אור החמה על ספר הזהר ג:קנד

ברחימותא תרגום אהבה רחימותא ותרגום ידידות הוא חביבו וסוד האהבה תחלה התעוררות מן השמאל ויגמר בימין אמנם חביבו הוא סוד חמום הקו האמצעי להתייחד והענין כי קשר הזווג בג' קוים. וינקא ליה היינו ההשפעה כי אחר שנאצל והיה לו קיום ומציאות והיינו קאים קמה צריך שפע הנשפע לקיומו תדיר כדפי' בזהר ושמים לא זכו בעיניו:

ודאין ביה היינו שנקראת הבינה המלך המשפט כי הבינה מלך העושה המשפט ע"י הת"ת וזהו אחרת שהבינה פועלת ע"י בזולת ההשפעה היא שופטת בו לכל באי העולם:

ואי תימא השתא לאו איהו חד כלומר היאך אפשר שבשם יהו"ד שהוא מורה י' חכמה ה' בינה ו' שית ספירן ה' מ' יתייחס בו הפירוד בשלמא בשמו אחד דהיינו במ' יצדק אמנם בשם הנעלם עצמו קשה. ותירץ ואמר שהשם בערכו אין פירוד בו ח"ו כאו' אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן אלא חייבי עלמא גרמו דלא ישתכח כלו' הוא בעצמו אין בו פירוד אמנם אינו נמצא אלינו בייחוד אלא בפירוד ובערך מה שמתגלה אלינו הוא הפרוד הזה הנז' ופי' דרך הפירוד היאך יהיה ממטה למעלה מתפעל והולך ראשונה דהא מטרוניתא אתרחקת מן מלכא דהיינו או' ושמו אחד אור חוזר מהמלכות ולמעלה עד כל המדרגות אינו וכיון שזה אינו גם ו' בה' אינו שאין ו' בה' שבשם יהו"ד אור ישר אלא ע"י סוד אור חור מה' אחרונה למעלה וז"ש מטרוניתא אתרחקת מן מלכא בערך המ' המשלחת סעיפיה פריה וענפיה בסוד אור החוזר ולא משתכחי בזווגא בסוד ו' בה' באור ישר וכן קשר ה' בו' אינו וז"ש אימא עילאה דהיינו ה' ראשונה אתרחקת מן מלכא ולא ינקא ופי' כי פגם אינו אלא אל הת"ת וז"ש בגין דמלכא ת"ת בלא מטרוניתא לא מתעטר בעיטרוי דאימא ולא שיהי' הענין הזה החלטי בפירוד ה' אחרונה מן ו' אלא קצת וז"ש כמה בקדמיתא כד אתחבר וגו' ופי' בחינות פירוד ה' עילאה מו' ואמר נטלא כתרהא וגו' ולא אשתכח בקשורא חד כי אחר שיש פירוד בין ו' לה' ראשונה כנז' א"כ גם אם נרצה למעט הפרוד בין יו"ד לה' א"א שלא יעלה קצת למעלה אחר שגבר למטה כל כך וז"ש ככיכול לא אשתכח חד שיהיו כל הד' האותיות מתקרבות א' אל א' להתייחד כל שם יהו"ד בשם אדנ"י. כדין אתחבר כולא כחדא שיתייחד תחלה יו"ד בה' ו' בה' ואח"כ שם יהו"ד בשם אדנ"י והענין ששם אדנ"י לבוש לשם יהו"ד וכמו שאותיות שם יהו"ד נפרדות ח"ו כן אותיות אדנ"י לכן גם שמו יהיה אחד ושתי שמות עצמם מתייחדים כזה יאהדונה"י וז"ש ויהא כולא חד בלא פרודא:

ביום ההוא בזמנא דתתוב וגומר פי' בשוב המ' אל חייליה ותקוניה וקישוטיה כדין כולא אשתכח חד בלא פרודא שם יהו"ד מיוחד לעצמו ושם אדנ"י מיוחד לעצמו וז"ש יהו"ד אחד ושמו אחד אדנ"י אחד שנתייחד הת"ת בבחינותיו והמ' בבחינותיה ועלו מושיעים וגומר והיתה לה' המלוכה היינו לה' שהוא יהו"ד המלוכה שהיא אדנ"י בסוד יאהדונה"י שהוא ייחוד גמור:

אר"ש לא תיעול וגומר סבר כת"ק בענין הפירוד הנז' אמנם פליג עליה במה שאמר כי אחר שהיה ה' אחד ושמו אחד ועלו מושיעים פליג ואמר לא תיעול וגומר והכרח זה ראשונה אחר שהר עשו גרם כל הפירוד הזה א"א שיהי' ייחוד שלם אם לא יתבטלו אלו ראשונה קודם לכל ואח"כ תזדווג עם מלכא ויהיה חדוה שלים וקרא מוכח הכי דקאמר ועלו מושיעים בהר ציון ואח"כ והיתה לה' המלוכה ומלת מלוכה לא תורה על שום זווג כלל כדקס"ד אלא מאן מלוכה דא מטרוניתא דהיינו היותה אליו ולא בגלות וראיה דהכי הוא דכתיב והיה ה' למלך על כל הארץ והיינו ממש כאומר והיתה לה' המלוכה כי ארץ ומלוכה הכל ענין אחד ואין הכוונה אלא לבטל פרודם והבדלם בגלות עד שבזה לבתר יזדווגון כחדא מה כתיב והיה ה' וגומר שזה מורה על ה' אחד ושמו אדנ"י אחד וייחוד הוא ושמו אחד לא כתיב בקרא דממילא משתמע:

ערות אחי אביך וגומר דא ישראל לתתא הענין כי אביך ואמך הם ת"ת ומ' ואח ואחות אליהם הם הדברים הגשמים הדומים אליהם ברמז דהיינו ישראל ממש וירושלם הנדמים אליהם ויהיה פי' לא תגלה לא תגרום להם גלות כי גלות ישראל היא גלות ירושלם כאו' איכה ישבה בדד וגומר.

אמר ר' יהודה אי אחי מורה אחוה אינם רעים ואם הם רעים אינם אחים.

אלא תאני ההיא מלה וגומר פי' הענין כי הדבר שיתמיד קורבתו ימעט תאותו כאו' הוקר רגלך וגומר ולכן מלת ריע מורה רוב התמדת הקורבה עד שמעט החשק והתאוה בין זה לזה ולא ח"ו שימעט האהבה כמו חכמה ובינה הנק' רעים וז"ש ההיא מלה וגומר והכריח הענין מאו' רעך וריע אביך אל תעזוב שלא אמר אהוב או בקש אלא אל תעזוב שכבר הוא עמך ואל תעזבהו.

והאי רזא אית ספרים דלא גרסי ליה אלא והאי רזא דמלה דא' ר"ש אימא עילא' וגומר וכן נראה הגהה מבחוץ שהוקשה אל א' התלמידים והועתק' בספרים. ואי גרסינן ליה הכי פי' דקשיא ליה שהוא פי' רעך ורע אביך וכן אחי ורעי להורות על דבקות המתמיד וקשה דר"ש פי' שהת"ת והמ' נק' דודים מפני שהם תאבים זה לזה ולא שייך רעים אלא חכמה ובינה שאינם תאבים זה לזה לעולם וז"ש ואע"ג דאינון באתגליא ובסתימאה פי' מה שאמרנו כאן רעך וגומר הוא בנגלה ובנסתר ת"ת ומ' נסתרים אלינו נגלים ור"ש לא פי' רעים אלא בתעלומות חכמה ובינה עכ"ז לא קשיא וכאן באתר דא עלמא אצטריך לון ואינון ישובא דעלמא שאין העולם מתקיים אלא ע"י ת"ת ומ' ואם יצוייר סילוק השגחתם יתבטל ישובו של עולם ולכך בערך העולם יקרא רעים וז"ש רעך ורע אביך אל תעזוב כדי שלא תחריב העולם. ע"כ פי' ועכ"ז עיקרו כנזכר שהיא הגהה מבחוץ: והאי רזא דמלה דאר"ש עיין בפרשת ויקרא. מהרמ"ק זלה"ה: