אור החמה על ספר הזהר ג:שנד

קטורת הא אוקמוה וכו' ספר ג' סגולות שיש בקטורת. ונקט מן המאוחר אל הקודם כי הראשונה היא סליקו דרוגזא דהיינו הדינים כולם ואח"כ קשרא דמהימנותא. ר"ל קשר ויחוד הספירות ואח"כ חדותא דעילא וכו' דהיינו שכל הספי' שואבות שפע הבינה הנק' שמחה. וכדין ואיש חכם וכו' וקשיא ליה דהא לא כתיב אלא א' מג' דהיינו ינקי וידכי לההוא רוגזא לז"א ורחמי מתערין אח"כ מאליהם כי אחר שהרוגז מתעבר הרחמים מתעוררים ואין צריך לאומרם. גזעא ושרשא וכו' שבכור לוי הוא קהת כדכתיב ובני לוי קהת וכו' א"כ הם כמו שורש לכלם.

סימנא דימטון לגביה וכו' הכהן יודע תחום מחיצתם שלא יכנסו יותר פנימה בענין הגבורה מרחם שהחסד יודעת תחום כניסתה אל הספירות העליונות שאין לה ליכנס יותר שהחסד תחום בין הדין והספי' העליונות שאין בהם דין וע"י החסד נודע גבול כניסת הגבורה שהיא מסמנת בין שורת הדין לשורת ג' ראשונות שהם רחמים פשוטים. והיינו דמסיק דהא מלה בחשאי וכו' שסוד הספירות בחשאי הם ג' ראשונות הדבקות בא"ס כנודע ולזה סוד הכלים בהתבלעם היינו מציאות הספירות בהכנסם אל מקום החשאי וכאשר המשכן יתיישב אל מכונו היינו הספירות בסדר ישובם אל מציאותם אבר אל אבר ולזה כאשר מתפרק ומתבלע מורה על השתרשות הנמצאים תחתונים בעליונים וזה אינו אל הלוים כלל מפני שסוד הלויים בהיכל זכות ועד היכל זכות ההיכלות נכללים זה בזה ואינו עיקר אלא בהכללם אל היכל אהבה ששם שורת הדין ואין אל הלוי משם ואילך שום אחיזה נגלות אלא מוכללי' ע"י הכהנים דהיינו היכל אהבה העולה שאינו מתבטל כלל כאומרו מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה כדפי' בסבא.

כסויה אחרא שארי רוחניות מכסה על רוחניות שבכלים. מלה דלהון ברזא מעשה הקרבן עיקרו בכוונת המחשבה בלי דבור. ולואי לארמא קלא בשיר:

דחמרא לארמא קלא. להלל עליו כנודע ודרשו נכנס יין יצא סוד בגיני כך אתמסרו אהדר ללואי. דינא באתגלייא במלכות סימנא דכולא שמאל שהוא סטרא דלואי תהא דוחה המלכות למטה שיתעוררו דיניה ויודע עז הגבורה בתחתונים וימין מקרבת אותה שתעלה ותתעלם להתייחד עם הת"ת בסוד הכהן והיינו דמסיק בגין דימין וכו'. בחשאי שאין שיר בעת הקטרת הקטורת. ברזא דקיק שאין מעשהו מעשה קולות ששאר הקרבנות אוושא מילתא מפני שהי' ברב עם. ופנימאה מכולא. המזבח הפנימי שבהיכל:

כד האי מדבחא אחרא. מזבח החיצון דהיינו מלכות שארי לאתערא להזדווג למענה ולקבל שפע עליון. כד לא אשתכחו זכאין שאין מעשים למטה להיות בסוד מיין נוקבין. מדבחא פנימאה. בינה שממנה התעוררות הדין. וע"ד קיימא הכהן במעש' הקטורת לקבל דא כנגד הבינה כי מעשה הקטורת היא כנגד הבינה וראיה שהיה (מתעורר) [בכ"י מקטיר] במזבח הזהב שהיא הבינ' והוקשה לו מתחלה למה הקטורת לבטל הדין שהרי היה ראוי דבר שיתייחס למלכות למתק דיניה. ותירץ כי התעוררות הדין למלכות מהבינה לכך קיימא הכהן בקטורת לקבל דא. ולא כנגד המלכות כי בהבטל הדין המתעורר מהבינה יתבטל מכל המקומות כדפי' בזוהר בפסוק לא אוסיף וכו' וז"ש וכדין דינא אסתלק והיינו בסוד וירח ה' את ריח הניחוח המבואר שם.

בגין דתכלת הא אוקמוה בההוא עובדא. דר' אלאי יעיין שם והיינו דפליג ר' אלעזר את"ק דלא ס"ל שהוא (כחות) [בכ"י בסוד] הספי' בשרשים העליונים אלא העלם והסתר כל המציאות בעצמו שכל עצמו נעלם ונסתר וז"ש.

לא (זמן) [בכ"י חמאן] לעלמין ולזה היה כיסוי תכלת שהיא התעלמות כל מדרגות הקדש אפילו אחר התפשטותם כלם כנודע בההוא עובדא שם וז"ש קטורת וכל די ברזא דלאו דוקא קטורת פנימי אלא כל מה (שהוא נעלם) [בכ"י שהוא בסוד נעלם מתכלת ולמעלה] אינו אלא אל הימין דהיינו הכהן ועם כל זה היה נכנס השמאל ע"י הימין כדכתיב וילוו עליך וישרתוך וכדמסיק.

וימינא ושמאלא משתכחו במקדש בענין שאין אל הלוי כניסה שם אלא ע"י הכהן כדפי'. אילנא דחיי ת"ת אילנא דמותא מלכות מפני שתחתיה המות. ימינא קריב דא בדא. היינו התעוררות החסד ביסוד ויסוד נק' חסד באדרא ונודע כי יסוד הוא שושבין ומכאן ודאי ראיה שעם היות שאנו אומרים בכמה מקומות כהן חסד הכוונה ביסוד וכהן גדול הוא היסוד ושאר הכהנים שאר בחינות היסוד וע"י היותו משמש ביסוד בין שתי מדות שהם זכר ונקבה וכו' מייחדם ומשפיע החיים מן הזכר לנקבה ונתהפכ' לחיים ותעצד המגפה. א"ל כתיב ראה חיים ונראה שמתיר רצועת האדם בדברים הגשמיים החומריים לאכללא חיים באתר דא כלומר לכלול ת"ת במלכות בסוד שם יהו"ה נכלל בשם אדנ"י כזה יאהדונה"י דהיינו חיים עם האשה דא בלא דא לא אזלא עם היות שאנו רואים לפעמים שאין הייחוד ביניהם עם כל זה מציאות ת"ת במלכות ומציאות מלכות בת"ת כדפי' בזוהר בפסוק שימני כחותם ובתיקונים והיינו דא בלא דא לא אזלא עם היות מדת יום ביום ומדת ליל' בלילה כלול יום בלילה ולילה ביום:

ובעי בר נש לאכללא וכו'. הענין שהכתוב אמר ראה חיים עם אשה והיה לו לומר ראה חיים באשה אמנם עתה שאמר עם אשה ירצה אם יהי' מדת יום יהיה עם אשה עם היות שאינו באשה ואם היה הכוונ' לכלול מדת לילה ביום לבד הול"ל ראה אשה בחיים השתא דקאמר חיים עם אשה היינו לאכללא יום בליל' וכו'.

דחיים לא שארן אלא על דא. ואם ירצה אדם לאחוז בת"ת אי אפשר ליה אם לא יהיה בידו המלכות מפני שכסא הת"ת המלכות ואם לא יתפוס במלכות שהוא כסא הת"ת לא יהיה לו חלק בת"ת שאין דרך לשרות על האדם אלא ע"י המלכות.

בכל דרכיך דעהו אפילו מלי דעלמא יכוון האדם אל הייחוד העליון אם יבנה בית יאמר הרי הבית היא השכינה ואני בונה בית שהוא קישוט השכינה וכשאדור בה שאני אדם הרי ת"ת בתוך המלכות. אם יקנה לאשתו בגדים יאמר אלו קישוטי השכינה ואם ינשק לבניו יכוין נישוק חכמה לת"ת ואם לבתו במלכות. וע"ד בכל דרכיך דעהו בסוד ראה חיים עם אשה: