אור החמה על ספר הזהר ג:טז

כהנא קאים עליה ויכוין וגו' קשיא לי' בשלמא הלוי ממש משורר אמנם הכהן מה ענין שמחתו הנה לז"א שמטיב את לבו לכוין בסוד הקרבן לייחד למעלה בשמחה בעמקי לבו. ה' הוא האלדים לא א' האלדים הוא ה' שיורה לקרב רחמי בדינא כנז' לעיל: ומתבסם כלא כי צורך הרחמים לדין כצורך הדין אל הרחמים והיינו סוד ה' הוא האלדים ייחוד ת"ת ומ'. תשובה א' ממצות עשה שבתורה וכמו ששאר מצות צריכות שמחה גם מצות התשובה צריכה שמחה ועיקר המצוה לדאוג ולהתעצב על עונותיו א"כ איך יהיה במצוה זו שמחה וז"ש איך אוקים וגו':

חדוותא דאורייתא כלומר לעולם יהא לבו דואג בקרבו על רוע מעלליו אמנם בהיותו עוסק בתורה ומנגן בה מקיים שמחה ורננה בשמחת לבו בתורה.

והא תנינן וגו' א"כ ג"כ בתפלתו צריך שלא יהיה מתוך עצבות וזה בוכה ועצב בתפלתו ומתחנן על חטאיו ולא זו בלבד אלא משם למדנו שלהקביל שכינה עליו צריך שלא יהא עציב א"כ בזה איך יתוקן. אית דגרסי ב' פתחים ס"ד וגו' עד ואלין תרין כתרין וגו' ונר' שהיתה הגהה מבחוץ ורוב ספרים המדוייקים לא גרסי ליה: והאמת שאין פי' זה מכוון עם מה שפי' הרשב"י בזוהר כי הוא מפרש ב' פתחים חסד וגבורה דהיינו שמחה ורננה כהן ולוי והתפלה בבינה בסוד היכל קדש הקדשים ואין זה אמת כי מי הכניסו הפתחים האחרים דקאמר יכנס ב' פתחים הל"ל יכנס ז' פתחים כי עתה בכניסתו קא מיירי והוא חוץ מכלם לכך ודאי כי האי פי' לא דייק שפיר ומה שפי' בפ' פקודי שהתפלה בהיכל קדש הקדשים היינו מפני שכבר נכנס שיעור ההיכלות כלם בתפלה מיושב כנז' התם. ושיעור ב' פתחים לא בהכי עסיק אלא בנכנס סתם להתפלל שיכנס שני פתחים כדמסיק שהם מ' שמחה ורננה מהיסוד כאו' רננו צדיקים מהמ' מצד היסוד נק' רננה. והכוונה שאין הייחוד גמור אלא בנכנס שיעור ב' פתחי' שהם מ' ויסוד ולמעלה מהם הת"ת ושם יתפלל ר"ל ייחד עמהם דהיינו קשר אמיתי והיינו עבדו את ה' עלמא דדכורא בשמחה שהיא המ' כאו' בזאת יבא וגו' בואו לפניו ברננה דא שלימו דילי' שהיא נקשרת עם היסוד שמשם היא נעשית רננה והענין שמחה בל"ב שהיא נקרא' ל"ב מצד הבינה והיא נקראת מצדה שמחה בהיותה מאירה מהבינה ולפיכך שמחה בלב רננה בפ"ה כי כן עולה מיל"ה דהיינו יסוד. והענין שכשהאדם שמח מעט מעלים השמחה בלבו וכשישמח יותר ירנן בפיו ולכך רננה שלימו יתיר וכן הענין כשתקבל השפע מהבינה תקרא שמחה וכשתקבל יותר וישתתף בה היסוד תקרא רננה והשב בתשובה בכל כחו יכוין בזה בתפלתו ובזה ישתלם ויתתקן כל מה שהקשה למעלה. כדין דעו כי ה'הוא אלדים היינו אחר שיכנס ב' פתחים אלו מיד הוא יחוד הת"ת עם המ' דהיינו ה' הוא האלדים וז"ש דבעי לקשרא וגו' והיינו אומ' ואח"כ יתפלל לשון נפתולי אלדים נפתלתי:

פתח ואמר ברוב חסדך השתא מפרש חסדך חסד יראתך גבורה וכיון שאמר אבא ביתך נראה שקודם ביאתו יאמר פסוק זה ויכוין לכלול עמו שהוא הת"ת שני אבות ואח"כ יכנס אל הבית שהוא מ' ולכך ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר ת"ת ודאי שעושה עצמו מרכבה אליו ועיין בפ' בראשית י"א ושם הארכתי ע"ש:

אם עולה וגו' אי כלא חד אם הכל בא על עון א' הכפרה שוה לכל א"כ בגין מה שניא דא וגו' ותירץ רחמי האל שמכפר על האדם כמה שידו משגת כדי שלא יהא העני בלא כפרה ומשלים במעט המשג. ור' אלעזר פליג עליו כי אין לומר כן אלא כפרת העני שלימה מכפרת העשיר מטעם שאין עון כ"כ כדמפרש.

ואשתמודען קרבני כי יש חילוק בקרבנות כל א' לקשר ולייחד סוד הבחינה שפוגם והענין כי עיק' העושר מהשמאל כי הרוצה להעשיר יצפין ושם פוגם העשיר בגבורה ולכך מן הבקר קרבנו דפני שור מהשמאל והבינוני שפע מזונו הוא בחסד כאו' זן את העולם כלו בחן וחסד ולכן קרבנו צאן או עז בכללם דהיינו מצד החסד לחקן הבחינה שפגם. והעני במ' אתר דמסכני וקרבנו עוף פני נשר למטה לתקן מה שפגם בה ולכך אשתמודען קרבני וכנז' בפ' פנחס ע"ש. מהרמ"ק זלה"ה: והרח"ו נר"ו כתב קרוב למה שכתבנו ואין להאריך: