אור החמה על ספר הזהר ב:לב

פרצופא דברי וגו' שברח משביו וניצול מהמות כדלקמן.

אי בחיי שינצל משביו וישתטח על קברי או ימות שם ביסוריו ויתדבק עמי.

ילקון לברי שהיה רבו רודף אחריו להמיתו מפני שהיה בורח מאתו:

וסח לון עובדא שנגנב בקטנותו ועת' רדף רבו אחריו והוא בורח כאו' רהיט וערק ונצול מהשביה כמו שנתבשר אביו והיה בחיים ושמא עבר על קבר אביו ונשתטח עליו ונח נפש אביו מצערו וכן נרא' כיון שהם לא חשו לצערו לפדותו וכבר נתבשר אביו דלעגל ייתי ברי והיינו שבא:

ויבא עד חברון יר' שבא כלב ונשתטח בקבר האבות שיתפללו עליו שינצל מעצת מרגלים כנראה שיודעים בצער הבנים ויש תועלת בתפלה על קברם והגינה תפלתם על כלב שניצול מעצתם. חד דייחות עימי' היינו עם נשמתו כדפי' לעיל ר"א בן ערך וחד דיסיקני' מן קברי' בגוף ממש לראות בישועה כאו' כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. כד"א והעלתי וכתיב ששם עלו שבטים לראיה שעליה היא עליית הקבר. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה פי' זרעא לארעא אזלא פי' לכל זמן ועת לכל חפץ כמו שהזרע סופו לילך לארץ כי זורעים אותו שם כך כל הדברים והכוונה כי הי"ב שנה הוו דלא אתערת משום צערא דברי והשתא אתא עדנא שבא אצלי ויצא מרשות הגוי אשר גנבו. אל שדי קברא וגו' נשבע לו בהקב"ה הפותח קברות יש' מפני שהיה הוא בתוך הקבר והם חוץ לקבר. אמרו ומה בר ליואי בר לחמא וגו' צ"ל ומה ליואי בר לחמא ור"ל אתה נקרא לחמא בר ליואי ועתה הכרנו את אביך הנק' ליואי בר לחמא והיאך היינו מפחדים לדבר עמו ועכ"ז לא אהדרו למשתעויי בהדיה ע"כ:

ויקם מלך חדש אתייהיב רשותא וגו' ירצה שליטה לשרו של מצרי' על כל האומות ובעוד יוסף בחיים הי' הייחוד בקדש והשר משועבד להקדושה כנז' לעיל. הרמ"ק זלה"ה: ויקם כמאן דהוה מאיך וקם. הרח"ו ז"ל. ר"ל כי הי' משועבד ונמוך תחת יוסף ועתה עלה לגדולה לשעבד ישראל ע"כ:

ר' יצחק פתח עד שהמלך וגו' ירצה שיש' במעשיהם בגלולי מצרי' גרמו קימת מלך חדש שלולי כן מעולם לא זזה שכינה ולא שלט' בהם אומה אפילו רגע תדע ת' מאות שנה נגזרו וכמה עברו מהם שלא שלטו בהם המצרים אלא עד שהמלך דא קב"ה שהיה מלך ליש' אפי' קודם גלות מצרים. הה"ד מלך יש' וגואלו קודם היה מלך ואח"כ גואלו ע"י מרע"ה וכן כתיב ויהי בישורון מלך אימתי קאמר ויהי אלא קודם גלות מצרים וכמו שגרמו בבית שני שהיה במסיבו בין כנפי הכרובים למטה בבית המקדש היה בין כנפי הכרובים הידועים למעל' עמהם במצרים וגרמו לאסתלקא וגלתה שכינה במקדש וכמוהו ליש' במצרים ממש נרדי הוא העון נתן ריחו הרע ונסתלק. ולפי' השני נרדי הוא טוב נתן שבק ולא נסתלק' שכינ' ולפי' הג' נרדי הוא טוב נתן כמשמעו והכל לטוב':

לית ליה שולטנותא לשלוט על כל הכיפה אלא ע"י היותו שולט על כל יש' כענין שליטת נבוכדנצר ורומי הרשעה היינו היו שריה לראש לכל העולם:

ר' יצחק אמר יש' אינון לקבל וגומר הם בקדש אוחזים שבעים ענפים קדושים שהם משתלשלים ונמשכי' מעילה לעלול עד יניקת ע' שרים מבחוץ ומאן דשליט על יש' הנה אוחז בתוכו כל המקורות העליונים ששכינה עם ישראל בגלות נמצאו כל השרים יונקים מתחת ידו כיון שמקור כל הברכות מתלבש בו והיינו שבעים נפש מרכבה לע' ענפים שהם מתפשטין מי"ב גבוליו שהם ענפים לשש קצוות כדפי'. ור' אבא דחיקא ליה כי אותם הע' נפש היו בחיי יעקב ואין משם ראיה שבגלותם יהיו בסוד ע' אלא מהכא ובני יש' וגומר דהיינו ממש בגלותם לכללות כל יש' היו פרים ורבים ע"י ע' מקורות והיינו פרו א' וישרצו ב' וירבו ג' ויעצמו ד' במאד ה' מאד ו' ותמלא ז' ונא' פרו מצד עשר וכן ישרצו מצד עשר יעלו לע' וכתיב מיד ויקם מור' שממש מלך חדש שלט עליהם בסוד ע' ענפים עליוני' שהיו מתלבשים בו פועלים בישראל להפרותם ולהשריצם וגומר:

א"ר אבא אמאי אשתעבדו ישראל בכל אומין פי' במה שפי' שהצר יהיה לראש וכל האומות תחת רשותו וישראל בגלות תחת הצר נמצאו כל האומות שולטים על ישראל והם משועבדים תחת כלם כיון שכלם באים אל האומה ההיא ואין נכנע וגולה בישראל:

בגין דישתאר וגומר ירצה שיהיו יש' לבד' שארית לעולם שכל האומות ששלטו על ישראל בטלים וישראל קיימים לעולם וכיון שכולם שולטים בהם כולם חייבים כלי' ויעדו שולטנהון ונמצאו ישראל יורשים כל העולם וישתאר מנהון וגומר דאינון ישראל לקבל כל עלמא ויתקדש כל העולם ויטהר מקליפתו ועתידה דמשק להיות רחובה של ירושלם:

ומה הוא חד בכל העולם ואין מלבדו אוף ישראל חד ואין אומה בלעדם וכיון שהעולם נחלק לג' חלקים ישכנו ישראל ע' משפחות בע' חלקי העולם וז"ש מה שמיה חד ת"ת עם מ' המלכות ונתפרש בע' ענפים מי"ב גבורה כנזכר אוף ישראל חד אומה מיוחדת והם י"ב שבטים ע' משפחות בע' חלקי העולם. תחת עבד וגו' מצרים בן חם עבד לשם:

והרא"ג ז"ל כ' דט"ז ע"א ולא בעא קב"ה לגלאה לון כמ"ש לעיל דאנשי חכמתא מנהון: ולערבבא לון. שלא ערבבם והרכיבם זה בזה מתחלת ברייתם אלא נאמר בהם למינו: וקראן בשמהן. זה חרוב וזה דקל כנגדם בנמשל:

בני יעקב, היינו כנגד (הראשונה ד"א) [דאמר בראשונה] רזא בלחודוי כמ"ש כי יעקב בחר לו יה:

דאינון שבטים. כנגד אומרו. ולא בעא קב"ה לגלאה לון. כי סוד השבטים רומזים בעולם העליון כנזכר בפ' ויצא ראובן בחסד וכו':

קדישין. כנגד אומרו ולערבבא לון כי בכל מקו' שיש בו ערבוביא אין בו קדושה:

קיומא דעלמא. כנגד אומרו וקרא בשמהן י"ב שבטים לעילא בי"ב שמות אור ב"ן וכו' וכן נמי י"ב שבטין י"ב בקר אשר תחת הים העליון ובהם קיומא דעלמא כי הם מנהיגים העולם בסוד עליון:

הה"ד ואלה שמות וכו'. כולם רמוזים בפסוק מלמט' למעל' ואל' שמות הרי קראן בשמהן. בני ישראל ולא מעורבים אלא בני ישראל עאלו בני ישראל יצאו הבאים מצרימה באורח רזא כמה מלאכין וכמה משיריין באו עמהן בצניעו הרי ולא בעא לגלאה לון. את יעקב הרי רזא בלחודוי יעקב בחר לו יה המובחר: ר' יוסי בר יהוד' פליג את"ק ואמר שאם אמר אלה שמות הי' משמע כדאמרת אלה שמות כל ושבט בלחודוי וכו'. אמנם השתא דקאמר ואלה שמות משמע שעל הראשונים הנזכר בפ' ויחי דלעיל. ראובן בכורי אתה וכו' שהם השבטים עצמם בני יעקב ממש (אך) [אף] אלו הם נשמות השבטים עצמם שירדו עם יעקב אביהם למצרים: ה"ג א"ל בשעתא וכו'.

כמה דנחתו אלין. השבטים התחתונים:

כך נחתו אלין. שכינה וחייליה וזהו ארד עמך הירידה יהי' יחד.

דיוקניהון דשבטין דגליפין. אינם הנשמות דהיינו ת"ק ותנא בתרא אלא דיוקן השבטים הנחקקין למעלה באצי'. ראובן או"ר ב"ן חסד וכו'. א"נ דיוקנן שבכסא א"נ החקוקין בי"ב בקר שתחת הים שביציר': ה"ג ד"א ואלה שמות בני ישראל וגו' אתחזר פרשתא דא למה דאמר ר' יוסי בר יהודה ות"ח וכו'. כלומר מברייתא זאת נשמע שפי' האי פרשתא היא דר' יוסי בר יהודה דקאמר לעיל מה הראשונים בני יעקב אף כאן בני יעקב ממש. ראובן וכו' דתניא נמי הכי א"ר אלעזר בן ערך וכו' שבטין נחתו חיין עם אבוהון ושבטין נחתו מתין עם אבוהון וכו':

סבא סבא כאבה. מלשון כאב ומכאוב כלומר סבא סבא הכאב הגדול ומה הוא דבנין לאו (דאלותא) [בגלותא] יגעין ביגיעת הגלות:

זרעא לארעא אזלא. על בנו הי' אומר שהי' הולך מטולטל ולא הי' יודע אם בחיים אם במותא כדלקמן.

יתיב נזיפא דאנא לא בעינא. כלומר אין הכוונ' שהיא נזוף מלמעלה אלא דאנא לא בעינא למיעל תוך מחיצתו:

בגין ההוא צערא דברי. תימה דהא בפ' פנחס דף ר"ף אמרו שבשעת שמחת האדם הקב"ה מודיע לאביו ולאמו אבל בצרתו אינו מודיע להם והכא אמאי הודיע ללוי בר לחמאי צער בנו. וי"ל דהקב"ה אינו מודיע אמנם יודע מהכרוז או ע"י סבה אחרת אבל לא ע"י קב"ה והיינו דקאמר התם אבל בעקו דבר נש זמין לגביה בלחודוי ולא אודע לאבוי ולאמיה. ה"ג א"ל שר קברא פי' שר הקבר דהיינו דומה כנזכר בפרשת חיי שרה ולגרסת הספרים [ישרי] כלומר [כה] [נ' דכוונתו דלגירסא ישרי נשבע בצער הקבר שאם כדבריו יותר ממאסר קברו] נהיה מותרים ממאסר הקבר בתחיה:

ויקם מלך חדש על מצרים וגומר אתייהיב רשותא על כל שאר עמין. כיון שנתן רשות על ישראל הוי כאילו נתן רשות על כל שאר עמין כדמסיק לקמן ומאן דשליט על ישראל כאילו שליט על כל עלמא:

דגרמא לאסתלקא מביניהון. על כמה עונות שעשו במדבר בערבה וכו' ופי' נרדי נתן ריחו היינו ישראל שהם נרדי עזבו את ריחו שהוא השכינה שהיתה שורה עליהם. א"נ נרדי זה הקב"ה עזב את ישראל שהוא ריחו שהי' מריח במעשיהם הטובים: ה"ג אלא בשביל ישראל.

הה"ד היו צריה לראש. והיינו כדפי' רז"ל במדרש שיר השירים בפ' קול דודי הנה זה בא נשבע הקב"ה שהוא משעבדנו בע' אומות וכדמסיק נמי בסמוך נמצא שכל שר כשעולה לגדולה הוא בשביל ישראל שישתעבד בהם הה"ד היו צריה לראש. ופי' רז"ל כל המיצר לישראל נעשה ראש. וממילא משמע שאם אינו מצר להם אינו נעשה ראש. ה"ג וכל דרגא סלקא לעשרה וכו'. עכ"ל הרא"ג ז"ל: