אור החמה על ספר הזהר ב:תקו

כד אתפרש רוחא דא הענין שעד עתה היו א"ל שד"י מתיחדים יחד השתא קא מפרשן שתי רוחות אלו שדי לעצמו וא"ל לעצמו ולזה אתפרשן ובטש ואפיק נהורין לכל סטרין מהם לצד החסד ומהם לצד הגבורה וכיוצא בהיכלות והטעם כי שם שדי עם שם א"ל בטש דא בדא ומתפשטין מאורות ונצוצות מהם ואפיקו חד חיוותא שאינה רחמים מפני שגיבר השמאל בה ולזה היא ממונה על אלין דאיקרון להט החרב המתהפכת להנהיגם. והחיה הזו צריכה ב' ענינים הא' להיותה מגין בפני החצונים בשני ענינים להגן מהרעב ממש והב' מרעבתנות הבטן שאוכלים ואינם שבעים וז"ש האי חיוותא אתפקדא על עלמא להגין משני כחות חצונים כדמפרש ואזיל ולז"א שוד וכפן שוד שודד והורג נפשות ומרעיבן עד שממיתן והפך לזה הוא שד"י שהוא נותן ספוקא ודאי כדי להעמיד ומשדד כחות חצוני ומספיק מזון. והב' להיותה מזון רוחני לפרנס הצדיקים והיינו א"ל נגדיי לנגד. כפן מרעיב כשמו כן הוא ונגדיי אליו הוא א"ל שהוא חסד משביע רעבים ומברך מזון במעים ולזה אפק רוחא דמזונא להתפשט בתחתונים לכל אינון בני מהימנותא דלא ימותון וגומר כנגד שוד וסעיד לבייהו כנגד כפן בגין וגו':

חיוותא דא וגו' השתא מפרש מקום השתלשלות להט החרב המתהפכת ואמר חיוותא דא שהיא משתלשלת מן הנצוצות הנז' אפיק חד נצוצא ולא שממש הנצוץ הזה ממנה אלא היא חיה של ארבע ונכללת בשתים ומוציאה שתי נצוצות וב' נצוצות אלו נכללים בא' ומוציאים נצוץ א' והנצוץ הזה הוא הנותן כח וחיל לאותם שהם נקראים להט החרב המתהפכת כשנחלש כחם מצד א' נותן להם כח מצד שני וכן מצד ג' וכן מתגלגלים ומחלישים ומגבירים ומשתנים וז"ש דאינון מתהפכין לכמה גוונין: והאי נצוצא איקרי שרפים שהם חזקים באשם המשריף לא שהם שרפים ממש שהשרפים הם עליונים וקדושים. אחיד בה וגו' מלהיבן ומחזיקם באשו כי מפני הפוכם מתרחקים ונחלשים:

תרין ממנן נהורין דהיינו אל שדי שהשדים הם המעוררים אהבה וטעם גפנים ורמונים שהם סוד היין המשמח המעורר אהבה וכן רמונים שהם מזוגים מדין ורחמים ואלין אינון דאעלו וגומר ע"י קישוט מעשיהם והקב"ה מסתכל בקישוטי השכינה שמתקשטת בהם וממשיך להם אהבה מלמעלה והיינו סוד גפנים עוסקי התורה יין ורמונים עוסקי המצות מלאים מצות כרמון וכאן מצטייר כל תורה ומצוה: מהכא נפקי מסוד אור כללותם זה נפיק תרין ממנן ואיקרון אהבה דהיינו הא' עליון א"ה הוא סוד י"ה והב' תחתון ב"ה דהיינו סוד אותיות ו"ה כנז' פ' תרומה: דייחדי יחודא היינו סוד אהבתו של הקב"ה ביחוד ק"ש בכוונת מסירת נפשו על אהבתו וייחודו והיינו סוד ערותם שמתקשטים באור תיקון המצוה: ומתעטרי תמן בסוד האור שמקבלים שם להקשט עמהם השכינה וז"ש וסלקין לאתעטרא וגו' ומפני שכניסתם כאן הוא להתעוררות הזווג העליון אמר וסלקין ועאלין גו האי היכלא מהיכל שלישי ששם מקומן ומתעטרי תמן באור אהבה כדי לעורר החסד העליון אל היחוד העליון וז"ש לאתעטרא גו אהבה עילאה: כי גדול מעל שמים חסדך ירצה שמים ת"ת ומעל שמים בינה ומשם מתגדל החסד בהתעוררות תחתון העולה:

היכלא שתיתאה דא הוא וגו' הוא היכל הת"ת על החסד וגבורה שהוא נקשר בסוד הדעת הנקשר בכתר ע"י הבינה וחכמ' והכתר נק' רצון ומשם נק' היכל זה רצון בסוד המתמצא למטה ונובע מלמעלה וז"ש דאיהו רעוא דאיקרי מוצא פי ה' אותו הרוח הדק נשמה אל הספי'.

דקיימין הכא כל שאלתין וגו' כלו' למלאות כי עיקרם הם בהיכל זכות כנז' לעיל אמנם עולות משם אל הרצון הזה להתמלאות אחר שנדונו להתקבל שם בב"ד תחתון מפני שהרצון הוא הממלא רצון השואל וז"ש בגין דרעוא דכל רעון כד נשיקין וסוד החבוק הוא בהיכל אהבה והנישוק בהיכל הרצון והזווג בהיכל קדש הקדשים ולז"א וכדין כד נשיקין דא לדא שהוא היכל הרצון רוחא ברוחא כדין איקרי עת רצון ופי' בזוהר ע"ת היינו בשכמל"ו ורצו"ן היינו שמע ישראל ויקושר הכל יחד בסוד רוחניות הפנימי המאיר דהיינו כדין שלימו אשתכח שאין שלמות למדרגות אלא ע"י כללותם וכל אנפין נהירין בין פכים דאצילות בין פנים דיצירה כולם מאירים מאור עליון:

וכד צלותין סלקין כדין וגו' הענין כי התפלות הם גורמות קשר ההיכלות אלו באלו עד קשרם באצילות בסוד חבוק נשיקה זווג כנז' דהיינו עת רצון כנז' וע"ד כתיב ואני תפלתי לך ה' עת ממש בעלות תפלתי וייחודי לך ה' אז משתלם סוד ע"ת רצו"ן דאיהו חבורא דא עם דא שמע ובשכמל"ו כנז':

בהיכלא דא קיימין שית פתחין שהוא מתפתח מבחינת ו' קצוות להאיר הרצון דרך כל הקצוות שהיכל זה נגדיי לת"ת המאיר בשש קצוות ד' פתחין לד' סטרין דרום חסד צפון גבורה מזרח ת"ת מערב מ' מעלה נצח מטה הוד. באלין פתחין אתמנא חד רוחא דהיינו רזיא"ל כדמסיק דאיהו רב על כולהו על כל שאר ממונים בפתחין האלו בענין שהוא רב סגנין על כל שומרי הפתחים אמנם פנימיות ההיכל אין לו יחס עמהם. ורזיאל שמיה לשון ר"ז סוד מפני שהיסודות הם מהכתר ומתגלים דרך פתחי היכל הרצון כמו שהכתר שופע דרך קו האמצעי אל ת"ת.

והאי אתמנא ואתפקד וגו' כי האדם המשתעשע בדברי תורה והוא גורם להמשיך ר"ז סוד מהמוח העליון בסוד נהר יוצא מעדן וגו' ובהמשך האור הזה הוא לוקט אותו האור דרך היכל הזה רזיא"ל הפותח דלתות שערי הסודות למטה והוא מושך אור זה הנעלם ומחדש בו סודות התור' שאין מי שיחדש בתורה ח"ו מעצמו כי מי יוכל לשנות חותם המלך או לחדש בו דבר וזהו טעם מעלת רשב"י ע"ה והיינו חדושי תור' שחוזרים ועולים למעלה וגורמין לנטוע שמים וליסוד ארץ כדפי' פרשה בראשית. ואינון רזין עילאין בין בעלייתם לעשות נשיקין עילאין בין בירידתם למטה כולם עוברים דרך פתחי ההיכל וגורמין דבקותא דרוחא ברוחא והיינו אומ' רזין עילאין דפומא לפומא ממללן דהיינו שאין הסוד נמסר אלא ברחימו דנשיקין דא לדא נדברו יראי ה' איש אל רעהו כעין של מעלה:

תרעין אלין לא קיימין לגלאה מפני שהם בסוד הכתר הנעלם ואינם נפתחין זולתי בהתגבר הרצון העליון להגלות בספירות ונמצא למטה אל התחתוני' אז שערים אלו נפתחים וז"ש כד אתפתחו כדין ידעין כולהו היכלין מצד אור המאיר בהם דהא תרעי דרצון עליון אתפתחו אל הספי': היכלין עצם ההיכל רוחין שבתוכו משריין המשתלשלין ממנו:

ולא עאלין באלין תרעי וגו' הענין כי כל ההיכלות משמשים בשעריהם ליכנס מעשה התחתו' וכל מעשה ומעשה יש לו היכל ופתח מיוחד ומההיכל מתעלה אל המדה ליכנס דרך המ' למעלה כי כל היכל והיכל נקשר באבר מיוחד שבמ' וממנה אל האצילות ובהיכל הרצון הזה אין נכנס בו אלא דוקא המעשה התלוי ברצון ובכוונת הלב לבד דהיינו רעוי דצלותון שסוד הכוונה מעורר רצון עליון למעלה וכן רעוי דשבחא מי שמשבח או עוסק בתורה ומכוון לבו על דרך הסוד וכן רעוי דנשמתין קדישין עילאין מי שמסתלק מן העולם בסוד הרצון והדביקות מצד טוב הכוונה בקדוש וייחוד השם דהיינו קדישין עילאין אלו אינם עולות דרך טהריא"ל אלא דרך אלו הפתחים שמתדבקים בסוד הרצון העליון כנז':

האי איהו היכלא דמשה בסוד נבואתו שהי' מתדבק כאן ומתדבק בשכינה המאירה בבחינת הרצון וכן היה מסתכל בסוד הדעת המתייחד כאן:

בהאי היכלא אתכניש משה בסוד נשיקה פי ה' דבקותא דרוחא ברוחא ושם נכלל נשמתו בעת סילוקה מגופו כעין שהי' מייחד בחיים חייתו כאו' משה ידבר וגורם דבקות דרוחא מתתא לעילא והאלדי"ם שכינה בסוד קישוטי השכינה בהיכלות יעננו בקול דהיינו סוד הדעת ברצון עליון דהיינו דבקותא דרוחא עילאה ברוחא תתאה והיינו ממש כד אתדבקו נשיקין בנשיקין דא עם דא. מהרמ"ק זלה"ה. וע' בספר אור הגנוז בס"ד: