אור החמה על ספר הזהר ב:שעט

מרישיה ועד סופיה כל המדרגות טהורות חצונות דהיינו עץ הדעת טוב דא מטטרון ורע דא סמא"ל כנזכר בסבא. הר בית ה' הוא החלק המסתלק שאין בו אחיזה לחצונים כלל דהיינו נקודה אמצעית המסתלקת מן ההיכלות. מההוא דירית בהר האלהים ברית דא דוחק לפרש וילך בכח האכילה עד קבורתו של משה שירש הברית בהר האלהים. ונראה לומר שממש להר סיני הלך מקום שהרויח משה ברית זה בנתינת התורה כדפי' רז"ל בזוהר בפ' כי כבד פה וכבד לשון שהיתה השכינה בגלות וכשעמד על הר סיני ויצתה המ' מהגלות הרויח משה רבינו הפה ונתרפא ודבר. והנה הלך לשם פנחס ונתעסק בענין הברית ההוא ונתחדש שם הארת הברית ע"י העסק בענין ונתנוצץ שם דיוקן נשמתו של מרע"ה כנזכר בפ' פנחס מהזוהר שכל מקום שהצדיק מזדמן במקום אשר חדש שם התורה ונמצא הברית ומרע"ה ופנחס יחד שם כדי שיחזור ויקחהו שם כי אם היה הולך אצל קבורת משה לא היה מועיל כי לא היה הברית שלו שכבר נתן אותו לפנחס ועכ"ז לא הועיל לו מה שעשה:

פנחס הוא אליהו וגומר לית אנת יכול כנזכר. לינוקי בשעה שנמולין שמתחדש שם הברית וע"י היותו עומד שם מתנוצץ בו ומאיר בו ספירת היסוד המתעלם בין נצח והוד ינוקי ישראל ודאי. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ואתא קרא לבררא באחרית הימים וגומר כלומר להפריש הטוב מן הרע ויהיה הטוב לבדו וז"ש דא טוב ולא רע ולפי' אמר באחרית ולא כל אחרית והוא כללות מ' הנק' אחרית הימים. סוד המ' השוכנת בסנדלפו"ן ונמשכת עד סוף הקליפות אבל לעתיד יתבריר הר בית ה' שהיא המ' לבדה צד הטוב בעץ הדעת והרע שבו ישרוף בגיהנם. א"ל קב"ה אליהו בקדמיתא וגומר מכאן נראה כי פנחס הוא אליהו ממש באו' בקדמיתא הוית מקטרגא וגומר ואמנם באומרו פנחס הוא אליהו בדרגא חדא נר' שהם ממדרגה א' ואליהו הוא כח דפנחס אבל אינו הוא בעצמו וכן ממ"ש אח"כ ופנחס ויהושע ואליהו נר' ג"כ שאינו הוא עצמו. ולע"ד נראה ושמור סוד זה כי בעת שהרג פנחס זמרי פרחה נשמתו וכדין עאלו בגוויה נשמות נדב ואביהו שהיו תרי פלגי גופא ונשמה א' יקראו כנודע וידעת כי אין יכולת לב' נשמות להיות בגוף א' אבל נשמת פנחס נא יכלה לשוב אליו עוד והיתה משוטטת בעולם או בג"ע הארץ עד זמן אליהו ואז נכנסה נשמת פנחס באיש א' שהיה נק' אליהו מתושבי גלמד ואז היה פנחס הוא אליהו ואפשר כי כמו שקרה לפנחס עם נדב ואביהו כן קרה הענין לאיש ההוא הנק' אליהו כדי שתכנס בו נפש פנחס עד דמשה הוה אמר וגומר פי' ומלת הנני חוזר למשה פי' אני משה נותן כרצוני לו לפנחס את בריתי שלום שהיה עתה שלי: אלא למתבע כמלקדמין מההוא דירית וגו' פי' כי הלך להתפלל שם בהר סיני שיזדמן אליו שם משה כדי שיחזור ויתן לו אותו הברית שנסתלק ממנו אשר נתנו לו משה תחלה כמ"ש הנני נותן וגומר אשר שם באותו ההר זכה משה בברית ההוא ואח"כ נתנו אליו שיחזור עתה לתתו לו והודיעו משה כי כבר לא היה ברשותו אחר שנתנו פעם א'. אמנם אם ירצה להשיג אותו הברית צריך שילך להמציא עצמו במקום שמלין את התינוקות בני ישראל ואז ירויח הברית פעם אחר וזהו סוד טעם שנמצא אליהו בכל ברית מילה שעושין ישראל וז"ש אלא זיל לינוקייהו דישראל ומאלין תרויח וגומר מהרח"ו זלה"ה: