אור החמה על ספר הזהר ג:שסח

ר' שמעון פתח ואמר וירא בלק בן צפור וגו' מה ראיה וכו' חמא במשקופא וכו'. הענין שכל הסתכלות חכמה הוא דרך חלון אמנם כאשר בעד החלון רצה [בכ"י על] חלון ידוע עליון על כלם והענין שכל הידיעות שהם בעד זנבי צללי הכוכבים השפעתם למטה היא חכמה אמנם אינה עיקר אמנם יש חלון על כל חלוני ההשקפה והיינו להסתכל למעל' דרך יושפע החכמ' אל הכוכבים והיינו החלון העליון שהכוכבים המשפיעים דרך החלונות יונקים ממנו והיינו סוד חלון נוקבא דתהומא רבא ומשם מסתכלים עיקר החכמ' הנחלקת למט' אל התחתונים וז"ש וחד חלון אית וכו' אוף הכי וירא בלק אין ראייתו בחלון הזה העליון אלא בצפור כדמסיק המושפע מהשמש והלבנה דהיינו זנבי טוליהון כדפי' אלא שהראיה אשר לו אינה ראיה גשמית אלא ראי' רוחנית בחכמ' כדמסיק בחכמ' דילי' וכו' בכמה זינין כדמסיק או הצפור בעצמו בחיים ע"י שליחות להרי חושך וזו עיקר וכזה נמנע ע"י צפור עשוי במתכות מקבל מן השמש והלבנה ע"י לשון הצפור כדמפרש לקמיה נטיל צפור ששמו ידוע דהיינו ענין ידעוני הכתוב בתורה כדי שיהי' לו השכלה ללכת להביא לו העשב השני הצריך לקטורת כדמסיק הי' מכשכש לו בעשב זה ומפריחו באויר ע"י הלחשים הי' הצפור הולך בשליחותו ומביא אליו העשב הצריך לו וחוזר הצפור אליו כאומר וההוא צפור הוה אתי עשבא בפומיה וכו' ואעיל לי' בכלוב וכו' כדי לתת לו כח ללכת לגבי גלוי עינים שבהרי חושך להודיעו תשובת שאלותיו והי' מלביש כח בצפור לכל המעשה ההוא ע"י כח הקטורת ומעשה החרשים והלחשים:

יומא חד עבד עובדוי לדעת ענין ישראל וממשהו וכיון שאלו החיצונים היו יודעים מעלת ישראל וכל החיצונים נכנעים מפניהם למעלה לא היו משיבים תשוב' ולכך אתעכב ולא אתא. ועכ"ז ע"י היותו מצטער שלחוהו לו בתשוב' ברמז שהרי השלהבת היא כח הקדוש' המבטלת כל כח הלחשים והחכמות והיינו אוקיד גדפוי לומר שנטל כח הפריחה מהם ואי אפשר להנצל מיד ישראל כלל שכבר נשתברו כנפי החיצונים ולזה חמא מאי דחמא צפור ומעשהו הנרמז לו:

כל אינון דמשמשין וכו' דהיינו ידעוני הכתוב בתור' אינם חכמים כבלק לכך יכונה הוא בן צפור כלומר חכם בחכמת הצפור יותר מן הכל ומלת בן כמו בן מאת שנה וכיוצא.

גחין קמיה וכו' כמתפלל שעושה עצמו עני ודל כי יעטוף וכל עסקם בחכמ' ההיא בחידות ורמיזות לכך הי' אומר ישראל מאד דהיינו לישנא דרמיז קרא מפני העם מאוד והכוונה שישראל רבים מאד ומתגברים מאד.

צפרא אתיב רב היינו כי רב הוא דרמיז בקרא והנה הכתוב אומר ויגר מואב משני טעמים מהפחד אשר הי' לו מקודם דהיינו שאלתו מאד ותשובת הצפור אח"כ שאמר כי רב הוא שהי' לישראל רב ושליט על הכל ההולך עמהם ור"ש ע"ה ידע מעשה ידעוני על שני דרכים אלו. ופי' הכתוב באומרו בן צפור על שני הדרכים הנזכר.

רב הוא בזיני חרשין. מפני תוספות ידיעתו הוסיף מכאוב שידע גאולת ישראל וזהו דעת אחרת על מלת רב הוא שמה שפירש לעיל רמז בעלמא שרמז תשובת הצפור וכאן פירש משך פשט הכתוב קסריאל קדמאה היינו הממונה העליון שולט על כל שאר מעשה החרשים והוא הי' יודע לעלות אל המדרגה העליונה והי' מבין מה שלא היו מבינים שאר עוסקי הידעוני בעלי הצפור כדפי' אשכחן דצפרא וכו' זה דרך אחרת לידעוני לקבל מן החמה והלבנה כח הגדת העתידות ועיקרו מכסף וזהב נגד לבנה וחמה והכנפים מנחושת שהוא קשר ותערובות הכסף והזהב יחד דהיינו כחות שניהם יחד המתפשטין ועיקר מעשהו בלשון צפור ידוע שהוא המדבר בהשפעת כח הכוכבים והורדת כחם למטה והיינו מיני הטלסמות ועבודת ע"ז הקדומה: