אור החמה על ספר הזהר ג:שז

כמאן דאיהו. וכו' כלומר כאיש שגורם לו החיים מלמעלה דהיינו פזר נתן לאביונים. ואינון תרין אילנין וכו' כלומר עם היות שהכתוב אמר צדקתו שהיא המלכו' לעד עם כל זה גם הת"ת והטע' דהא בהא תליא מלכו' מפני שבסיבתו מקבלת והת"ת מפני שהוא גורם שהת"ת משפיע במלכות כי האדם בצדקתו מעורר הת"ת שישפיע במלכות וז"ש כמאן דאיהו יהיב ליה חיין דהיינו מלכות ואתער לגביה וכו' דהיינו מהת"ת ולסבה זו הכי נמי יהבין ליה שתי מדות אלו. וז"ש ואינון תרין אילנין וכו' יהבין ליה בשעתי' וקייימי עליה לפעול בו לעתיד ב' דברים הא' לשיזבא ליה מאויביו והב' לאוספא ליה אח"כ בעת הצורך: עלמא דאמרן מלכות נקראת קרן:

בכבוד דלעילא לפי זה הת"ת נקרא כבוד ואפשר מפני שכלולים בו ל"ב נתיבות שכן עולה כבוד ולארקא ברכאן לעילא ותתא הת"ת במלכות ומלכות בתחתונים. או ירצה הספירות העליונות בת"ת ות"ת במלכות וזה ע"י יחוד ת"ת ומלכות וז"ש לחברא לון ואח"כ לארקא דמשכנא אתקם היינו (ע"י) [בכ"י תיבה זו ליתא] השכינה שקימתה ע"י מעשה המצות:

ומשח רבות. שפע החכמה וחדוה מצד הבינה.

בוצינין ז' ספירות הבנין. מאן דגרים דא. במעשה מצותיו.

גרים ליה בההוא עלמא וכו' לבוש לנשמתא ועידון כנודע וכדמפרש ואזיל ובעולם התחתון אשתזיב וגרמא זו הוא נתן לו שם בבינה וז"ש גרים בההוא עלמא כי שם נגזר עליו זה דהיינו שכר לעולם תחתון אשתזיב ושם לעולם הבא דהיינו יהא ליה חיין ושתיהם בפסוק

בהאי עלמא וצדקה תציל ממות. לההוא עלמא. ואורח צדיקים וכו'

בקוזפירא דלעילא. לא ידעתי הפירוש אמנם הכוונה כי הילוך זה הוא אל החיות הוא ברצון ומאמרי הספירות וכפי השפע הנשפע עליהם כן הילוכם וענין ההילוך אליהם הוא נשיעתם מפעולה אל פעולה כאשר נתהפכו הפנים לפעול בחסד יאמר עליהם שנסעו כלם לימין וכן על דרך זה נטיית פעולתם יקרא הילוך והכל בכח הספירות:

דאי תימא. כלומר אם יעלה על דעתך שהם פועלות ברצון המאציל בלי שום רשות הספירות וז"ש דהאי לעילא לעילא שהיינו על דמעל לא ברצון הנאצלים לזה אמר לאו לתתא דהיינו הספירות שלהם לתתא מהעילאה הקדושה בתמיה כלומר וכיאפשר שיבא מלמעלה ולא דרך הספירו'

אלא כגוונא. כלומר מוכרחים אנו לומר שהוא מלמעלה למטה ע"י הספירות דהיינו האי מקמי אנפין דהיינו הספירות הם מקמי אנפין שהם פנים המשרתים לפני מלך מלכי המלכים והחיות הם אחוריים וז"ש והאי לבתר אנפין בענין שיבא רצון המאציל קודם אל הספירות שהם יושבות ראשונה במלכות ואח"כ הם משפיעים רצון המאציל בחיות ואומרו ובלכת החיות דהיינו הילוכו בשפע הספי':

זיקא. ר"ל ניצוץ של אש והוא (אש של) [בכ"י משל אל] עצם החיות בד' זיקין כי החיות הם חיה ד' דהכי קאמר קרא הוא החיה אשר ראיתי דהיינו חיה א' על ד' חיות דהיינו זיקא בד' זיקין וד' חיות אלו הם ד' הפאות דהיינו ארבע סטרין הם מזרח מערב צפון דרום והם חסד גבורה ת"ת מלכות והם בחי' חסד דין ורחמי' והכולל והם ממש החיות אריה שור נשר אדם כדמפ' ואזיל. זוויין. אפשר מלשון זיו ר"ל שהם סטרין בערך אור לא בערך צדרים גשמיים ואפשר מלשון זויות ר"ל שכל צד וצד שהם יש בו זויות דהיינו ד' פנים בכל חיה ושני הפירושים א':

דאתוון הם אותיות והיינו כי ד' הנזכרות הם ד' אותיות הוי"ה וד' אותיות אדנ"י נתבארו בתיקונים בכמה מקומות:

בקולמוטין לא ידעתי הפירוש. אמנם הכוונה שהם מאירים ופועלים ברצון הפנים העליונים כדפי' לעיל. והכרח הענין מכל הנבואה דקאמר כעין כאשר כמראה שפי' כעין ולא עין ממש כאשר ולא אשר ממש כמראה ולא מראה ממש והטעם שאלו כעין העליונות כמראה הדקות הגבוהות מהם פועלות כאשר יפעלו העליונות:

ארבע זויין כלומר ד' מאורות לד' הפאות כדפי'.

דגלין מרישן דהיינו אור הנעלם המתנוצץ בהם ופרוש עליהם:

אריה הוא לימין מצד החסד ומפני היות מדת החסד מצויה בגדולת האריה שהוא גומל חסד עם מי שפעל עמו טובה כפי מה שסיפרו בעלי הטבע לכך יתייחס החסד באריה:

שור מפני שהוא בעל גבורה ואכזריות לנקום נקמת מי שגמלו רע לכך שמאל שהם גבורה יתייחס בשם שור:

נשר אל האמצע ששם הרחמים. כאשר יתבאר ולהיות הנשר רחמנית על בניה כדדרשו רז"ל בפ' ואשא אתכם על כנפי נשרים לכך יתייחסו הרחמים בשם נשר:

אדם מפני שבאדם קיבוץ כל המדות יחד החסד והגבורה והרחמים לכך יתייחס הכח הכולל הכל בשם אדם:

ארבע מלאכין כי הם מלאכין מקבלים השפע ראשונה מהכסא שעל גביהם ומהם מתפרש בכל צבא מרום ועליהם נאמר ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים:

דשליטין מפני שתחת ממשלתם כמה מלאכים איש איש על עבודתו ועל פעולתו:

וכלילן כולא מפני שאריה כלול שור נשר אדם. ואדם כלול אריה שור נשר. וכן כלם בענין שכל א' מהם כלול מהכל.

משריא שהם ד' מחנות שכינה אריה מיכאל נמצאת למד כי ד' מחנות שכינה וד' חיות ומיכאל אוריאל רפאל הכל ענין א'.

מזרח שירותא. הן אמת קשה כי מזרח ראוי שיתייחס לת"ת ודרום לחסד וכאן הוא בהיפוך. כי מזרח מתייחס לחסד ודרום לת"ת וכבר הארכתי לעיל בפ' במדבר סיני כי החכמה נק' מזרח מפני שהת"ת נק' שמש ותחלת זריחתו מהחכמה ששם החסד ודרום הת"ת דהיינו מוליך לימין משה זרוע תפארתו:

תרי ממנן וכו' כי הם י"ב מלאכים ג' לכל מחנה מיכאל ראש על שתים. גבריאל ראש על שתים וכן כלם. והטעם להורות על כללות הגבורה והת"ת בחסד והחסד והגבורה בת"ת והת"ת והחסד בגבורה ושלשתם במלכות לכך מיכאל שר החסד תחת ממשלתו הם יופיאל שר התורה כנגד הת"ת לימין ויש שאמרו שהוא רבו של משה ובזוהר נקרא רבא דאורייתא ומלמד למשה. אמנם בפ' פקודי נמצא שהוא בהיכל שני והוא שר התורה ומיכאל בהיכל ששי ואפשר היות (הבינה) [בכ"י הכונה] שאור מיכאל מתנוצץ מהיכל ששי להיכל שני כעין שמתנוצץ חור החסד בהוד כנודע והיכל שני בהוד והיכל ששי בת"ת אמנם מיכאל לימין דהיינו חסד:

וחד למיהך בשוקא דאזיל היינו צדקיאל וגם המלאך הזה בהיכל שני כפי מה שיתבאר בפ' פקודי ואולם שם פירש כי מעשיהו כד נשמתא סלקא (ומטיל האי) [בכ"י ומטי להאי] היכלא כדין אזדמן חד ממנא דאתפקד על אינון לבושין צדקיאל שמיה ונתבאר שם דהיינו לבושי הנשמה ממעשה המצוה והתורה והאי ממנא צדקיאל נטיל לה לההוא נשמתא ואלביש לה בההוא לבישא ואתתקנת ביה וסלקא לקורבנא ע"י דמיכאל כהנא כענין שנמצא המלאך הזה מדריך הנשמה להיותה נקרבת ע"י מיכאל ואפשר דהיינו אומרו וחד למיהך לשוקא דאזיל:

לסטר שמשא צד החסד שבת"ת.

אושיט ידיה ימינא מפני שכולם מצד הימין שהם אריה שבאריה.

תלת מאה ושבעין הם סוד חשמ"ל דהכי סליק שהם יתירים ח' ואפשר שהם שבעין כנגד ז' ספירות תלת מאה נגד שלש ראשונות.

אריוותא מלאכים שהם פני אריה שפעולתם חסד. בינייהו וכו' כלומר שהוא מקור ועיקר לכולם:

נהר דינור מתלהטא. כיון שכחות החסד מתלבשים בדין הגבורה ודאי מתעורר יותר.

ידיה שמאלא גבורה שבחסד. דחלין ואתכפיין היינו ואל זועם שכועס על מה שהגבורה מחזקת הדינים והחיצוני' הם מתגברים:

ד' גדפין הכוונה כחות ידועים מתלוים אליהם כי כמו שהמחנה יתייחס בשם כנף כענין והיה מוטות כנפיו כן כחות אלו יתייחסו בשם כנפי אל:

אש חוורא מצד החסד.

חזור ושושן כלולים כל הגוונים כענין הספירות שכל א' כלולה מכולם כן המלאכים באחדות פעולתם. ואין לפרש שיהיה הענין אש ממש גשמי שאין גשם במקומם.

ד' אנפין וכו' היינו אריה שור נשר אדם. שקועין. שהפנים נעלמים יותר:

לארבע סטרין אריה אל הימין שור מהשמאל נשר באמצע למזרח אדם למערב:

חד לסטר מזרח כנגד הת"ת. חד לסטר מערב כנגד המלכות ואמר דאתכניש נהוריה. כעין מיעוט הלבנה.

וחד לסטר צפון. נגד הגבורה והחסד עמו כדמסיק:

ימינא ושמאלא ואזלין כחדא רישא חד וכו' היינו סוד ג' שבטים בכל דגל שהם ג' ראשים בכל אחד:

שבעין אלף וארבעה אלף ושית מאה. מספר מחנה יהודה כדכתיב (בפי' במאמר) [בכ"י בפ' במדבר].

תחות אלין שולטני וכו'. כעין הנשים והטף.

רישא תניינא מטה יששכר.

חמשין אלף וכו' מספר בני יששכר.

בר כל אינין וכו' הם נגד הנשים והטף וד' דגלים התחתונים ממש נגד ד' דגלים עליונים: