אור החמה על ספר הזהר ג:קא

בזוהרא דדהבא הזוהר הוא הדין המתוק אורו היפה ויש תחתיו שמרים התוכא דדהבא ששם אדמימות עשו. והנה היה תלוי דוד ביחוד דהיינו יפה עינים טוב הגוונים וטוב רואי נצוץ אורו והוא יפה עינים מצד נצח והוד וטוב רואי מצד היסוד סומקא בקדמיתא היינו אודם הגבורה מתלבנת אבל חוורא בקדמיתא וגו' הוא לובן החסד המתאדמת. וכהנא הוה ידע וגו' שהוא איש החסד ראש לגוונים שכל הספירות והגוונין נאצלים דרך בו ויודע איזה מן הטהור ואיזה מן הטמא:

א"ר יצחק בכולא שריא אם יפגמו בני אדם בדבורם וישלטו ובכלא שלטא אחר שיתנו לה חניה אם ימסרהו לה בדבורו אמנם העיקר שמראה בה הנגע הוא מה שהוא מסויים לקדושה דהיינו צמר ופשתים מסויים לעבודה עליונה דהיינו מדת המ' בבגדי כהונה והיא יצאה משם לכך עיקר חניתה צמר ופשתים וז"ש ואית כגוונא וגו' וכמו שהמדה העליונה שולטת בכל הכל נברא ממנה כן החצונית וכמו שדרשה אשת חיל צמר ופשתים לעבודתה כן היא מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ר' יצחק ור' יהודה וגו' וזכינא בתרין חולקין הוא מה שאמר הכתוב ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. הא עברת על אורייתא כולה זה נזכר בפ' אחרי מות דלהכי נכתב לא תחמוד בתר כל העשרת דברות לו' דשקול ככל אורייתא כנז' שם דף ע"ח ע"ב ותירץ לו ר' יצחק קושיא אחרת שלא שאל בכלל דבריו והוא למה קללו בצרעת וביאר כי רצה לקללו בהאי עלמא לבד משום דפלח ליה ולכן לא יקרבו בו החצונים אלא בהאי עלמא לבד ולא בעלמא דאתי: גוונא דחוורא אשתמודע וגו' כאן חסר התחלת המאמר. והביאור נ"ל כי חוורא רמז אל הטהרה והסומקא אל הטומאה וכהנא הוה ידע תרוייהו והוה ידע מאן אקדים למאן וכדין הוה מטהר או מטמא. ושאל ר' יוסי כי צמר נודע שהוא קרבן הבל ופשתן קרבן קין וא"כ נגע זה היה ראוי שישרה על הפשתים ולא על הצמר וביאר ר' יצחק דהאי נגע יכיל למשרי על תרוייהו כי הלא הוא כח הדין הקשה כמו שפי' בפ' מצורע דף נ"ה ולעיל דף ן' ולכן כמו שהיא דרשה צמר ופשתים למאן דמחבר לון כחדא כנז' פ' קדושים דף פ"ו ע"ב ג"כ האי נגע שליט על תרוייהו. והענין כי סוד הנגע הוא כח הדין הנשפע ממלכו' היורד ומקטרג באותו רוח מסאבא דבביתא ואפיק ליה מביתא ולכן יש לו דמיון שלה כמו שהיא דרשה צמר ופשתים גם הוא הכי וז"א ובג"כ שולטניה דההוא נגע דנפיק מאתר עילאה דא וגומ': ר' יצחק וגו' אמר כי ראה איש א' שהיה מהלך. כמו שאטי ואזיל משוט בארץ והיה לו משאוי א' קשורה לו בכתפיו וז"א בקוטרא דמטולא ר"ל שהיתה קשורה אות' המשוי על כתפיו. ושאל לו מה היתה אותה המשא ולא א"ל מידי ואולי היו מיני חרשים וכשפים שלא היה יכול לדבר בהבאתן כנז' בפ' יתרו דף פ' ע"א ע"ש. וראה כי היה עולה עמוד עשן מאותה מערה ונכנס אותו האיש בחלון א' ולא ראהו עוד ותמה ר' יצחק. האי מערתא דסגירי וגו' כך שמה וסגיר מלשון צרעת כי כולם מצורעים היו והיו מכשפים ונודע כי הנחש הוא מצורע כמ"ש ז"ל ובריה דהוה מרע ר"ל חולה וקשור על החמור. עכ"ל: