אור החמה על ספר הזהר ג:יח

קרבנא דכלא עדיף וגומר עם היות שפירשתי שהמקריב עצמו בתורה משובח עכ"ז קרבן כלל התורה ומעשה הקרבן יחד משובח יותר ולכן צוה ה' תורה וקרבנות. או יר' עם היות שפי' שקרבן המנחה מורה ממש על הרתחת יצה"ר ועל הכל קרבן האדם גופו ונפשו על ידי התקרבו להקב"ה ותורתו א"כ יקשה שנמצאו שאר קרבנות לבטלה לז"א כי עכ"ז קרבנא דכלא עדיף פי' בחינת קרבן עשיר ובינוני והטעם בגין דיתברכון כלהו עלמין יר' שלכל קרבן וקרבן יש בחינה לעצמו בעולמות העליונים:

והא מנחלא דעמיקא וגו' השתא מפרש ה' ת"ת ולהכי קשיא ליה שאינו ברוך אלא מבינה ולמעלה וז"ש דעמיקא שעומק הנהר היא חכמה עילאה בסוד כתר.

אלא כד סיהרא וגו' תירץ הקושיא כי טעם ברכות הת"ת הוא מפני שמברך המ' והיינו אומ' כד סיהרא אתנהיר משמשא דהיינו השפעת הת"ת במ' ומתקרבין דא בדא היינו ייחודם ע"י היסוד ולא אעדיו וגומר היינו היות ייחודם תדיר:

ולזמנין השתא מפרש ה' במ' ועליה אמר ברוך ה' מציון מיסוד. ולא דא בלחודוי וגו' אין צ"ל המ' שהיא שליח הת"ת שהיא נק' בשמו אלא אפי' כל מלאך בהיותו שליח נק' בשם שולחו:

ד"א ברוך ה' ת"ת מציון יסוד והכוונה מהיכן ניכר ברכת הת"ת מציון שהוא יסוד שאינו משפיע כ"א על ידו וז"ש כי שם צוה ה' את הברכה להשפיע למ'.

כאלו אחיד ביה בקב"ה מפני שהת"ת הוא תורה והעוסק בתו' נק' מארי תורה שמושך עליו נשמה מת"ת והוא מרכבה אליו ודבק בו מפני ששכינה רודפת לידבק בו וזש"ה ואתם הדבקים בה' אלדיכם דהיינו ת"ת ומ' ועל ב' אלו בינה וז"ש חיים כלכם מצד הבינה ומשם מושכים נפש ורוח ונשמה.

ובכל חד וחד וגו' הכוונה שי"ב מזלות שהם בגלגל שמיני מאירים דרך ז' רקיעים לעולם התחתון וכחם כמו שנתון בעולם השפל נתון בכל גלגל וגלגל כיון שדרך בו מאיר כחו למטה ועגול הרקיע מתחלק לי"ב חלקים לנגד י"ב מזלות ובכלהו רקיעין אית רתיכין וגו' הם שרים מופקדים על מעשים הגשמיים כדפי' לעיל בפסוק אם תשים משטרו בארץ ושינוי הפנים והכנפים הלוי בזפירות אם מספירה א' פן א' אם משתים ב' פנים וע"ד זה הכנפים מצד הספירות שבמ'. ואש ורוח ומים היינו סוד מיכא"ל גבריא"ל אוריא"ל להם כחות משתלשלים מהם ברקיעים.

ועילאה מכלהו קב"ה אין הכוונה שממש למעלה מז' רקיעין הקב"ה ח"ו הלא יש ויש כמה מדרגות ממעשה בראשית ויצירה ובריאה ואצילות אלא הכוונה קדימת מעלה.

וכלהו בישובא פי' שיש בהם במלי חיים וישוב ואפשר לפרש לפום מאי דמסיק אלין עילאין ואלין תתאין וגומר על ז' אקלימין קאמר שהם חלקים בישוב ואחיכ מחדש ואומר וחבירנא יתבי דרומא וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. תו פתח ואמר ברוך ה' מציון וגומר כבר ידעת מסוף אדרת האזינו כי ציון הוא נקודת המלכות או אפשר שהוא ביסוד ג"כ כמ"ש פ' צו דף ל"א ע"א. ובכל ב' הפי' האלו יתיישב המאמר זה והענין כי הלא ה' הוא בת"ת והיאך אמר כי הוא מתברך מן המ' או היסוד שהם למטה ממנו והלא אין ברכתו נמשכת אלא מן הבינה ותירץ כי האי שמא דיהו"ה הוא עתה במ' כי גם היא נקראת כן לזמנין ובזה יצדק היטב ברוך הוא המ' מציון פי' מדרך אותה נקודה טמירא שבה או יר' מיסוד: ד"א ברוך ה' מציון וגומר פי' כי היכר הענין שהת"ת מתברך יוכר מציון מיסוד אם הוא משפיע רב ברכות או מ' מתברכת בכמה ברכות זה ודאי יורה כי הת"ת מבורך אמנם ברכת הת"ת היא מבינה:

ר' יהודה פתח ויאמר אלהי"ם יהי רקיע וגומר הבאת זה הפסוק פה ללא תועלת יהיה משום דסוף המאמר דר' יהודה המדבר על פסוק יהי רקיע אמר כי אותו הרקיע הוא המטיל שלום בין מים למים ולזה הביאו על פסוק אם זבח שלמים קרבנו או יהיה בעבור ר' אבא דאמר חמינא להאי שמא קדישא כלא הוא שלים וגו' עכ"ל: