אור החמה על ספר הזהר ב:קצא

עיקרא רבא ויקרא שוי לון וגומר מפני שהפליג מעלת הקב"ה באו' שאין בגוים כמוהו הא פחות בקרוב יש ח"ו. בתר כתלייהו הוית מאותם דסלקא דעתייהו למימר דקב"ה איקרי מלך הגוים כאמור לעיל ואי תימא וגומר. כל שמהן וכל כנויי שמהן וגומר ג' עניינים הם הא' הויות שם הוי"ה שבכל ספי' וספי' כפי נקודה המור' על ההשואה והרחמים שבכל הספירות. הב' שמות כגון אהי"ה י"ה א"ל אלהי"ם וכיוצא. הג' כנויים כי לכל שם יש הרבה כנויים כמו צד"ק זא"ת כס"א אנ"י מלא"ך מל"ך וכיוצא כינויי המלכות כולהו מתפשטין לאורחייהו כפי שינוי בחי' הספירות וכולהו מתלבשין וגומר כי נשמת הספי' הוא שם היי"ה והוא מתלבש במלכות בשם אדנ"י ושם אדנ"י מתלבש בכנויים והכנויי' אינם פועלים אלא ע"י כנויים המתגלים יותר ועד"ז בכל ספי' בענין כמו שהשמות מתלבשו' אלו באלו כן הכנויים מתלבשים אלו באלו בכנויי הספי' בעצמה ומתפלגין לאורחין ושבילין כי פעולת הספי' בחי' הרבה על ידי כינויים הרבה. אמנם שם הוי"ה אינו כן אלא הוא שם מורה על אחדות הגמור דלא אתפליג באורחין ושבילין לפעול אלא הוא נשמה לכל השמות וז"ש שמא יחידאה בריר מכלא דאחסין וגומר והוא מתייחס השם אל העם. בשמא דא ממש יתיר מכל שאר שמהן וגו' ירצ' שנשמתן של ישראל מפנימיות השם היותר גבוה משאר השמות וגם להם חלק בשאר השמות והמלאכים הקדושים האחוזים בשמות: אמנם השדים המתפשטים לחוץ הם דוקא בשם אלהי"ם והיינו הכח המתלבש שם כי שם אלהי"ם בגבורה וגבו' ממנה התפשטות כחות הדין קדושים והם משתלשלים אלו מאלו עד מדרגת דבקות בעלי הדין עם החצונים שהם צריכים להם להעניש ע"י רצון השם ואז הקדושה מתפשטת בלבוש ידוע וזה יקרא טינוף הרגלים כאו' רחצתי את רגלי וגומר וזהו ויקר אלהים אל בלעם לשון קרי וטומאה והיינו ע"י אותם הענפים המתפשטים לחוץ שהם לבוש אל הקדושה וז"ש אתפלג שמא דא לשמשין ולממנין דמנהיגי לשאר עמין ואפי' בחצונים וז"א ואפי' ע"ז. ודינא ביה שריא דהיינו הגבורה אפי' ע"ז בכללא כלומר אם נאמר שעל שם מלך אלהי"ם על גוים אהדר מי לא יראך מלך הגוים א"כ כמו שמלכותו על הגוים הוא ע"י היותו מתלבש בכחות חצוני' כנזכר ג"כ הירא' יהי' כפי אותם המדרגות וא"כ גם ע"ז בכלל: ואי תימא מלך הגוים דעל קב"ה וגומר פי' הנה פ' זה לא ימנע מב' פי' או שנפרש מלך הגוים על קב"ה וזה א"א כנזכר א"כ בהכרח הגמור פי' הכתוב הוא כפשוטו הב' דהיינו מאן הוא מלך הגוים דלא דחיל וגומר:

כגוונא דא הללויה וגומר פי' הכתוב אמר מי לא יראך ואמ' תדע במאן קאמרינן במלך הגוים אפי' אותם השרים והקליפות השולטים בעמים כולם יראים מהבורא. והטעם כי בכל וגומר כדמסיק לקמן וכענין זה בפ' הללויה הללו עבדי ה' וגומר והנה נסתם הפ' כאן בב' דלא קאמר מאן מהללים ולא קאמר למי מהללים מפני שמלת הללויה מלה מורכבת סתומה וז"ש מאן דשמע אומרו הללויה ולא ידע מאי אמר בב' לא ידע למי אמ' הללויה ולא ידע למי יהללו לכך חזר הפ' ופירש שתיהם מי הם המהללים הללו עבדי ה' ולמי יהללו הללו את שם ה':

פתח ואמר ותאמר שרה לאברהם. הכוונה להוכיח כי מלת אמה הוא כינוי לקליפות באומר גרש את האמה ואתערו חברייא דבעא לפנאה וגומר ויפה פי' שאם הכוונה על ענין הירושה כדקאמר כי לא ירש והיא ירושה גשמית למה הסכים הקב"ה לדבריה באומר כל אשר תאמר אליך שרה אלא ודאי על ענין ע"ז שהיה מצחק ישמעאל קאמר והיינו אמה הקליפה וישמעאל עובד ע"ז משם והיינו בן האמה:

בגלגולי עובדין בישין וגומר הכוונה שמפני מעשה התחתונים שאינם הגונים גוברת הקליפה ושולטת ועושקת הנשמות כנזכר לעיל והיינו דקאמר עובדין בישין דעלמא כי אז הקב"ה מוכר אותה הבת שהיא הנשמה הקדושה לאמה אל הקליפה ששולט הרע ועושק הנשמות.

מאן אינון וגומר פליג לאינון ספרי קדמאי דקאמר לעיל דמנייהו אתעבידו חסידי א"ה וממזרי ת"ח דלאו הכי אלא אינון נשמתין ינוקין זעירין וגומר והענין כנזכר בזוהר פ' בראשית ופ' ויקרא כי אותם שהם משמשי' מטותיהם שלא בקדושה לאור הנר שולטת על ילדיהם לילית מפני שהוא קשור ואחוז בתענוגי הגוף הגשמי והנה היא מושכת שם נשמה טהורה וקדושה מפני שישראל קדושים וייחודם בקידושין וז' ברכות אלו מתים ע"י ממש גו תוקפא דאמיהון כאשר ית':

וקב"ה חמי דאי יתקיימון בעלמא וגומר הענין יובן במה שאמרו בזוהר שיר השירים שהנשמות כשהם בג"ע ממש שם הם נמשכות אחר הקליפות וחוטאת שם והסיבה לזה כפי טבע הנשמ' יש נשמה שמחצב שלה מצד הגבורה וזו נמשכת לצד החצונים שהם הקליפות האדומות שהם שם והיינו שיש בעול' הזה מי שטבעו באדמימות ונמשך אחר טבעו וזה כפי רוע בחירת הנשמה וקורבתה לקליפו' והנה יש בנשמות אלו חוזרות למעלה בתשובה והם ג"כ בהיותם בעולם התחתון שבים והקב"ה מאריך להם בעה"ז. ויש שאינם שבות והם אותם שנתעסקו ונכנסו ממש בתוך הקליפות ונתגדלו ונתעכבו שם בקליפות זמן הרבה וכל מציאותם בתוך הרעה ואלו אם יתגדלו אפי' קצת יחמיצו מיד ואינם כאותם שנמשכו מרצונם אחר הקליפה מפני שאותם שנמשכו הם כולם טוב אמנם העוו מעט ולזה לא ימסרו לקליפות. אמנם אלו העשוקים שנכנסו בתוך עמקי הקליפות כולם לרעה ואם יבינו בענייני העולם מיד יחמיצו כל עניינם לכך עשיק לון ולקיט לון. והנה באלו ימצאו שתי בחי' הא' הם אותם שגדלים קצת והתחילו למסוק בתורה ועל אלו אמר לקיט לון זעירין בעוד דיהבי ריחא דהיינו ריח מצות ברית מילה או קצת ריח תור' כגון אמ"ן ותור' צוה לנו. אמנם יש אחרים שאין להם אפי' זה שהם אותם שהם מתים ה' ימים ללידתם שלא זכו אפי' לברית מילה ועל אלו אמר אפיק ליה מעלמא כד איהו יניק מתוקפא דאימא. שביק לון לאתעשקא כלומר לעשוק אותם בפעם שנית בגופם ונמצאו לפי זה עשוקים בנשמתם ועשוקים בגופם. מהרמ"ק זלה"ה.

והרח"ו זלה"ה כתב. א"ר חייא והא כתיב מלך אלהי"ם וגומר א"ל אנא חמינא דבתר כתלייהו וגומר פי' כתלייהו ר"ל חוזק וסמך וראיה כמ"ש לקמן אבל כיון דכותלא דהוית סמיך אבתריה אתנסח וגומר כי הוא דוגמת האיש העומד אחורי הכותל להנצל וכן האי קרא דמלך אלהים על גוים הוא ראיה וסמך אל הגוים אשר יש להם איזה חיזוק אשר בו יוכלו להתחזק ולומר כי גם עליהם נק' שם השי"ת והפ' הזה הוא כותלייהו וחוזקייהו של הגוים ואנת הוית בתר כתלייהו פי' כי כפי דבורך נראה כי גם אתה חושב כן כי זה הפסוק כפשוטו ושיש ח"ו השראת שכינתו ית' על הגוים ולכן נפקת בהאי קרא לסייעא להו. והנה מן הראוי היה שאתרץ תחלה הקושיות הראשונות שהקשתי אלא לפי שאתה טעית בהאי ארחא ראוי שאעבירך תחל' מן הדרך ומבוכ' והשיבוש הזה ואח"כ אתרץ לך קושיות ראשונות. וכל השאר מבואר:

ואי תימא על אורחא דא נוקים קרא וגומר פי' כי א"כ אחרי שגם אני אמרתי כי מהאי שמא דאלהי"ם מתפשטי כמה רתיכין אפילו החיצונים וכנודע כי החצונים הם היתוך הזהב וסיגיו הם הקליפות סיגי הגבורה הנק' אלהים ולכן שם זה אפשר שיהי' שורה על הגוים כמ"ש מלך אלהי"ם על גוים כנזכר וא"כ גם פסוק מי לא יראך מלך הגוים אפשר לתרצו ע"ד זה כי האי מלך הגוים על שם אלהי"ם נאמר והראיה מאו' מי לא יראך מלך הגוים ונודע כי היראה תלויה בשם הזה דאלהי"ם כי הוא הגבורה ומינה צריך לירא כנודע לז"א לאו הכי לפי שאין לומר שבח כזה אלא על שם הוי"ה אשר כל הגוים משועבדים אליו ואין להם בו שום תפיסה כלל ולכן בשבח הזה מש"כ אם מדבר בשם אלהי"ם כי א"כ הרי הע"ז יש לה אחיזה בו בשם הזה וכל השרים החצונים וא"כ אין לשבחו בזה כי גם הם תלויים בו. אמנם הענין הוא כאלו אמר מי לא יראך ממלך הגוים כלומר מי ממלך הגוים אשר לא ירא ממך. כגוונא דא הללויה וגומר לפי שזה שביאר נראה שהוא רחוק לזה הכריח הענין מפסוק הללויה וגומר כי שם הכרח לפרש כן דוגמת הפ' הזה והוא כי הלא הרואה פסוק ההוא לכאורה יקשה עליו מאד וז"א מאן דשמע ליה לא ידע מאי קאמר וביאר כי כאשר אמר הללויה אוף הכי וגומר כלומר כי בראותו מלת הללויה שהיא מיותרת וגם אוף הכי בראותו אומר הללו עבדי ה' כי גם הוא מיותר דהל"ל עבדי ה' הללו את שם ה' דוגמת קרא דידן דהל"ל מי ממלך הגוים דלא יראך. אמנם כולא על תיקוניה אתמר וכמו שביארנו כי ראוי לישב הפסוק כן מי לא יראך ממלך הגוים. וכן עד"ז הללויה הללו וגומר כלומר ענין שבח זה של מלת הללויה זהו מה שראוי שתהללו אתם עבדי ה'. והענין במה שידעת כי מלת הללויה כליל שמא ושבחא כנודע. נמצא כי כולא הוי על תיקוניה. כי בכל חכמי הגוים וגומר עתה בא לבאר סיום הפסוק ולתרץ הקושיא שהקשה לעיל בהך סיפא דקרא והוא מבואר:

פתח ואמר ותאמר שרה לאברהם וגומר עד עתה ביאר כי מלת לאמה היא סוד נשמתא מסטרא דבריאה הנק' אמה דברתא דמלכא וכמו שהוא מפורסם בזוהר. ועתה רוצה לפרשו על אמה מסטרא דמסאבותא דאית שפחה ועבד ואמה מסטרא דטוב ומסטרא דרע שפחה בישא הנק' לילי"ת ועלה אתמר הכא לאמה ולכן הביא ראיה מהתם גרש את האמה הזאת וקרא להגר אמה דשרה מפני שהיתה עובדת ע"ז כמו שארז"ל טעם שא"ל גרש וגו' והנה מצאנו ראינו כי קרא את הגר העובדת ע"ז אמה וז"א חברייא אתערו פי' רבותינו כבר ביארו זה כי כוונת שרה לפנות ע"ז מביתה ולכן שמע בקולה כי כוונתה לשם שמים והדין עמה:

הכא כתיב וכי ימכור וגומר לאמה ההוא סטרא בישא וגומר וזהו מה שביארנו כי אמה זו היא סטרא אחרא אשר נשמתא הטהורה הנק' בתו ית' אפשר לפעמים שנמכרת לההוא סטרא ע"י ההוא גלגולא בישא דההוא טיקלא דאהדר ומסבב תדיר דאקרי מאזני מרמה כנ"ל דף צ"ה ע"ב ושם נתבאר. והנה אתעשקת האי נשמתא ע"י דההוא סטמא בישא. וכד בעי קב"ה לאפקא לה מתמן אז ודאי לא תצא כצאת העבדים וז"א לא תצא כצאת העבדים וזמ"ש לאפקא לה מתמן לא תצא וגומר וביאור לא תצא וגומר יתבאר לקמן. וביאר תחלה איך מתעשקי' אינון נשמתין והנה יש כאן מקום עיון לראות כי גם לעיל דף צ"ה ע"ב אמר דאית נשמתין דאתעשקין דאתיהיבו לחסידי א"ה ולת"ח ממזרים. ואמנם כאן אמר כי הנך נשמתין דאתעשקן לעם נכרי לא ימשול למכרה וגומר. אשר ביאורו הוא דלא אתיהיבו לחסידי א"ה ולממזרים ת"ח כאשר ית' לקמן ב"ה וא"כ יש מקום תימה בזה מה נשתנו אלו מאלו ומה חילוק יש ביניהם ולכאורה מצינו למימר דהנך דלעיל הוו נשמתין מסטרא דטוב ורע והם נשמה מסטרא דיצירה עשיה ולכך כד אהדר ההוא גלגולא דטיקלא בישא ונקיט לון כדין אתמסר בידוי ואתי בחסידי א"ה וגומר אבל הנך הוו נשמות דבריאה שאין שם שליטת הקליפות כנודע ולכך לא אתמסרן לחסידי א"ה וגומר ולכן זוכים להסתלק מן העולם קודם שיחמיצו ועולים להיות ממתיבתא דיליה כמו שביארתיך דב' מתיבתאן אינון ואלין ינוקי הוו במתיבתא דרקיעא. גם אפשר לתרץ דהני דלעיל הוו בנשמתין מגולגלין דכבר אחמיצו ולכך כד אתיין בגלגולא אתיהיבו בידיהון לחסידי א"ה אמנם אלין עדיין לא אחמיצו כלל ולא אית לההוא סטרא שלטנותא עלייהו כלל ובג"כ לא אתיהיבו לחסידי א"ה כאינון אחרנין. והדבר צ"ע היטב. גם ק' קושיא אחרת והיא מה זכו אלו הנשמות דאסתלקו קודם דאחמיצו ושאר נשמתין אמתין לון קב"ה עד דיחמיצו וישובו וזו קושיא עצומה ולקמן בדברינו ית' ב"ה קצת מתירוץ קושיא זו ועכ"ז צ"ע.

מה עביד שביק לון לאתעשקא וגומר שתי פעמים נתעשקה נשמה א' בעת בואה אל העולם דההוא טיקלא בישא נקטא לה ולבתר במיפקה מהאי עלמא אתעשקת זמנא אחרא ע"י דלילי"ת דחייכת בה וקטלת לה. וגם זה נתבאר לקמן דף קי"ג ע"א ושם ביארנו זה דב' זמנין הוו עשוקים וז"ש כאן וכיון דאתיהיבו ברשותא חדאת וגומר פי' דכיון דפעם ראשון בעת בואה אל העה"ז אתיהיבו ברשותא ולכן אית לה השתא חילא לעשקא לה ולאפקה מעלמא. והנה באלו מיני נשמות מדבר האי קרא דכי ימכור איש וגומר ועתה בא לבאר פסוק השני אם רעה וגומר:

עוד מצאתי להרח"ו זלה"ה וז"ל ואיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א דכתיב כי חלק ה' עמו וגומר אם תעיין איך כתב שם זה במילוי אפשר לרמוז כי שם זה יותר מתייחס לישראל שהוא בגי' מ"ה כנודע אדם אתם אתם קרויין אדם ואין א"ה קרויין אדם:

פתח ואמר ותאמר שרה לאברהם וגומר גם בזה כתב הרמ"ק זלה"ה כי הענין הוא להוכיח כי מלת אמה היא בקליפ' ונלע"ד דבכלל דבריו למד זה. רק כוונתו הוא ג"כ לדחות דברי ספרי קדמאי ולזה הביא מדברי שרה לאברהם כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני יצחק והקב"ה הודה לדבריה כד"א כל אשר תאמר אליך שרה וגומר ואם כדברי ספרי קדמאי א"כ הרי יורש בן האמה הטמאה את יצחק ושורש הנשמות קדושות ניתנות לירושה לא"ה ולממזרים וא"כ ודאי כי לא כדברי ספרי קדמאי הוא אלא אינן נתנות אלא לזרע ישראל הקדוש וא"כ כל אינון נשמתין דמתעשקי מאן אינון וגומר וביאר הכא איהו רזא וגומר עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' דבתר כתלייהו הוית. אלמל' דמסתפינא אמינא שרמז ר' חייא הי' מזרע ישי דהיינו משמעי אחי דוד כדאיתא בכתובו' וכולם באו מרות המואבי' וזהו בתר כתלייהו הוית כלומר איזו יחס יש לך עמהם לכך נפקת בהאי קרא לסייעא לון:

כל שמהן היינו עשר שמות שאינן נמחקין. וכל כינויים רחום וחנון וגומר וכיוצא:

כלהו מתפשטין לאורחייהו. כלומר אין הכוונה להרבות לו ית' כינויים הרבה בלי טעם אלא כולם צריכים להנהגת העולם הן חסד הן דין הן רחמים וזהו לאורחייהו היינו הנהגותיהם משונות זו מזו. וכלהו מתלבשין אילין באילין. כנזכר בתי' דף קל"ד כי שם ע"ב דיודי"ן מתלבשין בשם ס"ג ושם ס"ג מתלבש בשם מ"ה וכיוצא בזה הכינויים זה מתלבש בזה א"נ השמות מתלבשים בכינויים:

לאורחין ושבילין ידיעין היינו ששאר השמות מתפשטין זה מזה ומשתלשלין ומתפלגין עד הגיעם אל סוד העשי' מקום הע' שרים אמנם שם העצם אינו משפיע כ"א לישראל כדמפרש ואזיל:

ואיהו יו"ד ה"א וגומר כי שם זה עולה אדם וישראל הנקשרים בו נק' אדם על שמו ואין א"ה נקרא אדם כי אין להם חלק בשם זה:

דאיהו יחידאי היינו שם המיוחד שם הוי"ה לעם מיוחד. וכאלו אמר דההוא יחידאי כנזכר הוא לעם המיוחד: על אורחא דא נוקים קרא דכתיב מי לא ייראך כלומר גם פסוק מי לא ייראך על שם אלהי"ם שמולך על הגוים קאמר וכאלו אמר מי לא ייראך אלהי"ם שאתה מלך הגוים והכרח לזה הפירוש כי אלהים דחילו בי' שריא כלומר שהוא מור' על הדין ומשפט ויפול עליו ייראך. לאו הכי וגומר. דאי הכי אפי' ע"ז בכללא דא איהו כלומר אם נפרש כן אני אפרש שאלהים זה יכנס בכלל אפי' ע"ז וזה אינו ח"ו. אבל כיון דכתלא דהוית סמיך אבתרי' היינו פסוק מלך אלהי"ם על גוים אתנסח ע"י מה שפירשתי כי אלהים זה הוא המולך על גוים ולא שם אחר ופסוק מי לא ייראך לא אשם אלהי"ם אהדר כנזכר הקושי' דמי לא ייראך קיימא בדוכתא אמנם בהסתכלותא זעיר תתורץ לאו הכי דאי הכי קשה מאי דאקשינן לעיל הא שבחא דילהון דקב"ה מלך עלייהו.

מאן דשמע לי' לא ידע מאי קאמר כלומר לא ידע פי' הפסוק ויפרש כן כיון דאמר הללוי' שרוצה לומר הללו לשם י"ה ומחייב אותם להללו וג"כ מצוה שיהללו את עבדי ה' שבחם והלולם וז"ש אוף הכי הללו עבדי ה' ולמה יפרש השומע כך מפני שאם הכוונה לומר שעבדי ה' יהללו שם ה' הוי לי' למכתב עבדי ה' הללו את שם ה' ומדלא כתב כן יפרש השומע שצריך להלל לשם י"ה ולהלל לעבדי ה' לכן כדי שלא להטעות כנזכר חזר ואמר הללו את שם ה' כלומר הללו אתם עבדי השם לשם יי':

אוף הכא. כלומר וכמו כן הכא הל"ל מי מלך הגוים שלא ייראך אם הפי' כמו שפירשתי ומדלא כתב כן אני אפרש פי' אחר:

אלא כולא על תיקונו אתמר כי בכל חכמי הגוים וגומר כמו שבסוף פסוק הללו עבדי ה' אמר הללו את שם י"י לבל יטעו השומעים כנזכר כך אמר בסוף זה כי בכל חכמי הגוים וגומר להורות על הפסיק כלומר דלאו להקב"ה אהדר אלא כדפרישנא מי יש מלך בגוים שלא ייראך שבודאי כולם יראוך ולמה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מוסכם ביניהם שאין כמוך ולכך יראוך כלם. פתח ואמר ותאמר לאברהם גרש וגומר תפרש בפסוק זה להוכיח מכאן מה שעתיד לפרש בפסוק וכי ימכור איש את בתו דהיינו שמוסר אותה לסטרא אחרא דע"ז כדמפרש לקמן כי כן פירשו חברייא דהיינו דבעאת שרה לפנאה ע"ז מביתא ובא זה וגלה ע"ז על עובדין בישין דעלמא כי בעון התחתונים גורמים שבשעת יציאת הנשמות מפתח היכל לבנת הספיר לפתח חטאת רובץ לילית וחיילה ועושקות אותם הנשמות היוצאות בעת ההוא ושהם מוכרחות לצאת בעת ההיא:

דטקל' אהדר כלומר בשעה שהמשקל ששוקלים בו מעשה התחתוני' אהדר הכרעתו לכף חובה כנז"ל: לאפק' לה מתמן וגומר כלומר ס"ד שלילית העושקות מוציאה מטיקלא ותופש בה.

ודאי לא תצא כצאת העבדים וכדמפרש ואזיל. מגו תוקפא דאמהון פי' מתוך חיק אמותם תרגום שאהו בחיקך בתוקפך:

בידא דהאי אימ'. ה"ג. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון דהוה ליה למכתב עבדי ה' הללו וגומר כדי שלא נטעה ונאמר הללו לעבדי ה' לפיכך חזר ואמר הללו את שם ה' ר"ל למי תהללו לשם ה'. גו תוקפא דאמהון. שאהו בחיקך מתרגמינן סוברהי בתוקפך עכל"ה. ועיין בספר אור הגנוז בס"ד: