אור החמה על ספר הזהר ב:יז

כל אינון דלעאן באורייתא הם יהיו שלישיו ושרי מרכבתו ועליהם יופיע מרוח ה' אשר בקרבו לנקום נקם וצריך זכות מלמטה מהתחתונים לכך יתחזק בהבל פה התינוקות של בית רבן להתגבר כי עדיין יש מלחמו' אחר זה ועדיין יהיה עני ורוכב על חמור ועדיין יתגרשו ישר' אל המדבר וכמה צרות יארעו ליש' אפי' אחר כל זה שכבר נזדמנה הגאולה מן העליונים אמנם צריך מהתחתונים הזמנה וזכות להתעורר ע"י בנים תלמידי חכמים אפרוחים תינוקות של בית רבן או בצים אותם שעתידין לפרוח בתורה דהיינו גמולי חלב דהיינו ממש אלו הג' בחינות מעמיד ומקיים יש' בגלותם שהם מושבי השכינה בתחתונים כאומרו דבגין אלין וגו' כי לומר שתהיה שכינה ביניהם בשביל לומדי תורה אי אפשר דהא זעירין אינון ואין בהם כדאי להכריע כף המשקל. והיינו והאם רובצת על יש' בזכות היותה על האפרוחים דהיינו תינוקות של ב"ר שאינם גמר פרי או על הבצים היינו גמולי מחלב. בשלמ' אלו היתה רובצת על יש' בשביל בנים היה המשיח לוקח האם על הבנים וגואלה בזכות יש' אמנם כיון שהאם רובצת בזכות האפרוחים או הבצים לבד לא תקח האם וגו' לא יוכל המשיח לגאול את יש' מלמטה דהא ביה לא קיימא מלה לאפקא מן גלותא אלא במלכא עילאה ולזה צריך רחמים עליונים ולזה צריך התעוררות מלמטה כדי לעורר הרחמי' למעלה שאפילו ירצה המשיח הגשמי לגאול או לפעול ע"י העטרות שנתעטר מלמעלה שהרי ביה לא קיימא מלה לאפקא אלא הוא צל הספירות העליונות בלי גשמי מוכן לשפע עליון כפי מה שיעוררו יש' כך יפעול המשיח ע"י מה שישפיע מלכא עילאה דהיינו הת"ת מן הבינה והחכמה ולזה כיון דאינון רביין וינוקין יהבין תוקפא למלכא כדין וגו' והעיקר תלוי בשפע עליון במעשים תחתונים ולכך כדין אימא עילאה דאיהי רביעא עלייהו דהיינו המלכות מתעוררת ע"י זכות ומעשים תחתונים אתערת לגבי בעל' בזכות אלו המעשים ונודע שהמעשים התחתונים שהיא נוטלת מנחת אותם בתוכיותה עד גלגול י"ב חדשים י"ב גבולי אלכסון הם י"ב חדשי עבורה להראות זכותם של ישראל ובין זה לזה הם מצטרפים צרוף אחר צרוף לכך לבתר ייתי בעלה ויוקים וגו' ובין זה לזה יתגרשו יש' אל המדבר ושם יהיה קבוץ גליו' שהם ג' גליות עשרת השבטים וגלות יהודה מבית א' וגלות בית שני וכלם יצאו אל המדבר ושם יהיה קימת השכינה ויראה לפני יש' כאש אוכלת ומשה מההוא יומא והלאה כל אתין ונסין ומה שחסרה השכינה מיום מעשה העגל ואילך יחזור עתה וישלים ויעשה גבורות נסי' ונפלאות כד"א וגו'

א"ר שמעון אלעזר ברי וגו' הורה ר' שמעון זה הענין סדרו ומוצאו מברייתא ידועה להם שהיתה מבארת ל"ב נתיבות לא אותם שבחכמה אלא אות' שהם מתגלים בת"ת שבו ו' קצוות ושם יהו"ה יעלה ל"ב ואלו הנסים גרמת אותיות השם בל"ב נתיבותיו והוא מקדש עצמו ומתגדל לעיני הכל ולכך אלו האותיות והנסים ממנו וכאשר ישפיע נפלאותיו ויגדיל את יש' לגאולה יתקדש ויתוקנו אותיותיו וישתלמו.

השבעתי אתכם שבוע' שמשביע הקב"ה לישראל שנשמתם בנות ירושלם שלא יעוררו על הגאולה אפי' בתפלה יותר מדאי עד שיעוררו מלמעלה אהבה שימינו של הקב"ה גאלה דכתיב הושיעה ימינך וגו'.

בצבאות דא מלכא היינו ת"ת אות הוא בצבא שלו דהיינו יסוד משך ו' של נצח והוד והת"ת כולל כל צבאי מעלה ולזה אמר דאיקרי צבאות שאינו בעצם שם צבאות בת"ת אמנם ע"ד העברה יתקרי מן הטע' שפירשתי.

או באיילות השדה שאר חילין כי שם צבאות הם צבאי האצילות איילות השדה בעולם הנפרדים והשביעם באלו מפני שאלו החיילים עליונים ותחתוני' הם עמהם בגלות כדפי' לעיל איש וביתו באו ולכך הגלות תלוי באלו וצריך להמתיק לאלו עת צאתם מהגלות כענין מצרים.

עד שתחפץ גם השכינה בתחלת הנחמות אינה חפיצה כאומרו קומי אורי וכדפי' תיקוני' ולזה אמר עד שתחפץ ההיא דשכבת לעפרא והטעם שאינה חפיצה מפני שהתעוררות הת"ת אינו כראוי עד שיעשה נקמות בסמאל ואומתו כדפי' בתיקונין ולזה אמר ויהי רעותא דמלכא בה:

ר' שמעון ארים ידוי וגו' נהירו דיממא דאתחשך מדת יום ת"ת וירצה אור רחמי הת"ת נתעלם:

צנורא דשלהובא קלות שלהבת אש.

תרין דמעין. הם שתי מדות גבורה הוד או מלכות וגבורה והכוונה שהוא מצד הדין ברחמים והקב"ה זוכר לבניו עניותם ודלות' וגלות' וסבת הזכירה יהיה לאיזה טעם שנזכרו בב"ד העליון והב"ה רוצה לרחם עליהם ואי אפשר מפני שאינ' ראויי' לגאולה לכך הדין מתגבר עליהם מה עושה הקב"ה למתק הדין שלא ישלוט עליהם ודיים באבלות' וגלות' ודלות' מוריד הוא מלשון יורדי מרכבה כלו' מעלה שתי מדות אלו שהם שתי דמעות שתי ספי' הדין לים הגדול דהיינו בינה עם החכמה ונקרא ים החכמה ששם מקורות הרחמים ומשם נמתקין שתי מדות אלו והנה אלו המדות התלהב' בדין הוא מאש היוצא מהבינה כאומרו ואש מפיו תאכל גחלי' שהם כחות אלו המדות בערו ממנו מהדין הזה הנז' לכך בעליית' דרך שורש' הם פוגעי' בבחי' הבינה המעוררת הדיני' דהיינו שלהובא דאשא שממנו מתבערי' הגחלי' והיינו סוד נהר דינור ו' ששה קצוות בדין המתפשטין מהבינה והיינו צנורא ויתקשרו אלו באלו וכלם יחד ירדו אל תוכיות הבינה הנקשרת עם החכמה:

אר"ש הא ברזא וגו' כי סוד שתי דמעות הם ו"ה וצנורא ה' וים הגדול י"ה כדפי' ועוד אפשר דאהדר לכל הנז' בשמועה הקודמת.

בספרא דאתערותא כדפי' לעיל דהיינו טעם הבכיה שמזכיר בניו ושמו הגדול.

אלא זכו דדרא דא וגו' ולכך זכה הדור הזה שיתגלה סוד זה. מהרמ"ק זלה"ה:

רזא דשמא קדישא כללא דעשרין ותרין אתוון וגו' ענין שמא דכ"ב אתוון תבינהו מפ' נשא דף קמ"ו סוף ע"ב כי שם בן ד' המפורש דז"א ושמא דאתכסיא שבא"א הם כ"ב אתוון והם י"ג מכילן ט' מכילן וע"ש. הרח"ו זלה"ה ומהרמ"ק זלה"ה אמנם שם זה יתפשט בשם הת"ת עם המ' ויעלה כ"ב כיצד הוי"ה ואדנ"י במלוא' כ"ב אותיות וכך יסוד' בכתר עליון והיינו שבייחוד' וקשר' הם מאירי' משם והם גוף א' וענין א' והנה לזה רמז סוד אשר נשבעת להם בך דהיינו כמי שנשבע בחייו דהיינו רוח חיוני נשלף מסוד בך אלו ויורד למטה ומתפשט אל הייחוד והקב"ה תלה ייחודו בענין ישראל ושלות' כאו' והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה וגו' כי תלוי זב"ז וקשור זב"ז והיינו נשבעת להם ב"ך כי היותך בך שלם יהי' ממש תלוי בהם אם יזכו הם מייחד' ואם לאו ח"ו פוגמי' שאפשר לחוטא בכ"ב אותיות התורה להוסיף או לגרוע בשרשי' העליוני' בסוד הנשמה. והשבועה הזו היה כענין המשכת הנשמות הקדושות ליש' וקשר העולמות העליוני' בהם ע"י כ"ב אותיות התורה אם מקיימי' תורה הרי כ"ב אותיות נפעלות למטה ומושכי' כ"ב מקורות בסוד נשמת' על שם הוי"ה ואדנ"י המייחדי' כי בלעדי ייחוד' אי אפשר והיינו אומ' ועתה יגדל נא כח אדני וגדולתו הוא בסוד ששם יהו"ה יגדל ויתמלא יוד הא ואו הא והיינו בך יברך יש' דהיינו ת"ת שואב כ"ב מקורות למטה וע"י יתגדל שם אדנ"י אלף דלת נון יוד והיינו בך ארוץ גדוד ובאה מלת בכ"ה כ"ב לרמוז אל סוד מדת כ"ה שעליה נאמר כה תברכו את בנ"י שהיא מדת המלכות בענין שהיא מחזקת יד דוד למלחמה והיינו בך ארוץ גדוד דהיינו סוד בך שהם כ"ב אותיות שבכתב ת"ת מתלבש במדת כ"ה והיינו סוד יאהדונה"י שיתלבש שם יהו"ה בשם אדני והכל ענין א'. והנה עתה לבד בך נזכיר שמך וגו' יצדק על סוד שם הנז' על סוד ת"ת ומלכות והיינו לבד בך נזכיר שמך כי שם בך יתייחד עם המ' הנק' שמך ולבד וחוץ ונפרד מבך נזכיר שמך ולא שהוא מותר אלא אסיר לאפרשא דא מן דא אתתא שם אדני מבעלה שם יהו"ה לא בהרהור ולא בהזכרה והוצרך לזה שלא תאמר עיקר הייחוד הוא במעשה המצוה והתורה ומה לנו בזכירה לזה אמר ואסיר לאפרשא דא מן דא לאו ברעיוני ולא בדכירו בגין דלא לאחזא' פרודא והייחוד הוא בג' בחינות מעשה במלכו' דבור עם הקול בת"ת מחשבה בחכמה ובינה מ"ח ול"ב ולכך אם לא מתוך הדוחק ההזכרה בעצמה אסורה היא ולזה יתרעם לבד בך נזכיר שמך אנו עושים איסור בידם * נצ"ל בידים. מתוך הדוחק שעתה בגלותם הם נפרדו' והמזכירם אינו מייחדם וז"ש והשתא בגלותא אשתכח מגו עאקו דכל זמנא וזמנא אנן עבדין פרודא לא במעשה ח"ו אלא לאדכר' ההוא שם שהיא השכינה שעמנו בגלות בר מבעלה. וא"ת ולמה לא יתרעם אל הת"ת והיה לו לומר ה' בעלונו אדונים וגו' ולא שיפתח בשם ה' אלהינו שהם ח"ב וש"ם בשם המלכים * נצ"ל המלכות. לזה אמר בגין דאיהי שכיבת לעפרא הנה הפגם במדות העליונו' הוא בהדרגה ה' אלהינו יעלה שם ענין כסאם כאומרו כי יד על כס יה שאותיות י"ה אין כסאם ו"ה שלם ולכך הזכיר ה' אלהינו בעלונו וגו' והיינו סבה שאין כסא שלם ומגיע אליהם ענין זה ואין כי השוכבת לעפר והפירוד הגמור היא אל השכינ' והיינו לבד בך נזכיר שמך לא אמר לבד שמך נזכיר בך שג"כ הת"ת בלי מלכות מפני שהפגם בעצם מגיע אליה שהיא השוכב' וז"ש בר מבעלה אנן דכרין להאי שם בפרודא מפני שהיא בעצם לעפר והתרעומות אל שני שמות אלו הוא מפני שהכל נמשך משם שאילו לא בעלונו אלא שתי שמות אלו היינו דבקים בהם כאומ' ואתם הדבקים בה' אלהיכם וז"ש בגין דאנן רחיקין מינך ושלטין אחרנין עלן ושמך הוא בפרודא מן שמא דאיקרי בך נראה כי פגם הת"ת המגיע למעלה כנה הנביא בעלונו והיינו או' אנן רחיקין מינך ושלטין וגו' והפגם למטה הנה בעצם אל המלכות כאו' נזכיר שמך והפגם הנמשך מהמ' אל הת"ת כמעט מפור' אם שמך לבד מב"ך גם ב"ך לבד משמך אלא דנפיק מכלל הדברי':

והרא"ג ז"ל כ' דא מלכא דאיקרי צבאות. כלומר בצבאותיו של מלך הנקרא צבאות והם מלאכין דקב"ה ולא הוצרך לפרש דממשמעותו של באילות השדה משמע. דמדהא בחיילין דשכינתא קאמר ש"מ דצבאות הם חיילין דקב"ה הנק' צבאות. או ירצה השבעתי אתכם בצבאות במי שהוציא הצבאות שהוא ת"ת כנזכר בסבא דף ק"ה ובאילות השדה כלומר בשדה שהוציא את האילות שהם שאר חיילין ומשיריין שאין לפרש כפשוטו שאסור לשתף ש"ש ודבר אחר:

עד שתחפץ ההוא דשכיבת לעפרא. אין הכוונה עד שתרצה שהיא תכף ומיד (שתרצה) [תרצה] אלא עד שתחפץ הדר מפרש כמו עד (שתְחַפץ [שתֵחָפֵץ] מן המלך:

אר"ש הא ברזי דאתוון וכו'. כלומר פשט הדברים אמרנו בענין שתי דמעות אבל הסוד הוא כמוס עמדי בסוד אותיות השם בן ד' בסוד נסתר כשמתעורר הוא ית' לגבי בניו לרחם עליהם אפס קצהו יגלה לך ולא כולו וז"ש אבל השתא וכו' ומפרש סוד אותיות ותאנא ושייר: אלא זכו דדרא כלומר אפילו המעט הזה שאגלה הוא מפני שהדור זכאי מאד לולי כן לא הייתי מגלה כלל:

קומו בקיומייכו.

אוף איהו קם. רמז במה שקמו שלשתם למה שאמר למעל' זכו דדרא דא מקיים עלמא עד דייתי מלכא משיחא וידוע הוא ששלשתם היו עיקר הדור כנז' בריש אדרת נשא שאמר אנן כללא דכלא ולכן קמו עתה ג' שהם סוד ג' ראשונות לרמוז שזכותם תעמוד לכל הדור: ווי מאן יקום במה דאמינא. מי יעמוד בכל הצרו' שאמרתי לעיל ע"ד אוי מי יחי' משומו אל וי"ס דגרסי במה דחמינא והוא שהי' צופה אריכו' הגלו' כדמפרש ואזיל: עכ"ל הרא"ג ז"ל: