אור החמה על ספר הזהר ג:שנו

ואשתכחו ליואי שהם בריות מצד הגבורה וקדושים הרינשלמ' הבינה הראשונ' וכדי להבין ענין זה צ"ל כי סוד העולמות כלם הם התפשטו' הספירו' וסוף פעולת' מתפשטו' בעולם הזה ואין הספירות נשלמות אלא ע"י בהתפשטות כחה ופעולתה בנמצאות האלו התחתונות שהרי התנוצצותה בתחתונים היא היא הספירה גם כן שהיא נשמה לפעולות הגשמיות ושלמותה בפעולתה באלו הנמצאות ממנה ולזה כל הספירות פעלו הנמצאות וגם הגבורה בכללם אמנם גמר פעולותיה הם בגמר כל מה שיתפשטו ממנה וסוף גמר (חוקותיה) [בכ"י כחותיה] הם אלו האחרונים והם כחות הדין הגשמיים עד רדתם אל הגשמיות הזה ממש ולזה היה ראוי שאלו הכחות החזקים בדינם יתגשמו וירדו עד תכלית אלו הד' יסודות. ולזה מה שנשארו אלו הבריות המזיקות בלי לבוש מהיסודות ממש מורה שגרעה הספירה העליונה מחוקה היינו היות לה התפשטות ביסודות הגשמיות. והנה היתה מן החכמ' העליונה שלא תתחזק הגבורה ביסודות כבריות האלו שלא יטשטשו העולם ולזה כאשר נשלמו ישראל מהם ג' משפחות כהנים לחסד לויים לגבורה ישראליים לת"ת הנה נמצאו בהתלבשות היסודות ממש כחות הגבורה בקדושה ומה שחסרה הגבורה שליטתה ביסודות האלו הגשמיות נשלמה וממש נשמות הלויים הם מתאצלות מהגבורה העליונה והם נצוצותיה בקדוש' מתלבשות ביסודות ולא כן המזיקים שהיו סוד ניצוצות המתפשטים דיניה דרך החיצונים עד היסודות ומה שהיא הגבורה בדיניה מתפשטת לעצמה לצד קושי דיניה מתפשטות עתה בתוך החסד שהרי האדם הוא מפעולת הימין וז"ש וכדין כלא אתכליל וע"ד בעאן וכו' כדי שלא תתחזק בהם הקליפה כאותם הבריות הקודמות כיון שהם משלימים מקומם.

וכדין כלא אתכליל וכו' זה תיקון בשתי בחינות. הא' היות העולם השלם ויצא (הבינ') [בכ"י הכוונ'] הראשונ' (לפעול) [בכ"י לפועל] והיות הדבר בימין ובטהרה וז"ש כולא אתכליל בימינא. ועלמא וכו'. ואפי' ההוא סטרא וכו' היינו סוד מ' מלאכות חסר א'. כי (כל) [בכ"י כל מקום] שאמר חסר הם החיצונים ומקומם בגבורה דהיינו צפון ובסבת החיצונים נשאר העולם לצדם חסר וכאשר הלויים טהרו אותה הבחינה נשלם אותו החסרון. וענין זה יובן כאשר נקדים כי העולם נקבה אל היושבים בו והמיישבים העולם בועלים אותו. וזה מכמה טעמים. חדא שהם ממש בעל העולם. ועוד שהעולם בית ונקבה אליהם ולזה נאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ דהיינו מצד המלכות ולזה אמר והארץ היתה וגומר ואח"כ תולדות העולם מצד הספי' הזכרים אשר עליה ולזה (זה) [בכ"י צר] הצפון היא הגבורה בעולם דהיינו מצד הנקבה והמיישבים אותו הם השרים [ואולי השדים] וכיון שהם לעשות שלא נגמרה מלאכתם כך לא נגמר צד ישוב העולם שהם שוכנים בו. וכמו שהיתה הגבורה (העליונה) [בכ"י העליונה חסרה] מצד חסרון השדים כדפי' כך היתה גבורה תחתונה חסרה (מצד ישוב) [בכ"י מצד חסרון ישוב] צפון העולם ולזה כאשר נשלמה הגבור' העליונ' ע"י הלויים כדפי' כך נשלמה הגבורה התחתונ' ע"י הארון שהוא מצד המלכות ולויים וארון הם זכר ונקבה מצד הגבורה בהתקשרה בחסד כדפי' בההוא מטולא שהם מרכבה לקדושה והיינו הכנס הדברים הנשחתים לשורשם ונמתקים. והיינו סוד כיצד ממתקים את החרדל ואת התורמוס וזה שעיר ר"ח ופסח ושער שבתפילין כדפי' לעיל בפ' בהעלותך והלויים הם בסוד שורש הדברי' המתפשטי' חוץ מהגבורה והם קדושים פנימה בהיותם מרכבה למלכות וזהו במטולא דילהון נושאי המקדש וכלי הקודש וז"ש ועבד הלוי הוא כלומר (שהכלל) [בכ"י שיוכלל] בקדושה ובימין הנקראת (הוא) [בכ"י הוא שהוא שמו] של הקדוש ברוך הוא:

ההוא לעילא לשמאלא וכו' היינו כי מלת ההוא הוא בבינ' וירצה ההוא הנגלה דאשתמודעא ומקום גילוייה הוא על הגבורה דהיינו הוא בהעלמה בקשרה בימין וההוא הנגלה דהיינו השמאלית והענין כי השמאל נגלה המתפשט בעולם והימין הוא (הביא) [בכ"י הבא] אחר השמאל דהיינו חסד אל העתיד להגלות אח"כ כדפי'.

ההיא דא עתיקא וכו' היינו סוד אריך אנפין ולהעלמו נקדא הוא. וא"ת וכיצד הלוי (שהוא הדין) [בכ"י שהוא מצד הדין] עובד למדת הוא. לזה אמר אלמלא דינא וכו' שע"י כחות הדין הוא נעבד בעולם וניכר אם כן הוא ודאי עבודת הלוי וביאר ג' בחינות שהם מרכבה בסוד האצילו' הא' מהימנותא עילאה דהיינו ג' ראשונות הב' אורייתא דהיינו ת"ת בשש קצוות הג' פקודי אורייתא דהיינו במלכות שהוא מצוה ונכללו ג' אלו במלת הוא יורה סתם על הנעלם הסתים ויורה כללות עשר ספי' ביחוד א' מהימנותא וכו' ו' אורייתא ת"ת ה' פיקודי מלכות ויחודם יחד הוא דהיינו הייחוד הנעלם השוכן בכתר הקושר הכל יחד ואין ספק שכל הייחוד הוא הכנת הכסא לאין סוף ולזה ע"י הדין הנעש' בגבור' ועבד הלוי הוא עבודה ודאי הוא למעלה להשלים המדות כד"א כי ה' הוא האלהים ת"ת הוא מתייחד עם המלכות א"כ מלת הוא ירצה ייחוד וקשר שם בן ד' ת"ת עם אלהים מלכות וז"ש הוא משלים שלימותא ר"ל משלים ומקשט במלכות בענין שתהי' מוכנת להיות הכל אחד והא כיצד כי הוא פשוטא לקבלא וכו' דהיינו סוד החיבוק וא"ת והרי החיבוק נעשה ג"כ מצד הימין כאומרו וימינו תחבקני לזה אמר שאם כל זה ראוי שייוחס ענין זה לגבורה מפני שתחלת התעוררות בא ממנ' וז"ש.

מאן אתער רחימותא וכו' שכן כתיב שמאלו תחת לראשי בתחל' ואח"כ וימינו ואפשר דהכא מפרש הוא הבינה שמשם התעוררות הגבורה ועליה נא' ה' הוא האלהים דהיינו שם בן ד' בנקודת אלהים וז"ש הוא כד"א ה' הוא האלהים דהיינו בינה כדפי' ופי' כיצד ועבד הלוי הוא מפני שהבינ' הנק' הוא משלים שלימותא בת"ת ומלכות להתייחד כאומרו צאנה וראינה בנות ציון וגומר וחלק הלוי בענין זה הוא שמעורר משם הגבורה לחבק וז"ש הוא פשיטא לקבלא וכו' וא"ת א"כ נימא ועבד הלוי הוא הגבורה דהיינו שמאלו מה הוא דמה לו עם הבינה. לזה אמר מאן אתער וכו' כי קוד' שמתעורר הגבורה אל החיבוק מתעורר לה החיבוק כדי לחבק מהבינה. וזה במה שקשה בענין החיבוק היות שפע ואור מהחסד והגבור' במלכות א"כ היה ראוי שלעולם יהיה החיבוק שעיקר קבלתה מימין (ומשם אלמלא) [בכ"י ומשמאל אלא] שבהיותה מימין ומשמאל עצמם אין חיבוק ובהיות החיבוק הוא בהתעורר הענין מחכמה בחסד ומבינה בגבור' וז"ש מאן אתער רחימותא וכו' הוא עשנו בת"ת והכרח ולא אנחנו עמו דאהדר לאות ו' וא"כ נמצא שפירש ד' פירושים במלת הוא הא' בארון במלכות. הב' בכתר עתיקא קדישא. הג' בבינ' הד' בת"ת כי מלת הוא יצדק בכל המקומות האלו:

ר' יצחק אמר לסיים בנחמה. לא יהיה לך השמש לאור יומם. כי גם בליל' יאיר ונראה שגם ר' יצחק אהדר (למעל') [בכ"י למלת] הו"א דהיינו לבנה וחמ' הוא וכתיב והיה אור הלבנ' כאור החמ' ממש סדר האותיות ה"ו תחלה אור הלבנ' ואחר כך כאור החמ' ואחר כך ואור החמ'. יהי' שבעתים דהיינו מאת א' דהיינו בינ' שהיא המאירה על שבע הספירות והנה כאשר ישראל היו מתקנים העבוד' כראוי היה נשלם סוד הוא דהיינו אור הלבנ' ה' כאור החמ' ו' ואור החמ' יהא על חד שבע זמנין דהיינו שבעתים כל ספי' שבזכר מאירה מן הבינ' בשבע בענין שכל א' יהיה שבע' ויהי' לפ"ז שבעתים כמה פעמים שבעה והנה בכל פעם שהיו הלויים מתקנים העבוד' מלמט' היו מזמינים סוד האר' זו הנרמזת בקצר' במלת הוא ושמא יעלה בדעתך שהענין הזה עתיד ואינו עתה אינו כך שהרי נאמר לא יבוא עוד שמשך מאותם השבעה וירחך לא יאסף עוד מאותם כאור החמ' והיה ה' לאור עולם ירצה אותו האור המאור לעתים ברחוק יהיה לאור עולם תמידי עוד ירצה והיה ה' ת"ת לאור עולם בינה דהיינו שבעתים כדפי' וכתיב עוד לענין שחוזר השמש אל הארת עצמו והלבנ' אל אור עצמ' אחר הייחוד ואין ענין אורם עומד תמיד לא יהיה לך השמש לאור יומם אלא יגיה אורו לאור ליל' כענין והיה אור הלבנה כאור החמ' ולא יהיה לך עוד השמש לאור יומם דהיינו בהשערת אור החמ' סתם אלא ואור החמ' יהי' שבעתים אמנם עתה הוא לעתים עת הייחוד לבד והיינו אותו העת ועבד הלוי ומהו עבודתו הזמנ' ותיקון שמתקנות מדות זו לזו ושניהם למעל' דהיינו הוא כדפירש:

תם ונשלם. שבח לאל בורא עולם. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

רעיא מהימנא בס"ד כל פטר רחם כו' פקודא דא לפדות פטר חמור לפדות לעלמא דאתי פדיון זה הוא אל סוד הנשמות בעולם הבא סוד חירות הבינה גאולה הגמורה ואין חמור אלא חמור מהתורה כי בעולם הנשמות לא יועיל לאדם כי אם התורה כי זה כל עסקם שם אם כן עיקר האדם שיעסוק בתור' ועל ידה יזכה לעולם הנשמות שהוא עולם... ולזה אם לא יעסוק בתור' חייב גלות דהיינו גלגול ופדיון הגלגול הוא התורה. והשתא קשה כי לפי זה עסק המצוה לא יוע ל ושוים עובד אלהים ללא עבדו כל זמן שלא עסק בתורה לזה תירץ דאיכא ב בינייהו טובא כי זה שעסק במצוה והצליח בעבודה רק שלא למד בתורה כשיתגלגל יתגלגל רוח ונפש ונשמה עליהם כדקדמיתא ואין קשר שלשתם ניתר ח"ו אמנם שאר המתגלגלים לסבת עון ולא הצליחו בעבוד' כתיב הן כל אלה יפעל אל פעם ראשונה מתחדשת הנפש והב' הרוח וכו' וזה טורח גדול וז"ש ולקבל נפשא וכו' פקודא בתר דא לדון בערכי בית וברזא דחכמתא בית וכו' כי האדם מרכבה לת"ת ובית והיכל לת"ת היא המלכות והייח ד אל הת"ת עם המלכות בימי החול הוא ע"י מטטרו"ן דהיינו בהיותו מתייחד למט' בסוד האמה שהיא המלכות בהיות' מתלבשת בעץ הדעת טוב ורע והיינו סוד אתתא דטוב ורע ופעמים לאדם אשה משם ועם היות דאמרן כי המגרש אשתו ראשונ' אפילו מזבח מוריד עליו דמעות היינו דוקא אשתו ראשונ' מסטרא דטוב כלא דהיינו שלא מצא בה ערוה דהיינו סוד סמא"ל ובת זוגיה שהיא נקרבת אליהם אמנם אם מצא בה ערות דבר יוכל לגרשה כדי לפדות לו בית בערך דילה דהיינו כתובתה ויחליפנה באשה מסטרא דטוב כנז'. אבל אתתא דאילנא דחיי דהיינו בסוד המלכות בהיות' בסוד האצילות למעלה שהיא בית והיכל לת"ת דאצילות על זאת אמרו שאפילו מזבח מוריד עליו דמעות ולזה אין לה פדיון כלל בפריעת כתובתה וז"ש לא יערכנ' זהב וזכוכית. מאן דגמיל טיבו עמה כגון מי שזכה להיות בן שאינו משמש על מנת לקבל פרס וכל מצותיו גורמות ייחוד למעלה בה ממש וגומל לה מהחסד טיבו בסוד המשכת השפע ומאן דחב לגבה כגון שזכה לנשמה דאצילות בטוב מעשיו ועסק תורתו ואח"כ הרשיע כגון ירבעם בן נבט וכיוצא שחטאו בסוד האצילות עונשו לאין תכלית מפני שפגמו באצילות:

כמה שפחות אית לה. הענין כי ההשגה בעולם התחתון הוא ע"י המלכות המנהגת אותה ר"ל ממנה ולמטה ומצד האצילות ההשגחה אחת לעולם בלתי משתנה אמנם חילוק בחינות ההשגחה וריבויים כפי ריבוי בחי' פרטי וסוגי המינים מהנבראים שהם לאין תכלית ריבוי זה הוא ע"י הכסא ומלאך ואופן והם בחינות לאין תכלית וכלם שפחות למלכות ויש שזוכה לנפש לבד מאופן ויש שזוכה לרוח ג"כ מטטרו"ן ויש שזוכה גם לנשמה מכסא ויש בחינות נשמות ובחי' רוחות ובחי' נפשות והחוטא שיש בו נפש לבד פגם באופן לבד בבחינה ידועה שמשם מחצב נפשו והעונש לפי בחי' הפגם לפי ערך בחי' נפשו ואם יש בו רוח נוסף על נפש עונשו מרובה יותר לפי ערך בחינתו וכן הענין בשכר המצות והתור' ולא ימצאו בחי' אלו מצד האצילות אלא הזוכה לנשמה משם ואח"כ פגם עונשו לאין תכלית והנה הנשמות שהם מצד כסא אופן וחיה יש להם פדיון להחליפם בסוד גלגול כנז"ל אמנם נשמה דאצילות אינה מתגלגלת ח"ו אלא הקב"ה פודה אותה מפני שאינה נפגמת בחטא כאומ' אני ה' הוא שמי וגומר אלא שמסתלקת מהחוטא קודם שיחטא ועכ"ז עונשו לאין תכלית וכן עניינה בגלות בהמשכה על ישראל בסוד תוספות נשמה בשבתות וי"ט ותורה ושאר מצות שהם כבנים ומושכים שכינ' דאצילות עליהם ח"ו שתהיה בגלוית שישלטו בה אויבים אלא הקב"ה ת"ת דאצילות פודה אותה וכענין הנשמות הענפים כן ענין השרשים כגון הנשמות שהם מכסא מלכות דבריאה שהיא גולה עם ישראל ואפשר שתחלל כן למעשה המצות מסטרא דילה יש לה ערך כנזכר: