אור החמה על ספר הזהר ג:שע

ויאמר מואב אל זקני מדין וכו' לאסתאבא בהאי עלמא מכל דבר רע ולמיהך באורח קשוט לעשות טוב דכל אורחוי הן רעים הן טובים הם במספר במפקד ועל כל דרך ודרך שומר. אם רע רע שומרו ואם טוב טוב שומרו וסהדי הם שבעה עיני ה'.

ותבעי דינא: המצוה והממונים עליה וכל החיצונים הנתלים בה אם עבר בענין שהם ג' תובעים התורה בעצמה כי המצוה קובלת לפני הקב"ה אם עבר על מצות ציצית פרשת גדולים ואם עבר על מזוזה פרשת מזוזה והמלאכים הכשרים הנתלים בה והחיצונים האוחזים בעבירה שעבר על המצוה ודיינא הקב"ה מלך המשפט.

וטעני טענתא. מיימינים ומשמאלים כל צבא השמים העומדים מימינו ומשמאלו כדכתיב. אם יהכון אם יטו לימין או לשמאל מי נוצח אם כת הימניית וכלם יטו לימין אם כת שמאל וכולם יטו לשמאל הא יהו"ה דאיהו רחמי אפשר לפרשו על הכתר או על הת"ת כיצד על הכתר אם חובין סגיאו עד שרחמי החכמה והבינה נסתמו הנה רחמי הכתר יגברו ואם גם יהוה שהוא רחמי הכתר יתער בדינא דהיינו שהוא [בכ"י הסכים] עם הדין ונסתלק והדין נפעל והוא בהסתר פנים עכ"ז יש לנו התקוה ע"י התשובה וז"ש מי יעמוד וכל הנז' הוא שלא ע"י תשובה אלא מצד רחמיו או כלך לדרך זה אם חובין סגיא בענין שאין אנו זוכים לרחמים הגמורים שהם רחמי החכמה והבינה עכ"ז יש לנו תקוה לרחמי ת"ת שהוא יהו"ה . שרחמיו הם מזוגים ואינם מסתלקים כ"כ מהרה כמו רחמי י"ה ואם כולם נסתלקו עכ"ז התשובה יעמוד לנו ושתי שמות הנז' היינו שלא ע"י תשובה כדפי' דדרך התשובה אינה נמסרת אלא לבינה כדמפרש ואזיל:

תא חזי יהושע וכו' הענין שהרי יהושע הי' נכנס לפני ולפנים בעבודת י"ה שהי' כ"ג והי' נכנס בשלום ויצא בשלום הרי היו דנים אותו וזוכה בדינו א"כ מה נשאר תביעה עליו לדונו אלא במה שפירש ניחא שההנהגה או בשם י"ה או בשם יהו"ה או במדת מי והרי זה מקפיד יותר על זה כי לפעמים (אומרים) [בנ"י אולי עומדים או שומרים] עונות מדרגה זו על זו כדפי' ולזה כשהיה יהושע נכנס לפני ולפנים ויוצא בשלום היתה אותה ההנהגה ע"י מדה שאינה מקפדת כל כך אמנם עתה שהוא נכנס למעלה מקפידים עליו כחוט השערה וזה קשר ת"ת יהושע וכו' עם הנדרש בפסוק:

כך אורחוי דההוא מתיבתא. שהצדיקים היושבים בישיבה העליונה דנים את האדם אם ראוי (ליכנס) [בכ"י ליכנס שם]. אדרא טמירא. לשכת הגזית היא מדת המלכות מקום ידוע בג"ע למעמד הדין שאלהים נצב בעדתם ועכ"ז יש צדיקים הגונים לדון ממונים לכך וז"ש ובי דינא מתכנשי וההוא רוחא. זה דין רוח לא דין נשמה שדין נשמה למעלה (מגוף) [בכ"י מגן עדן] תחתון אלא דין רוח הנכנס לג"ע תחתון והעליה הזאת לג"ע תחתון ותרין ממנן הם שני מלאכים ימין ושמאל המעלים אותו ועמוד העומד הוא מקום התלבשות הרוח כשיזכה ליכנס והיינו ענין אגלים שנוטל התגלמות והתלבשות מאויר ג"ע ליכנס שם כשהוא זוכה.

בגין דכל אינון דמשתדלי באורייתא הענין שבזכות המצוה זוכה לנפש דעשיה ובזכות פשטי התורה זוכה לרוח דיצירה ובזכות הסוד זוכה לנשמה ואם כן עד שיהיה עוסק בתורה אין לו מקום ברוחות ביצירה וכאשר יזכה מיד אכתוב לדוכתא קובעים לו מקום וחלק בג"ע תחתון עולם הרוחות וענין חידושי תורה היינו שיודע להורות ולהבין דבר מתוך דבר ומחדש הלכות ופסקי דינים ובהסתלק האדם מעולמו ועולה שם הוא עולה דרך ג"ע ע"י ב' המלאכים ומיד מתקבצים בני הישיבה העליונה לשמוע חידושי תורה מפיו מה שחידש בעוה"ז אם אותם החידושים מסכימים בהלכה מיד קריב לגו ההוא עמודא שהוא נגד היסוד שסוד רוח עליון המלביש מצד הת"ת נשיב תמן בסוד אויר המלכות דהיינו נשבו דפומא מלכות כדכתיב וברוח פיו כל צבאם ורוח לבשה את עמשי ורוח לבשה את זכריה ויתלבש באויר ההוא ברוח המתנשב בעמוד ומעטרין ליה עטרת מעין חידושי תורה שחידש וגם מחדש בדברי התנאים כפי כוונתם כל תנא ותנא מעטר אותו מחלק אורו מבחי' החידוש ההוא. והיינו בני מתיבתא המעטרים אותו. ואם ח"ו הורה שלא כהלכה ברשע ובכסל שהוא גס בהוראה ווי ליה וכו'. מאן נוכח בעובדא דרבה בר נחמני. כדאיתא במציעא פרק השוכר.

ואוכח ההוא מלה וכו' הענין שהשמיעה דהיינו דבור הוא מדת המלכות והתחתונים בעלי הישיבה הם מצדה ומחייבים המציאות תיקון המלכות בדרך אחת וקב"ה עולם הזכר מחייב תיקון המלכות בדרך אחרת (וקב"ה) והיינו שקול הדעת ממעלה למטה קב"ה וממטה למעלה בני הישיבה לכך להגביר צד זה על צד זה צריך הצדיק שהוא יטה לאחד מהצדדים והמלכות עמה נוטה לצד זה או לצד אחר ומטעם הצורך הזה יסתלק הצדיק קודם זמנו לצורך המדות העליונות ואלו אין להם דין ודברים אלא מיד מסתלקים להכריע ואית אחרנין שהם צריכים לדין שיש להם פגם וצריכין לדין וצירוף ע"י יסורים בגיהנם וכיוצא. אמר ר' יוסי וכו' ודאי שאין הדיני' האלו לרשעים דלאו ברשיעי עסקינן אלא בצדיקי וכיון שהם צדיקים ומתו בעונם למה אין מיתתם כפרה וצריכים עוד דין גיהנם ותירץ ר' חייא שיש שתי בחינות הא' עונש עונם ובו נסתלקו מן העולם הב' לבררם וללבנם אל הטוב העליון דהיינו עד לא יעול למחיצתהון דצדיקייא וכו' ולזה צריכים צירוף:

זכאה איהו מאן דזכי מן דינא. שנכנס לג"ע מיד ולמטה ממנו המצטרפו זמן ידוע ויש למטה ממנו מי (שאינו אליו) [בכ"י שאינו זוכה אליו] כלל. ואי לאו ההוא ממנא. היינו שסוד הדין הוא בג"ע והאדם אינו בתוך ג"ע אלא מבחוץ והשטן עומד על ימינו הוא שר גיהנם דהיינו סוד הכרובים ולהט החרב המתהפכת שהם שומרים את דרך עץ החיים: