אור החמה על ספר הזהר ב:שעג

ות"ח בעוד דאינון שאר ממנן חדאן ואכלין מפני ריבוי המזון לאכול לשבעה ולרמוס כדמסיק. ישראל אינון מתקני כורסייא תיקוני השכינה וקישוטיה מתתא ולסלקא אחר גמר קישוטיה לעילא כשהיא מקושטת וז"ש באינון זינין וגו' כדין איהי סלקא מידי יום ביום ונטלא ברכאן מהספי' וחדואן מהבינה בבעלה עם הת"ת בסוד הייחוד והיינו מזן לממוני האומות שלא יקטרגו ולזה בריבוי וז"ש ושאר חיוון רברבן וגומר ואתזנו והיא אינה מקבלת מזונות לבד שא"כ מה בין ישראל לבין השרים אלא העיקר הוא שלמות ישראל ליטע דורות ישרים יבורכו והיינו דנקטא נפשא בענוגין בסוד הייחוד מה שאין נשמות אלי נשפעות לאומות ח"ו וז"ש וכיון דנחתא והא נקטא כל ברכאן וגומר שלזה נתעכב' ז' ימים עולה ויורדת כדי שתקבל כל ברכאן וכל קדושין מכל בחי' הכפי' העליונות וישראל כל הני ז' יומין הוו משכין לה שמעולם לא נתייחדה אלא במעשה התחתונים וישראל המתקנים אותה כדין נחתא ואין צריך ליום זה פרים לשרים כלל מפני שהפרים כקודמים הספיק כדי שלא יערבבו ביום זה וז"ש וישר' כל הני שבעא וגומר.

כדין נחתא לקרבא בבנהא ואינם יודעים השרים במתנות קדושות שהם נשמות שיחלק לכל איש ישראל שזה עיקר להם לישראל כנזכר: וההוא יומא איהו יומא תמינא' שהיא מתייחדת בז' ימים ולזה נק' שמיני שאינה בפרוד אנא כולם נקשרות עמה וז"ש ותמניא יומין כחדא נקשרות כולם יחד שוה בשוה על ישראל. ובג"כ עצרת כנישין שהיא בית קבול לכולם והיא חשובה מכולם ולזה נק' שמיני עצרת וז"ש ולית שמיני אלא מגו שביעאה בענין שהיא חשובה בהם וככולם ומלאה מהם ושורה על ישראל כולא ידעי שפי' הכתוב שם ה' מ' מבורך מהיסוד הנקרא ברוך: במ"ב אתברי עלמא היינו ל"ב אלהים ועשר מאמרות ונתייסד בתורה בפתיחתה. וע"ד אתברי בדינא שם אלהים אמנם לבתר כך שתף עמו רחמים כאומרו ביום עשית ה' אלהים:

ת"ת מה בין דינא עילאה היינו דין הזכר גבורה למעלה. להאי דינא מ' גבורה תתאה. דינא עילאה שרותא וסופא קשה שהגבורה תחלתה מבינה וסופה מגעת עד הוד והיא בעצמ' הולכת ומתחזקת וז"ש שרותא וסופא וכל מה דאזיל היא בעצמ' אתתקף ואין שום הויה יכולה לעמוד בדינה מפני שלא נטהר לפניו שום נברא מפני גשמותו וקצורו בעבודה ולזה נק' מדת הדין הקשה. אבל דינא אחרא שהיא המלכות כנזכר שהיא הדנה העולם שירותא שהיא גבורה תתאה דאתי מגבור' עילאה המקבלת משם היא דין קשה וכל מה דאזיל אתחלש מצד היות' נמזגת ונמתקת מהמדות העליונות ולכך מתחיל בר"ה בקושי והוא מתמתק והולך עד יום הכפורים ולא כ"כ סוכות כבר נמתק שמיני עצרת מתוקה מכל וכל על בניה ולכך היא נק' מ"ה הרפה שהיא הולכת ונעשית רפה ברחמי'. אימתי אתער דאמרינן דלא יכיל עלמא למסבל כולא. תיבותא דנח מ' תיבה ליסוד נח ושם ההויות זכות ועומדות בנסיון הדין כנזכר לעיל שאין הגבורה דנה ההויות אלא מצד מציאותם במלכות ודקותם וזכותם שם וז"ש כגוונא עילאה דסביל לההוא תיקפא תוקפא. ואי לאו דזמין קב"ה בינה רוח רחמי הת"ת הממתקין הדין ומכריעים הגבור' וקושיה לרחמים כל עלמא אתאביד אפילו היסודות הארבעה. ה' למבול ישב כאשר יצא המבול הפועלים בכח הדין ישב ר"ל שם ה' רחמים כדי שיהיה הדין מזוג. בכי וחדי מסתרי סודות אמריו. ה' פרושים מתלמידיו למתבע ליה שיפרוש להם ספירותיהם. והוא בינה קב"ה גלי עמיקתא מהחכמה שבה העמקים ואפי' מסתרתא סתימין עילאין דהיינו חכמה קדומ' שבכתר הכל מתגלה ע"י הבינ': ומ"ט גלי לון מה צורך למציאות העולם להשפיע ולגלות אורות אלו למטה. בגין דידע מה בחשוכא שהם כחות הדין וחזקם וצריכים רפואה בסוד הרחמים העליונים הממתקין הדינים. דאלמלא חשוכא ודין הגבורה עד החצונים החשוכים שהם מתפשטין בעולם לא אתיידע נהורא לא נתפשט אור עליון למט' למתקם כנזכר.

ונהורא עם היות שאנו רואים שיש קליפות ולמט' מהקליפות מתוכם מתנוצץ אור הקדושה אינו נבדל מלמעלה ח"ו אלא ונהורא זו המאיר מתוך הקליפות למטה נאחז הוא עמו למעלה וז"ש דא נהורא דאתגליא מגו חשוכא. מהרמ"ק זלה"ה: ובזוהר של הרי"א זלה"ה נמצא כתוב מבחוץ ז"ל תימא דלעיל דף קע"ח א' קתני איפכא דדינין דנוקבא נייחין ברישא ותקיפין בסופא. ר"ל דהתם מיירי על ענין מציאות הדינין בעצמן. התוכא דדהבא היוצא ממנה והכא מיירי כשהיא דנה את העולם. עכ"ל: