אור החמה על ספר הזהר ב:שפא

ואיהו ברוחא דיוקנא דאדם כלומר בהיותו בדקות קרוב אל הקדושה קודם התלבשו. לבושא קדמאה מפני שיש לו כמה לבושים אחרים אמנם זה שהיה דמות בהמה טהורה יורד מצורת אדם הוא הראשון ואחריו כמה לבושין טמאים נחשים ושאר מזיקין. קדמאה מנזיקין מאינון ד' דתנן ד' אבות נזיקין הן וגומר השור הוא הראשון והם ד' אבות ד' קליפין קשות כדפי' בתיקונים וז"ש ואינון ד' לנזקאי עלמא ולא שיהיו ד' והשור א' בפני עצמו והשאר בפני עצמן שאינו כן אלא וכולהו תלתא אבות דנזיקין בר שור דהיינו הבור המבעה וההבער אינם חוץ משור אלא כולה דיליה אלא שהם לבושים אחרים שהוא יורד ומתלבש והראשון שור. וקביל לון משה שמל אותם וזה טעם כי שחת עמך ומפני שהיו נמולין פגמו למעלה כנזכר בתקונים:

ערב רברבא שולטת הגבו' בדיניה ושאר הכחות היונקים ממנה. ערב זוטא נראה ההוד והיא משתתפת עם חצי המ' דהיינו פלג לילה וא"א לפרש ערב זוטא המ' כלומר שאינו כך שאין תחלת המ' אלא מדת לילה דוקא. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ואיהו ברוחא דיוקנא דאדם וגומר נ"ל שהכוונה כי בהיותו באלין י' ספירות הטומאה אז נק' אדם כי הוא דוגמת אדם העליון ואז הוא קריב יתיר אל הקדושה וכד נפק לשטטא בעלמא אתלבש במרכבתו שהם ד' אבות נזיקין והוא אתלבש במרכבת שור שהוא כח א' הנקרא שור ותחתיו ג' אבות האחרים כי תמיד אפי' בקדושה האדם רוכב על פני שור ונשר ואריה וכן כאן מתלבש זה האדם הנק' אדם מועד לעולם מתלבש בשור ותחתיו הבור והמבעה וההבער והם ד' חיות מרכבה שלו: וז' זיני דגן לית ליה בהו חולקא כצ"ל ופי' היוצאים מהמ' עכ"ל:

גליון וארחא דילה אמר למשה בני רחימאן. בני רחימאי דברי ר' שמעון. עכ"ל: