אור החמה על ספר הזהר ג:קעג

סטרא דילהון קיימא פי' כחות קין והבל הרוחניים כנז' באדרא. ויכיל לאתזקא בגוף ושריא עלוי רוחא עונש לנפש. בעלמא דין לגוף ובעלמא דאתי לנפש. וכהנא אמאי וגו' פי' בד לבדו ולא צמר לבדו והוקשה לו זה עכשיו ממה דאמר כי איסור צמר ופשתים אינו מצד הצמר אלא מצד הפשתים וזה הורה במה שנק' בד שזה הוא הקשה וצריך להיותו לבדו ולכך קשיא וכהנא וגו'. כד הוה מפני וגו' כדכתיב והרים את הדשן וגו'. מסטרא דע"ז כדפי' רז"ל שהעולה לכפר על הרהורי הלב. ואין הרהור מתחשב ומצטרף למעשה אלא ע"ז דכתיב למען תפוש וגו'. וכד עייל למקדשא פי' שאר עבודות היה ע"י לבוש שעטנז. ובכל אינון הכרח של ענייני הכללות במקדש שהרי הכלים בם רמז לכל א' נגד עולם עליון והם בערבוביא להורות על הכללות העליון ששם הכחות מיוחדים כנז"ל:

פתח ר' חייא וגומר וכי תבאו אל הארץ וגומר כל עצמו לא קשיא ליה אלא אמאי קאמר וכי תבאו אל הארץ כי או' אל הארץ תלה הענין בארץ והכי מסיק דבארעא תליא מילתא. ואח"כ בא לפרש טעם אל ג' שנים וגומר אבל ת"ח דהא אילנא וגומר מגו מלה אחרא היינו שפע עליון הנשפע מהמלאכים על כל מין ומין והם זכרים אל הארץ הגשמית. וכאשר הנקבה אין הזכר מזדקק לה והיא מוציאה פירות הם זנות ודאי א"כ וההוא איבא לא אשתלים וגומר ולכך אסור לאכלו מטעם וחילא לא אתפקדא וגומר והיינו דמסיק ארעא לא אתתקנת ביה עם הפרי ההוא מפני שהוא בן זנונים. וארעא היינו א"י הקדושה שהיא יונקת מן הקדושים. לוי אתרעי מכולא וגומר קשה דהכא שלישי לבטן ממש ואלו התם ג' שנים ערלים ובשנה הרביעית וגומר ואפשר לומר במה דפי' רז"ל שלשים יום קודם ט"ו בשבט חשוב שנה ואז אין פרי כלל והרי שנה א' וב' שנים שיש בהם פרי הם ג' שנים ושני תבואות והפרי השלישי שהוא בשנה ד' יהיה כל פריו וכן לוי ג' לבטן ורביעי לשנים כשנחשוב עבור ולידה וטהרה וכיוצא יכנה בשנה הרביעית. הלולים לשון הלולא דהיינו שמחת חתן וכלה פי' ייחוד עליון כדי להשפיע למטה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ולבש הכהן וגומר כבר נתבאר כי סוד הפשתן הוא דין ולכן אמר כי אלו הבגדים שהם להסרת הדשן יהיו מן הפשתן לבדו ולזה נק' בד והטעם בסוד ועסותם רשעים כי יהיו אפר וגומר והענין כי העולה באה על מחשבת הלב לע"ז הפוגמת כי שאר המחשבות אינם פוגמות כמ"ש למען תפוש וגו' והנה היה אותו הכח הטומאה נשרף שם ונעשה אפר ולכך הוצרך מלבושי הבד דין הקשה להסירו ולהוציאו משם ולכן אין להוציאו בתערובת הצמר המורה רחמים וזה סוד ליודעים. האמנם בכל שאר מלבושי כהן גדול וגם בציצית אדרבא היה צריך לחבר ולייחד הדין והחסד להמתיק את הדין וגם לתת לה חלקו ודי למבין. ובאבנט בד וגומר וא"ת והרי אבנט היה כלאים. וי"ל שני מיני אבנט היו א' של כל ימי החול והיה של צמר ופשתים אבל של יום הכפורים לא היה בו אלא פשתים לבד כך פסק הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות כלי המקדש:

פתח ר' חייא אבתריה וגומר או' דהא אילנא לא עביד פירין וגומר נודע כי הת"ת הנקר' אילנא דחיי לא עביד פירין אלא כד איהו במ' ולאו בר מיניה ח"ו ולכן נצטוו במצוה הזאת אחר ביאתם לארץ כי אחר ביאתם לארץ אז ונטעתם אותו עץ מאכל הוא הת"ת עץ עושה פרי בארץ העליונה מ' א"י. והודיענו כי אין הנקבה נשלמת כח הריונה עד העבור הג' כן הכא לא אשתלים הפרי עד ג' שנים ולכן אסורין לאכול עד שיעברו ג' שנים והביא ראיה מלוי. וסוד הענין בקיצור הוא או שנאמר כי אינה מתבסמת עד שתתחבר בסוד ג' האבות שהם סוד ראובן חסד אור בן. שמעון גבורה תמן שמיעה וכמ"ש ארור אפם וגו'. לוי דא ת"ת בסוד הנז' הפעם ילוה אישי וגומר והנה עד לא תתכליל בג' אבהן לא אשתלים איבא דמעהא ואלין איקרון ג' שנים. גם אפשר לפרש ע"ד שביארו באדרת נשא דף קמ"ג ע"א וע"ב סוד הנוקבא דלא אתבסמת עד תלת עדואן בסוד קין והבל ושת ואין פה מקום הביאור גם בסוד הרמוז פ' וישב דף קפ"ו ע"א וע"ב בסוד תמר שהיו לה ג' בני יהודה ער ואונן ושלה ועכ"ד לא אתבסמת עד בן הרביעי דהוא פרץ וזרח הולדה רביעית דיהודה וזהו סוד ובשנה הרביעית יהיה כל פריו וגומר או אפשר לפרש בסוד ג' קליפות בסוד ואלה המלכים כנזכר בפרשת משפטים דף ק"ח ע"ב המתחילים לתת כחן באילנא ואח"כ בשנה הד' משפיע עליה מ' הנק' שנה הד' וזה בסוד ג' הקליפות המתלבשות בקשת. רוח סערה. ענן גדול. ואש מתלקחת. ובנוגה לו סביב שם מתחיל אור השכינה ואין צריך להאריך בזה. עכ"ל: