אור החמה על ספר הזהר ג:קמו

לקשרא קשרא דמהימנותא סוד העולמות אבי"ע נקשרים זה בזה וקשר הכל בסוד האדם בגוף נפש רוח נשמה ואין משך ג' אלו שהם נפש רוח ונשמה אלא במאן דאתגזר ולכן מאן דאתגזר אתקשר בההוא קשרא וגומר:

ר' חזקיה כתיב כי לא יטוש ה' עמו כיון שהם נקשרים עמו ולא יהיה היתר קשר ח"ו מצדו והיינו כי לא יטוש ה' עמו ופי' ואמר מ"ט בגין דכולא אתקשר דא בדא דהיינו העלול בעלה ועלה בגבוהה ממנה בסוד עשיה יב"א אמנם יש נפרדים כעין האומות וסבתם א"כ ישראל נפרדו מהאומות ונקשרו בקב"ה. ובמה אתקשרו עד שהם מכלל השלשלת הנז' פי' ואמר בההוא רשימא שע"י זכו להיותם מחוברים ביסוד ומ' מילה ופריעה ות"ת אינו נפרד מהם וז"ש בעבור שמו הגדול שהוא בת"ת.

ת"ח אורייתא שהיא מת"ת וכן נכרתו עליה י"ג בריתות. רשימא קדישא דהיינו ישראל הרשומים בה נק' ברית ונכרתו עליה י"ג בריתות ופסוק אם לא בריתי יתפרש על התורה ועל אות הברית.

קב"ה אקרי ברית דהיינו מדותיו וכדמסיק והיינו קשר ישראל והתורה והקב"ה שפי' ת"ק וברית הוא קשר וחיבור ע"י ג' אלו שהם תורה וקב"ה וישראל.

מנ"ל דאקרי ברית לא היה בחדרי הסוד וכן מוכח לעיל ובכמה דוכתי שהוא היה האחרון אחר כל החברים ופעמים רבות היה ר' חייא אומר לו ע"כ את רביא. שאפשר לומר דעל ת"ת קאמר דאקרי ברית והוא זר ותי' ויזכור אלי"ם את בריתו אל "ם מ' מתייחד ע"י היסוד שהיא זוכר בריתו ת"ת.

חקותי אלין אינון נמוסי מלכא סוד היסוד שהוא נימוס המנך שבו נגלה ונודע ע"י היסוד ולפי שהוא צנוע בלתי מתגלה לכך החוקים נעלמים שאין להם טעם אלא גזרת מלך.

משפטי אלין אינון גזרי אורייתא שיש להם טעם והם בסוד הת"ת הגוף הנגלה ולכך משפטים נראים ונגלים:

ור' יהודה פליג אתנא קמא דלעיל דהיינו דאיהו אמר דכד אתגזר אולפין ליה אורייתא קצת אלא שאין ראוי ללמדו סוד התורה והיינו מפני שפי' חוקיו ומשפטיו רזין דאורייתא ור' יהודה ס"ל דאפי' דאתגזר לא אולפין ליה אורייתא עד דעביד פקודי אורייתא א"כ חקיו ומשפטיו לאו היינו רזין דאורייתא יסוד ות"ת אלא חוקיו הוי במ' א"כ לא ילמדו לא הא ולא הא ולא יכנס כלל בתורה אע"ג דאתגזר וז"ש כל אינון נמוסין סתם לא רזין דאורייתא ולא נמוסין דהיינו דינין מאתר דאקרי צדיק שהיא מ' אקרון חקות כלומר אעפ"י שהחוק באמתות הוא ביסוד עכ"ז ימצא ענין זה גם במ' שמשם נקראים חקות לשון נקבה ולא כתיב חקי ל' זכר. וראיה עוד ואינון גזרת מלך היא מ' בלי ספק שהיא גזרת מלך גזרתו של ת"ת הנק' מלך כענין נסירת חוה מאדם ואין ספק שהדינים הם מצויירים בת"ת תורה ונגזרים למטה ונראות במ' שבה כל צורות עליונות ומתחקקות ונגזרות מלמעלה למטה ומצויירות בה בדין דהיינו שהיא נק' צדק דינא לכך הם בתוקף הדין בגזרה בלי טעם והיינו גזרת מלך ועם היות שגם משפט מורה דין וראיה בימי הדין אנו אומרים המלך המשפט סוף סוף מורה דין ברחמים דהיינו או' משפט איקרון בני מלכא קדישא כי מלת קדישא מורה הרחקו מן הדין ויהיה דין מזיג ברחמים וז"ש באתר דתרין חולקין אחידן דא בדא. ועל דא כתיב צדק ומשפט מכון כסאך. הענין כי מלכא דקאמר היינו הבינה הנק' מלכא שהיא הכסא הנז' הנה וכשהיא משפט דין חזק נק' גזרת מלך חוקים וכשהיא משפעת דין מזוג הוא דיני מלכא משפטים ודאי כנזכר וזה בבחינת זה הם דינא ורחמי כי המשפט בערך הצדק רחמים אקרי. וע"ד כתיב חוקיו ומשפטיו לישראל על המצות והדינים מהם בטעם מצד המשפט מהם בלי טעם מצד הצדק ולא על היסוד כדפי' ת"ק ואפילו הדינין לישראל ולא לשאר עמין אמנם מלת לכל גוי הוא לרבות כל גוי אפילו נמול אם לא קיים וז"ש תנינן וגומר והיינו דקאמר לכל גוי לשון יחיד שבא לשלול אפילו שנמול ולא קיים מצות שעדיין כגוי חשוב שהיה ראוי שיאמר לכל גוים ל' רבים אלא ודאי כדקא':

וע"ד תנינן משום דקשיא ליה כיון שנימול ונכנס ביסוד למה לא יכנס אל התורה לזה פי' שאין מילה זו מילה כלל ולא נכנס אל היסוד ח"ו כי המצות במ' והמקיים מצות ומקבלם עליו נכנס במ' ובריתו ביסוד למ' אמנם מי שנימול ולא קיים מצות אין בריתו ביסוד אלא ממעלה למטה והיינו שאין מזבחו ר"ל מילתו ושחיטת אברו שחיטת בשר ושחיטת ערלה ונשאר בשר כאו' ונתתי לכם לב בשר אלא מזבח אבנים כענין והסירותי את לב האבן מבשרכם וז"ש דא מזבח אבנים ממש והוא קשיו וגומר.

בג"כ לא עשה כן לכל גוי אפילו נמול מפני שלא נכנס במילה כלל ואין לו אחיזה ביסוד המילה ואין לו אחיז' בחקים ומשפטים כפשטם שהם בת"ת ומ'.

מלה אחרא דהיינו ע"ד הפשט לא יהבו להו וגו':

מתניתין בנמוסי טהירין פי' בעניני המלאכים וטהירין לשון שרגא בטיהרא לשון צהרים לשון אורות והכוונה שהוא מדבר עתה בענייני המלאכים והמרכבות. ד' מפתחין ד' חיות ויקראו מפתחן שהם מפתחות אל השפע הנשפע אל התחתונים ודרך בם הם נשפעים והם פתחים אליו כפי בחינתו דין או רחמי' כן הוא נשפע דרך החיה או פניה הידועים לאותה השפעה. והם מונחות לד' רוחות העולם פני אדם למזרח פני נשר למערב ארי' לדרום שור לצפון. ואולם ד' מחנות אלו מיכא"ל גבריא"ל אוריא"ל רפא"ל והם בהיכל ו' ממטה למעלה שהוא נק' היכל הרצון שהיא היכל הת"ת ששם חיות המרכבה וד' מחנות שכינה אשר לד' חיות הנז' לא יתעלם משכלינו היות כמה פני' לפנים היות צורה א' כענין המראה עצמו במראות רבות שתראה צורתו פעמים רבות וכולם צור' אחת ועיקרם הוא בהיכל הנז' ואו' בזוייתהון יר' לשון זיו הכוונה שאינם בגשמות כדי שנוכל לכנות להם מקום כ"ש צדדי העולם אם יכונה להם בסוד הזיו והנגה:

אשתכחו חד לסטר ארבע וגומר פי' ד' פני אדם שהם כולם על האמת צורה אחת ופנים אחדים הם לסטר ד' כי כל פני אדם לחיה א' וכל פני נשר לחיה אחרת אלא כל חיה וחיה יש לה פני אדם ופני נשר ואריה ושור כדכתיב ופני אריה אל הימין לארבעתם וגומר. וארבע לסטר חד פי' וד' פנים שהם פני אדם ונשר ואריה ושור הם לסטר חד פי' כי חיה חד שהיא ברוח א' היא בעלת ד' פני' וכן לשאר חיות וכדי שיובן זה היטב נצייר צורתם כפי המובן והמקובל מפי סופרים ומפי ספרים וצורתם לשבר האוזן כזה (הציור הלזה נדפס בגליון לבד בסוף הספר עם הציור הגדול השייך לפ' ויקרא ושם נרשם). וכל פן ופן כלול מד' פנים וד' מד' הם י"ו לכל חיה לכל ד' חיות הם ס"ד לכל החיות. אמנם בתיקונים פירשו כי לכל חיה ס"ד ולד' חיות רנ"ו ורמז לדבר רנ"ו ליעקב שמחה ולכולהו פי' הם בעלי גבול מה שאין כן באצילות שכללהו לאין תכלית וראוי לצייר פני אדם בכל הפנים למזרח ופני אריה לדרום ושור לשמאל ופני נשר למערב כמאמר פשט הכתוב ופני שור מהשמאל לארבעתם ופני אריה אל הימין לארבעתם.

אתגלפן בחד גוונא ירצה כי החיות מתחקקות ומצטיירות א' והגוון ההוא כליל תכלת וארגמן ותולעת שני לבן ואדום והגוונים ירמזו אל הפעולות הנפעלות למטה. לבן חסד מיכאל יו"ד של יהו"ד. אדום גבור' גבריאל ה'. ו' אריאל נוריאל תולעת שני לשון שני גוונים לפעמים נוטה אל הדין ונק' נוריאל נור דליק מצד הגבורה ולפעמים נוטה ללובן מצד החסד אוריאל ה' רפאל גוון עצמ' שחור גוון הדין תכלת התחתונ' המור' נגד החצוני' והיינו דומה לים שתחתיה מצולות ים.

ארגמן יחד הוא סוד שם אדנ"י ונן פי' בזוהר ארגמן קיבוץ הגוונים יחד גוונים רבים כלולי' יחד. ואמר דא עייל בחבריה פי' התכלת נכלל ונכנס בארגמן וארגמן בתכלת וכן לכל הגוונים באופן שכולם נכללים בכל א' מהם והיינו כל א' בכולם וכולם בא' והכוונה אל כללות המדות והסכמתם אל פעולה א'. ודידיה ביה רשים יר' שלא מפני שנוטל גוון חבירו יתבטל גוונו אלא עם היותו נוטל הגיון ההוא גוון עצמו בעצמו קיים ודרך כלל עם היות שכל אחת כלולה מחבירו לא מפני זה תשתוה המ' אל היסוד ויסוד להוד וכן כולם אלא פעולת כל ספירה וספירה עומדת בעצמה ועשר שבמ' כמציאות המ' עצמה וכן פעולת היסוד כיסוד ועשרה שבו כמציאות עצמו ועד"ז לחיות שכל גוון אינו מתבטל מפני הכוללות:

ארבע רישין כחדא אסתלקו וגו' אפשר ד' רישין קאמר לד' חיות ד' ראשי ההנהגה חסד דין רחמים והכולל ועם היות שברדתם למטה יש אל עבר פניו ילכו וכל אחד יפעל כפעולתו בהתקשרם למעלה לינק מהכסא היונקת מהספי' יתייחדו וז"ש כחדא יסתלקו ויתאחדו כולם יחד חיה א' וראש הנהגה א' ויניקה אחת ולזה בחינה זו על כולם מקשרת וז"ש אסתלקו בחד דיוקנא כי הדיוקן הזה הוא הבחינה שהיא מאחדת כולם בחינה עליונה להדבק בשרשם וז"ש מתדבקן חד רישא אסתלק.

מגו סחיו וגומר נודע הוא כי מזיעתן של חיות נעשה נהר דנור ובו טובלים כל הראויים לומר שירה לפניו ועל רחיצת המלאכים בנהר הזה נק' מן הרחצה הנז' הזה. וענין תרי איילתא קציבן הכוונה כי לתשמיש ד' חיות יש ד' אופנים וכל אופן ואופן יונק משני חיות כדי לייחד סוד ההנהגה והכתוב אמר כי רוח החיה באופנים שפי' שתי אופנים לכל חיה לנך יש לנו לומר שהם בין החיות יר' כי כל חיה יונקת ומשתמשת בשתי אופנים הקרובים אליה כאשר ציירנים למעלה ואעפ"י שימצא לפי זה שתי חיות משתמשות באופן א' אין זה אלא ייחוד אל ההנהגה וקשר אל השפע שישפעו כולם נאחד ונמצאו כולם מסכימות אל פעולה אחת וכל אופן מקבל משם חיות וכל חיה משפעת בשתי אופנים ולכן אמר תרי איילתא והכוונה שתי אופנים משמשים לכל חיה קציבין בשיעורא חד כמ"ש הכתוב ודמות א' אל ארבעתם. ואפשר תרי איילתא מפני שכל אופן כלול משתי אופנים זכר ונקבה כתו' כאשר יהיה האופן בתוך האופן דהיינו סוד יאהדונה"י ועל זה נאמר כי רוח החיה באופנים תרי והיינו תרי איילתא דקאמר הכא ושתי הפירושים מאומתים במציאותם:

בשערא דילהון והיינו כחוט החוטים מהם לאין תכלית מחנות מחנות אמנם בהיותם מסתלקין ועולים למעלה מתמרטים משערם שאינם יכולים לעלות שיש בהם דין ואינם נקשרים למעלה והיינו או' שגלשו ונמרטו מן הגלעד בהיותם עולים מג"ל ע"ד למעלה גלשו שאינם יכולים לעלות שהם אוחזי' בהשתלשלות המדרגות בסוד העשיה ואפי' חצונים.

היזו דאבן טבא היינו או' כמראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש. והנה אבן טבא היא מ' שהיא מקבלת ו' קצוות דין וו' ברחמים והיינו שפי' בתרי שש דהיינו י"ב אבנים דינא ורחמי סוד י"ב כי ג' קוים הם חסד ימין דין שמאל רחמים אמצע והם ד' הנהגות חגת"ם.

ד' גדפין דכסיין על גופא הכוונה בחיות שיש להם ד' כנפים ב' חוברות איש דהיינו שהם פרודות מלמעלה סוככות כנפי חיה זו בכנפי חיה זו לעשות כסא לרקיע. והנה בשתים יעופף וב' מכסות את גויותיהנה ועם היות דקאמר ד' כנפין דכסיין אין ארבעתם מכסים דכתיב ושתים מכסות את גוויות הנה ואפשר שהחיות כמו השרפים בשתים יכסה פניו ברדת השכינה עליהם ובשתים יעופף ואותם שבהם יעופף בהם יכסה גופו שכן דרך הכנפי' שעושי' ב' פעולות יעופפו ויכסו הגוף והשתא כיון שהם עושות פעולות הכיסוי אלו לפני' ואלו לגוף לכך אמר ד' גדפין דכסיין על גופא והענין ד' גדפין היינו שם אדנ"י מכסיין על גופא שם יהו"ד ת"ת הנק' גוף:

ידין זעירין תחות גדפייהו היינו או' וידי אדם מתחת כנפיה' ונודע כי אדם ת"ת והידי' גבורה וגדולה ואלו הם תחת הכנפים דהיינו ד' אותיות אדנ"י כנזכר א"כ אינם ממש גדולה גבורה אלא הם זעירין ולמטה מהכנפים מפני שהם יורדים למטה אל מקום הרשע לקבלו בתשובה כמו שדרשו ז"ל בסוד ימינו פשוטה לקבל שבים:

חמש בחמש גליפן יר' אותם הידים הם ה' אצבעות מימין כנגד ה' ספי' חג"ת נ"ה והם הם עצמם בשמאל אלא שהם מתחקקות חמש בחמש:

טאסין לעילא וגומר פי' אותם האצבעות הם נשואות למעלה להשפיע ולהמשיך השפע בסוד נשיאות כפים. לעילאמן היכלא הוא היכל הרצון שבו מעמד החיות הוא היכל הת"ת והוא היכל המ' בעליותה אל בית בעלה ולזה היכל זה הוא יפה תואר מצד הת"ת ויפה מראה מצד המ' והוא מקום שכללותם ד' מחנות שכינה ד' כנפים וד' פנים בסוד יאהדונה"י סוד ת"ת ומ' ונודע כי למעלה מהיכל זה הששי הוא היכל קדש הקדשים מקום מושב ב' כרובים פנימה מהפרוכת והם מטטרו"ן וסנדלפו"ן והוא הרקיע הנטוי על ראשיהם מלמעלה ומטטרו"ן נק' נער והיינו אומ' לעילא מן היכלא וגומר חד עולם רביא יר' נער תינוק שהוא מתחדש ומחדש נעוריו כפי חדוש הלבנה ומתגדל כנער וחוזר ומתקטן במיעוט הלבנה עד רביא שהיא תינוק ומפני שבהיכל קדש הקדשים הוא נכלל ונעלם בסוד ב' הכרובים פנימה מפרוכת לזה אמר נפיק מפנימה לפרגוד למטה אל הנפרדים ואפשר לו' חד עולם מטטרו"ן רביא סנדלפו"ן חבירו ונעלם ונטמן שם מיום החרבן כאו' וירכב על כרוב דהיינו על כרוב א' כדפירש' בזוהר.

שנאן חרבא וגומר פי' להט הם הקליפות שהם יוצאות ונמצאות בגבורות הדין הנמשך מהמ' חרב נוקמת ומתהפכת אהדר ללהט שהוא מתהפך לזמנין לנשין להטעות בני אדם כדפי' בזוהר ולזמנין לגוברין לקטרג להטעותם אחריהם והם ב' נשים הנוטלים את האיפה הנזכר בזכריה הם הממונים על המדה והמשקל והמשורה לעלות ולקטרג אם אינה בצדק והיינו מדת מעשה בני אדם בחטאם ועונשם, ומ"ש בין השמים ובין הארץ לישנא דקראנקט והכוונה שהם למטה בתחתוני' להשטין ועולין למעלה בעליונים לקטרג:

חד חיזו דבדולחא וגומר. היא המ' העומדת בראש מטטרו"ן שהוא מרכבה אל השכינ' והאבן והחרב היא המ' מצד בחינותיה בדין וברחמים:

מלהטא סומקא מגו בדולחא פי' דין מתוך רחמים כענין ה' הוא האלהים והכוונה על ייחודם והסכמתם יחד. מהרמ"ק זלה"ה: