אור החמה על ספר הזהר ב:שפד

ברא יחידא אהרן רישא חוורא חסד. מבשרא דחמרי ינוס וימברוס אכר בשר חמורים בשרם. טעון ליה כדמפרש ואזיל. וההוא דנטיל מרגלאן אהרן נישא אבני חושן וזוגין דדהבא במעיל פעמון זהב ורמון וגומר: קולמוסא דאנוש וגומר היינו הכשוף שלא מדעתו. בבריאה יצירה עשיה עם היות שאין לקליפו' אחיזה באצילות כלל ולא בבריאה וביצירה אחיזתם בזרות ועיקרם עשיה כבר פי' במקום אחר היות עניינם בדקות ואח"כ בגילוי יותר וכן יורדים ממדרג' למדרגה ולזה עשו אלו ג"כ מרכבה לקליפה בריאה יצירה עשיה להמשיכה למטה בצורת העגל: דכר ונוקבא סמא"ל ולילי"ת. שור וחמור וגומר נמצאו לפי זה ראשונה הוא אדם והוא סוד דבקותא למעלה ואז נק' אדם בליעל איש און וברדתה למטה נקראו עשר כחות שהם נגדיות לעשר ספירות שור וז' היכלות שהם נקבה לעשר כחות הנזכר נק' חמורים והיינו עשרה חמורים ועשר אתונות דיוסף שלמד במצרים כנזכר בפ' פקודי. אליך ישראל כנגד אותם שנדבקו עמהם בהרהור הלב. מלי ידייהו שליש הא' וב' שלישים הב' שכן היה צורך המעשה כנזכר לעיל. הרמ"ק זלה"ה: והרח"ו כתב נוקבא דיוקנא דחמור ומשם נשפעים אומות מצרים עכ"ל:

גליון תנינן רכ"ה קנטרין הוו ביה וגומר כמנין מסכה. ע"כ