אור החמה על ספר הזהר ג:כא

תליתאה א"ל ולפי שגם היסוד נק' א"ל לז"א ודא הוא א"ל גדול והא"ל שביסוד אינו גדול והכריח הענין ממה שאנו אומרים הא"ל הגדול לאפוקי א"ל שאינו גדול דהיינו ביסוד אלדי"ם וגומר טעם לשם אלדים בלשון רבים דדיני' רבים ביה אתערי פי' עמה הם מתערים דין בבינה דין בהוד דין במ' דין בבעלי הדין התחתונים והכל תלוי בגבורה שהיא מעוררת הכל והוא גבורה תקיפא והיינו פי' שם אלי"ם לשון חוזק והכוונה שלמעלה בבינה מתעוררים בדקות ובנחת ובגבור' מתחזקי' ונגלי' הדיני':

חמשאה יהו"ד כללא דכל שלימו דמהימנותא שד' אותיות אלו כוללות כל האצילות י' חכמה ה' בינה ו' שית ספירן ה' מ'.

כללא דכל שלימו יר' שכולל כל העשר ועכ"ז הוא רחמי בשלימו שאין רחמיו חסרים דבר מצד כללות מדת הדין בו. ודא הוא ת"ת לשון פארות וענפים הנכללים בו גם לשון יופי שהוא יפה ברחמיו מפני הענפים הנכללים בו.

תמינאה א"ל חי ולא שיהיה עיקר השם ח"י שהרי נמחקת אלא עיקר השם א"ל ומלת חי כנוי אליו לחלק בינו ובין שם א"ל שבחסד וטעם שנק' ח"י ע"ש כי שם צוה ה' דהיינו ת"ת את הברכה הראויה להשפיעה למטה דהיינו חיים אל כל הנמצאים למטה ממנו וע"ש אות' החיי' נק' ח"י וכבר היה אפשר לפרש הפסוק במ' לז"א ודא צדיק שפי' צדיק יסוד עולם שכל חיי העולם תלויים בו ולא יצדק במ' שבה מיתה ולא יצדק בנצח הוד משום דחיים לא נפקי אלא משפיעי' ביסוד ומיסוד נפקין ומפני שאין לו שם זה עיקר כי ח"י כנוי וא"ל משותף בחסד אמר שיש לו שם שני ואקרי יהו"ד בת"ת וראיה ה' צדיק יבחן וירצה ה' מדה זו צדיק תחתון יבחן ואין ספק שבחינת הצדיק ממדתו שהוא היסוד או יר' ה' שהוא צדיק יבחן האדם. והטעם כמו שהת"ת ו' ובו סוד שם יהו"ד כן היסוד ו' זעירא ובו תרין ווין להראות מה שבמציאותה ויהיה לפי זה שם יהו"ד כשיתמלא להראות ב' שמות יו"ד תרין יודין ה"ה ה"ה תרין ההין בכל א' ו"ו שני ווין והיינו ת"ת ויסוד יחד כנזכר והכרח לכל השם וא"ו תרין:

אדנ"י ודא מ' קדישא ששם אדנ"י מורה על האדנות והשררה כענין המדה הזאת הנק' מ' מפני שבידה כל חיילי המלך עליונים ותחתונים אפילו החצונים כנודע אמנם אינם נכללים בה ח"ו וז"ש מלכותא קדישא: עוד נק' אדנ"י לשון דין וז"ש דדינין נפקין לשון רבים אדנ"י ומשום שאין בה מקורי הדין שאינם אלא בבינה לז"א נפקין מתמן לעלמא דהיינו פמליא של מעלה ופמליא של מטה והיינו ממש מלכותא נמי דקאמר כנזכר.

ודא הוא בתראה אפשר טעם אל שתי עניינים הנז' שהם מ' ודיינים שהיא המדה האחרונה. ואפשר לתת טעם ששם זה בלשון רבים מפני שהוא בתראה דכלהו שמהן וכל הספירות משתמשים בו להשפיע והיא נק' על שם כלהו:

עשרה שמהן כתיבין יר' שכולם כתובים בתורה ולפי פי' ר' אבא אין כולם כתובים בתורה שיש ביניהם שאינם כתובים כגון אל חי עם היות שכתוב בקרביכם הוא כמו כינוי ועיקר השם שם יהו"ד הקטן ולזה לא נז' בפי' בתורה ולז"א ר' אבא עשרה שמהן אינון ולא אמר רתיכין כדקאמר ר' אלעזר ואפשר שהיה לר' אבא קבל' אחרת מאיזו משנה ידועה שבה שנה בפירושו זה והיה סומך עליה ועלה קאמר ואנן לא תנינן הכי לזה חלק עם ר' אלעזר כדשני ר' אלעזר לקמיה:

ר' אבא פתח ודרש עורי וגומר הכוונה לפרש כל סוד האצי' בפסוק זה ובסוד הקרבנות והיינו סוד שלמים עולות חטאות אשמות ו"ה שמן וקטרת י"ה כדמסיק לקמיה וכוונת הכתוב עורי צפון בחינת התעוררות המ' מצד הגבורה ובואי תימן היינו בחינת התעוררות הת"ת מצד החסד ואח"כ עולה עוד מעלה א' ע"י כל א' משניהם הפיחי גני מ' יזלו בשמיו מצד הבינה ששם הקטרת יבא דודי לגנו ת"ת מצד החכמה וגומר ולבאר ענין העולות במ' הוא זר מפני שהוא מצד המחשבה לכך אמר אלין עולות הנשחטות בצפון והטעם בגין דאינון מחשבות שהעולה בא בשבילן הם בצפוני לבא והיינו סוד לב מ' הצפון כנודע והיינו לפי משמעות צפון אמנם לפי רמז ענין צפון אמר ובאתר דדינא שהיא גבורה הנק' צפון ג"כ לו ענין בגין דמחשבה אשתכח בליליא דהיינו מ' מדת לילה בזמנא דדינא אשתכח היינו מדה הדין בצד הגבורה וחשך ויהי' גבורה ומ' שניהם בסוד לילה דהיינו רוח צפון מנשבא וגומר דהיינו חוט הגבורה המעורר בחצות לילה אל המ' המבטל הדינים הרעים והיינו רוח ת"ת צפון מצד הגבורה וזהו כד מתערי בני נשא שהוא מקום המחשבה וכנור דוד שהיא מ' והיינו עורי צפון כדפי'. שלמים וא"ו במילואה תרי שלומי ת"ת ויסוד. דנשחטות בדרום שאף הדרום כשר בשחיטתן. בגין דאינון שלמא דכלא ת"ת משלים חסד וגבורה ויסוד משלים נצח והוד וכן משלים ו' קצוות זכר עם נקבה וז"ש שלמא בין עילאי ותתאי. בעלים אכלי מנייהו שאין בהם קטטה כלל שאם היה בהם נדנוד עון היה נאכל לכהנים לבד לכפר: אינון חטאות ואשמות וגו' בענין שהקרבנות נחלקים לשתים הא' חלק הקרבנות שאין בהה מאכל לבעלים והם באים לכפרת עון וכלם במ' ועם היות שיש בהם בחינות רבות כלם בחינות שונות בה ובזה צדקו דבריו בר"מ הב' שלמים וכל קרבנות הנאכלים לבעלים ועם היות שקדושתן קלה ומזה נראה שהם למטה עכ"ז לא חביבא קמי קב"ה כמו שלמים ולזה הם משובחים והטעם שהם יורדים בקדושתן מפני שמשלימין גם למטה ויורדים עד ההיכלות וז"ש בגין דאשהכח שלמא בעילא ובתתא.

ועילא מכלהו קטרת שהוא בבינה לא מתקרב אלא בזמנא דשמן וגומר היינו קשר חכמה עם בינה והיינו סוד מנורה בדרום אמנם מה שאין בקטרת מאכל לא לכהנים ולא לזולתם ובזה נראה שיש שבח יותר לשלמים לז"א שלמים בכלא הוא שלמא דהיינו שמורה קטטותא לא אתער בעלמא שאין עון ולא פגם אמנם הקטרת הוא מצד הבינה שמורה קשירו דמהימנותא דהיינו שקושר ג' ראשונות וז' אחרונות ואין לתחתונים חלק בייחודו ואדרבה אסור ליהנות ממנו:

ר' אלעזר פליג אדר' אבא טובא כדמפרש ואזיל פליג עליה בשם אהי"ה כדמפרש ואזיל ופליג עליה בשם היסוד כנזכר לעיל וז"ש עשרה כתיבי לא קצתם כדפירש ר' אבא ומאי דמייתי ראיה ר' אבא ממתניתין אנן נמי תנינן וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. וההוא נהר נפיק מיניה ואתמשך ומיני' לתתא וגומר עיין אחרי מות ס"ה פי' בעוקץ חכמה וגג העליון בינה שטח כמו נהר וצד ימיני ברא ת"ת ו' שמאלי בת מ' הרי אבא ואימא ברא וברתא ב ה' אח"כ אתמשך בן לתתא שעד עתה היו כלולים יחד ארבעתם אח"כ יצא הבן למטה ומהגג העליון בינה וזהו והאי בן אתמשך ונפיק מנייהו עתה יצא מתוכם. ועיין דף צ"ב ובלק דף נ"ב עכ"ל: