ענין קריאתו כקריאת המשכן שהיה משה חוץ למשכן וקראו מאהל מועד אינו אלא משמע מפשטיה דקרא דמשה הוה בטורא בההוא זמנא דקרא ליה:

וכי תימא אוף הכא נמי נימא כי התם דהכא והתם משה היה בקצה ההר או בקצה המשכן וקראו הקב"ה לתוכיות ההר ולתוכיות המשכן לז"א שאינו כן דהתם הוה משה בטורא כדפי'. והכא כתיב מאהל מועד משמע מדכתיב ויקרא אל משה וידבר וגו' מאהל מועד מכל מציאות האהל קראו שהוא היה חוץ לכולן ממש: ושמא תאמר קדושת אהל מועד כולו כקדושת חלק ההר שלא היה משה שם כשקראו והשתא ניחא. אין הענין כך שהרי ההר כולו קדוש דכתיב השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו אפילו נגיעה ממש אסורה ומשה עלה עליו פנימה קודם קריאה וכאן המשכן אין קדושתו כהר וז"א ואהל מועד לא הוה כטורא דסיני שוה בקדושה תדע דאלו התם אסורים בנגיעה וכאן אהל מועד בינייהו דישראל הוה ויש' היה נוגע בו ונושקו ומחבקו ומגפפו א"כ נמצאת הקושיא בכמה הדרגות א' שאין כאן אפי' כניסה בעלמא ושם עכבה וישיבה מ' יום. ב' שקדושת ההר גדולה וקדושת המשכן לא כ"כ כדפי': ור' אלעזר תירץ ראשונה ואמר שמרע"ה לא היה צריך לרשות לעליה כל זמן שלא השלים נתינת התורה דהיינו עד תשלום מ' יום ללוחות שניות א"כ העליה אל ההר אפי' בלא קריאה ברשות הוה וז"ש בההוא זמנא בענין המשכן אשתלימו מ' יומין שהם סוד נתינת התורה וכיון שנשלמה צורך נתינת התורה לא היה מרע"ה רשאי ליכנס אל ההר או אל המשכן כל מקום ששכינה שם והיינו או' ומ' יומין הוה משה בטורא לצורך התורה לבד בין ראשונים בין שניים שהכל צורך התורה ולענין מה דס"ד שהמשכן גרוע מן ההר אינו כי לענין הענן היה ענן חשוב במשכן מענן ההר והטעם שהמשכן היה צריך לקדש כל הרמז אשר לו וז"ש עננא אחרא עילאה הוה מתקן משכנא מפני שהוא כולל כל בחינות סוד שיעור קומה עליונה וז"ש הוה מתקן כדמפרש לקמיה והיינו לאתקנא אתר בית מקדש ומשכן לשכינה מה שאין כן בהר שלא היה אלא בחינה א' כדי צורך אלפי שנאן לנתינת התורה: בענין דתרי ענני הוו חד דעאל ביה משה חלק קדושה שלפנים ממנו היה ערפל שלא נכנס מרע"ה אליו ואומרו ומשה נגש אל הערפל והיינו נגש אבל לא בא אל תוכו ולמעלה ממנו אש כאומרו ומראה כבוד ה' כאש אוכלת. בענין שהיו ד' בחינות כזה # והיינו חד דעאל ביה משה אמנם כאן כל קדושת המשכן וחד הוה בסוד ענן שלא נכנס משה אליו והיינו חד דשארי על משכנא ולזה הכריח מדקאמר מָלא ולא אמר מלא משמע שהענן הנק' כבוד ה' היה מלא מסוד כלי המשכן העליון דהיינו הקדושים הרוחניים כדמסיק ועניינו ענין זה היה סוד כנגד השכינה שנתמלאה מסוד הרוחניות העליון וכנגד זה סוד הענן הכבוד הנברא היה משתלם ומתמלא מהרוחניים הזכרים דהיינו סוד המרכבות העליונות בענין שהעשיה משכן לשכינה נתמלא מהיצירה משכן לת"ת וז"ש והוה שלים לעילא המ' בת"ת דאצילות, ותתאה העשיה ביצירה שהם נגדיים עם משכנא דלתתא יר' בייחוד זה שעשו ישראל במה שעשו המשכן הגשמי:

תקונא טמירא דנחת לתתא והשתרבב דרך פתח היכל לבנת הספיר וירד ושכן במשכן מתגלם באויר להתדמות למשכן כנפש לגוף עי' הענן כבוד נברא ושכינה בתוכו כרוח לנפש והיינו או' ואתתקנת שכינתא עי' שנתגלה עי' סוד היצירה היכל קדש הקדשים אין להזכיר כנזכר פ' פקודי ותרומה ועכ"ז לא היה הענין במשכן אלא במיכאלראש מלאה חסר שליטת הכהנים והיינו או' ארבע סטרין דמשריין ממיכאל עצמו נחלק לארבעה מפני שכל חיה לה אריה שור נשר אדם כנודע ואינם ממש ד' מחנות שכינה אלא ד' סטרין דמשריין דהיינו ד' צדדין שבמיכאל.

תקונא קדמאה כנגד ה' דהיינו פני נשר ולזה היא מצד המ' הנק' צדק ונוטל השם הזה ענף מיכא"ל דהיינו צדקיא"ל וכולו לצד החסד כי היה ההשתלשלו' מיכא"ל ותחת ממשלתו צדקיאל חלק צדק שבו והיינו או' דאיהו תחות שולטנו דמיכאל ועימיה תחות ידי' יתפשט עוד מדרג' שלישית מאלו הפנים אל פני המלאך הג' הממונ' על י"ב שהן ד' משולשות כעין אריה שור נשר אדם ובכל א' וא' מהם ארי' שור נשר הם ד' מחנות כל מחנה כלול ג' מחנות כעין הנהגת הספירות חגת"ם כל א' כלולה חסד דין ורחמים הם סוד ד' טורי אבן והיינו תלת תלת ד' לתתא ושם זה המשתלשל ראש לי"ב משמרו' (חסר מן הספר). והנה ישתלשל מיכאל וממיכאל לצדקיאל ומצדקיאל לשלישי והשלישי ראש לי"ב אבנים הם ד' טורים כעין שמתבאר לקמן לרזיא"ל וכל השאר. והנה כל אינון משריין כד נחתין לתתא וישתלשלו לפעול שיעור תמונת הפעול' בתחתונים יתגלגלו ויתקרבו אל התחתונים ויקבלו שינוי הפעולות מרוחניותם אל מציאותם בעולם השפל ולכך ישתנה שמם שלא יהיה שמותם קבועים למעלה ולמטה בהשואה א' והיינו אומ' בגין דכל אינון משריין עילאין כד נחתין לתתא לפעול בתחתונים להגלם באויר התחתון משניין שמהן דילהון דהיינו הפעולות בדקות בשמהן אחרנין דהיינו השמות המורים על הפעולות הגשמיות הנפעלות אמנם אותם העליונים שהם מתעלים על אלו שאין הפעולה נפעלת מהן ממש אלא באמצעו' המלאכים האמצעיים כיון שאין הפעולות יוצאות מהם אלא בדקות שפע רוחני הנשפע לאמצעיים אין שמם משתנה וראש המשנים בלתי ישתנה הוא צדקיאל כנזכר:

את חד דנציץ היינו סוד אצילות המתנוצץ להשפיע שממנו שואבים כח פעולתם והיא על רישייהו והנה צדקיאל מקבל אור פעולתו משפע השכינה שהיא אלף זעירא כנודע והנה פעולת אלו המחנות הם י"ב הנהגות דהיינו חסד דין ורחמים שבחסד וחד"ר שבגבו' וחד"ר שבת"ת וחד"ר שבמ' וכולם מתנוצצים מהמ' והיינו אלף זעירא והנה סוד י"ב הנהגות אלו כולם לחסד או כולם לדין או כולם לרחמים בסוד המזגת הפעולות ואינם מתנהגים אלא כפי הנהגת נצוץ האור העליון אם יתנוצץ אדום או לבן או ירוק דהיינו משל לחסד דין רחמים יתנהגו כולם לאותו הצד או לאותה הבחינה וז"ש כד האי את אתנציץ כלהו נטלין לההוא אתר יר' לאותה הבחינה אם מזרחית רחמים אם דרומי חסד אם צפוני דין. דנציץ האי נציצו יר' שמשפיע השפעת האור העליון לגו מנייהו ודאי כהתעלות הת"ת על המ' כך התעלות רזיאל שסוד רזי תורה מצדו על צדקיאל שהוא מצד צדק מ' ורזיאל הוא צד אמצעי למיכאל למט' ממנו.

ועימיה כל אינון משריין וגו' דהיינו שהם משתלשלים ג' מדרגות מיכא"ל רזיא"ל רומיא"ל זה למטה מזה והמחנות הם ד' טורי אבן כנזכר לעיל אלא שאותם הד' היו כלם לצד המ' ואלו הם מצד הת"ת ובכך ישתנ' פעולתם ואו' דאתקרי בארעא מפני שזה הוא התחתון למט' הפועל הפעולות קרובות לבני אדם ולכך יקבל שינוי השמות הוא וי"ב מחנותיו שהם סחרין ליה והוא רומיא"ל בנקודה האמצעית להם בעל י"ב הנהגות משפיעם לי"ב מחנות אלו בפני אריה חסד דין רחמים ונן בפני שיר וכן בפני נשר וכן בפני אדם דהיינו תלת תלת ד' זמנין ולמעלה מראש המחנות שהוא רומיא"ל עוד רב משריין רזיאל שממנו מקבלים על ידי רומיא"ל והנה רזיא"ל לא יקבל השינויים ויהיה דומה אליהם כעין הנפש אל הגוף שהשינויים נראים בגוף ולא בנפש ולכך ממונה על כלהו שכל הפעולות ממנו. דלא ישתנה שמיה להיות ההשפעה ממנו רוחנית דקה מאד:

את חד נציץ על רישייהו היינו אצילות עליון המתנוצץ ומשפיע באמצעות הבריאה כנזכר ואיהי את ר' היינו סוד הת"ת שהוא ראש למ' והנה יתנהגו כלם לפי בחינת התנוצצות אות זה אם אדום בדין אם לבן בחסד אם ירוק ברחמים אם אוכס המזגת הפעולות במ' כל אלו ההנהגות יתנהגו לפי נטיית התנוצצו' האות שהוא מקורם העליון אם חסד אם דין אם רחמים והיינו אומ' נטלין כולהו לההוא סטרא דההיא נציצו דהיינו דרום צפון מזרח מערב: והנה עיקר פעולות אלו כלם לתורה וראש ראשם יוכיח ששמו רזיא"ל וכן האות בת"ת בעל התורה והאות ר' מורה קצת עוני כי קצת החצונים אחוזים בה כנזכר פ' בראשית עכ"ז הטעם לעוני היינו דקיימא על עונשא דמגלה רזין להענישם בעוני מדה כנגד מדה הם פזרו עושר התור' יענו בעוני והיינו הולך רכיל מגלה סוד והיינו ריש ויקרא וקלון לאענשא על המוציא קולות וסי' ריש וקלון.

לגו מנייהו יופיא"ל הוא שר הגבורה ולכך הוא ממונה על השרפים בהיכל שני ועם היות שהוא שר התורה כי הוא רבו של משה אפשר שהוא שר התורה מצד הגבור' אמנם בשמעתין פעולתו הדין והגבור' העליונ' ולא אתגליא הכא בחושבנא הענין כי השר הזה הוא מצד הבינ' דהיינו ק' של ויקרא כדמפרש ונודע שסוד בית ראשון היא הבינ' לכך עיקר ממשלתו ותקונו והתפשטות חייליו שם בבית אשר בנה שלמה אמנם להשלים פרקי המרכבה נתגלה בכאן במשכן כמעלתו בבית עולמים דתמן אשתלימו כלהו אפי' צדקיא"ל ורזיא"ל ויופיא"ל וקדמיא"ל והיינו שהם ד' משמרות כהונה בתחלה ועמדו אח"כ על כ"ד משמרות כשבאו לבית עולמים וזה עיקר המשמרות לפי שהבית גורם שהיא הבינה ממשלתו ממש ראש לשרפים שבהיכל שני שעיקרם מהבינה אמנם כאן היה בעל י"ב ככל מציאות שאר הממונים כנזכר.

וחכמיא"ל שמיה נר' שר החכמ' כמו יופיא"ל שר התורה וי"ב ממנן הם ד' טורי אבן כנזכר לעיל והיינו או' סחרן ליה לכל עיבר תלת תלת וגומר שהוא מקור ונקודה אמצעית לכל הפעולות הנובעות לכל צד. ויופיא"ל רב ממנן שהם מיכא"ל ותחתיו יופיא"ל ותחתיו חכמיא"ל כנזכר:

דלא אשתני שמיה מפני שעדיין הוא עליון בדקות אמנם חכמיא"ל ישתנה לפי שינוי הפעולות ונטותם אל בחינת בני אדם למטה:

את חד נציץ היינו אצילות עליון המאיר לכלם ואית אות ק' דהיינו אות הגבורה והדין כנזכר בזוהר שסוד החצינים תלויים בה ולכך כל המחנות אלו הם בגבור' מתנהגים כל הבחינות לחבת"ם שבגבורה וז"ש כד נציץ דא נטלין כלהו לההוא סטרא כפי נטיית הנהגת האצילו' העליון כנז' לעיל:

האי את ק' תליא באוירא לעורר דינים ומהמחנות אלו הם משתלשלים מהם כמה מדרגות עד הגיעם למטה בחצונים שאלו מוסרים העוברים על דעת התורה למטה כנזכר בפ' פקודי.

ואכפייא תלת זמנין ביומא דהיינו ג' תפלות שישראל מתפללים וממתיקים הדין לכך ק' מקור הדין היא כופפת כח דיניה אל הרחמים. וסלקא להמתק בבינה. ונחתא להמתיק הדינים למעלה בהוד ולמטה תרין אתוון אלין ק"ר הם כנגד ה"ו שבשם דהיינו בינה ות"ת ולכך אינון אתוון דקיימין באמצעיתא דהיינו י' כאן ה' בתראה מכאן ה"ו באמצע והיינו יהו"ד יקרא ממש וכמו שסוד ה' היכל ומכסה לחכמה כך אות ק' מכסה על אות יו"ד ומלבשת אותה דהיינו מאה י' פ' י' אמנם המ' היא תחתונה אומרת לזכר ופרשת כנפיך על אמתך לכך הזכר היינו ר' שהיא מכסה לאות א' זעירא דהיינו מ' וכן ו' מכסה על אות ה' דאיהו לבתר שלא נזכרה עדיין: לגו מנייהו קדומיא"ל מצד החכמה שהוא מכונה בקד"ם ודאי מצד אות י' בענין שהם ג' מיכא"ל ותחתיו אריא"ל המקבל השנויים ובעל המחנות שהם י"ב בסוד ד' טורי אבן כנזכר וקדומיא"ל גבוה אינו מקבל שנויי השמות דהיינו שנויי הפעולות מפני שאינו מתקרב לפעול בתחתונים כנזכר. חד את קיימא היינו אות ו' מויקרא והיינו חכמה והם מתנהגים בהנהגתה כי ממנה צמיחת הפעולות ואליה לא יתייחסו פעולות מפני שנעלמה אלא שיורה לבושה וז"ש לההוא נציצו דנצץ אות ק' דהיינו בינה לבוש והיכל לחכמה וכן הו' סוד הר' שהוא במקום ו' שמכסה אלף שצריכה העלם כנזכר. מהרמ"ק זלה"ה.

והרח"ו נר"ו כתב. האי את קיימא על עונשא דמגלה רזין וגומר זה יובן ממה שידעת כי שם רזיא"ל הוא ממונה על היותו מגלה רזי תורה ליראי ה' כי הלא הוא נטיל נשיקין דמלכא הגנוזין בפומא דמלכא ומטרוניתא בהיכל ו' כנזכר בפ' פקודי כנזכר כי הוא ממנא בהאי היכלא ואינון נשיקין הם רזי התורה וסודותיה. וכן האי את ר' דקיימא עליה היא ממנא על דא ולכן שם רזיא"ל מתחיל באות רי"ש: ואמנם הוא אינו מגלה רזין אלא לדחלי חטא' ולכן כל מאן דמגלה רזין למאן דלא הוי דחיל חטאה היא ממנא בהאי את קיימא לאענשא ליה: והנך רואה בעיניך כי המאמר הזה איננו מושלם כי לא פירש אלא מרכבת מיכא"ל וחצי מרכבת גבריא"ל ולא אשלים מרכבת ד' החיות, ואמנם מתוך דבריו נבין כי המ' השכינה היא מתלבשת בכ"ח מלאכים שבראשי שמותם הם קמ"ץ פת"ח וגומר כנזכר בתיקונים שהם קדומיא"ל מיכא"ל צוריא"ל וגומר והנך רואה בעיניך כאן כי אלו הממונים עילאין דלא אשתני שמייהו הנה ראשי שמותם הם בניקודין ממש כנזכר ובמרכבת של מיכא"ל הם צדקיא"ל רזיא"ל יופיא"ל ר"ת צר"י. ובגבריא"ל תמצא חזקיא"ל רהטיא"ל קדשיא"ל ר"ת חר"ק. עוד יש חיבור אחד ר"ת שר"ק שהוא כלול מכולם שהוא מלאך א' של תחת יד מיכאל והיא קדומיא"ל ומלאך א' מתחת יד גבריא"ל והוא שמעיא"ל וניקוד זה של שור"ק נשלם בשאר מלאכים של ב' חיות אחרות:

אמנם הענין כי אור הפנימי מכולן אות ו' והיא נקודה פנימית במקום הנקר' קדש ויוצאת אות ז' לחוץ ופוגעת במחנה הראשון של מיכא"ל היותר פנימי ושם אות י' ושולטת על מלאך קדומיא"ל ותחתיו אריא"ל. ותחתיו י"ב ממוני' ג' מכל צד וכל שאר המחנות תחת י"ב אלו אח"כ יוצאים ב' אותיות ו' י' יותר לחוץ במחנה השנית של מיכא"ל ושם אות ק' ושולטת על מלאך יופיא"ל ותחתיו חכמיא"ל ותחתיו י"ב ממוני' כנזכר וכל שאר המחנ' תחתיהן אח"כ יוצאים ג' אותיות ו' י"ק יותר לחוץ במחנה ג' של מיכאל ושם אות ר' ושולטת על מלאך רזיא"ל. ותחתיו רומיא"ל. ותחתיו י"ב ממונים כנזכר וכל שאר המחנה תחתי"ן. אח"כ יוצאים ד' אותיות ו' י' ק"ר יותר לחוץ במחנה ד' של מיכא"ל ושם אות א' זעירא פני נשר ושולטת על צדקיא"ל ותחתיו י"ב ממונים כנזכר וכל שאר המחנ' תחתיהן ונעשה ויקר"א וזה סדרן. מחנ' מיכא"ל. א' קדומיא"ל אריא"ל י"ב ממנן. ב' יופיא"ל חכמיא"ל י"ב ממנן. ג' רזיא"ל רומיא"ל י"ב ממנן. ד' צדקיא"ל י"ב ממנן. מחנ' גבריא"ל מחנה פנימי שמעיא"ל ואית ליה ד' שמהן כפי שנוייו לצד ימין ושמאל וגומר ותחתיו רגשיא"ל ותחתיו י"ב ממנן כנז'. מחנה ב' קפציא"ל ותחתיו עזא"ל ותחתיו י"ב ממנן וגומר כנזכר. מחנ' ג' רהטיא"ל ותחתיו קדשיא"ל ותחתיו י"ב ממנן וגומר כנזכר. מחנה ד' חזקיא"ל קאים הוא וכל משריתיה לתרעא דמשכנא ואתקרי שננא דלהטא דחרבא ותחתיו גזריא"ל ותחתיו י"ב ממנן וגומר כנזכר. ולהיות כי בין אלו הד' מחנות היא השכינה ב' מכאן וב' מכאן לכן אחרי השלים אלו הב' לא הזכיר ב' האחרים כי אחרי הב' אלו היא השכינ' הקורא' אל משה. עכ"ל:

גליון וכתיב ויהי משה בהר ארבעים יום וגומר פי' רישיה דקרא ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר נראה שלא היה יכול לבא אל הענן ומתרץ דתרי ענני הוו חד דעאל ביה משה וחד דשרא על משכנא שלא היו העננים שוים בקדושה. ונלע"ד שכל מה שכתוב מתחלת אלא בגין וגומר עד תרי ענני הוו איני מהזוהר. לגו מנייהו יופיא"ל וגומר פקודי רמ"ז ב' ואסגי משריין בשלימו שמות רמ"א א'. עכל"ה. ועיין בספר אור הגנוז בס"ד: