אור החמה על ספר הזהר ב:קס

אתם ראיתם אשר עשיתי וגומר א"ר יהודה ברחמי פי' נשר הוא רחמים כדמסיק ולהיות הנהגתם של ישראל במדת רחמים ייחס ההנהגה ההיא אל כנפי הנשרים וכן פי' הכתוב כנשר יעיר קנו וגומר שהם מדות רחמנות שיש בנשר על בניו כדפי' במדרש ועם היות כי הנשר שהיא מ' ועולה דרך הת"ת והיינו בשמים. ושוב פי' שהן אמת שהי' מצד הדין אמנם פועל מצד רחמיה על ישראל ומצד דינה על אומות העולם להצלתן של יש' וז"ש מה נשר אשתכח ברחמי על בנו וגו' ולעולם נשר הוא במ' אלא שהוא רחמים שהיא נקשרת למעלה בת"ת הא אריה לימינא כלו' אין ספק שאריה חסד ושור גבורה לא נשאר הספק אלא בנשר אדם שסתם הכתוב אומר ופני נשר לארבעתם ולא פי' איזה מקומו אמנם לפי המורגל הוא שנשר היא נקבה בסוד המ'. ור' אלעזר פי' כדעת ר"ש שזכרנו ואמר באתריה דיעקב שהוא הת"ת שריא המ' בהיותה נקראת נשר רחמים כנז' והנה דברי ר' אלעזר סתומין לא גמר לפרש שנשר בת"ת ולא ג"כ במ' וז"ש מ"ט פי' כך משום דנשר בכלא אשתכח פעמים לדין פעמים לרחמים כפי ענין הנפעלים ולזה צריכין אנו לייחס לה מקום שיהיה לה שתי בחינות אלו רחמי לבנוי מצד הת"ת והיא מתייחדת עמו ודינא לגבי אחרנין מצד שהיא דין והיינו ואשא וגו' כנזכר. ובג"כ ירצה עתה יובן הכתוב שאמר דנשר סתם ולא ייחסו לו מקום משום דמסתמא משתמע נשר בינייהו ויש בו דין ורחמים והיא בינייהו אחיד לון. ופני אדם הם שתי בחינות הא' היא למטה משלשתם והוא כולל אותם והם במ' במקומה סוד ה' שהיא כוללת ג' אבות ג' גווני הקשת אמנם הב' היא למעלה מכולם שכל ג' משורשים בו והיינו ת"ת פני אדם ודאי וז"ש אדם כליל כולהו והיינו פני אדם העליונים וכולא אתכלילו ביה והיינו אדם התחתונים וזש"ה ודמות פניהם כולהו שור נשר אריה פני אדם והראיה על שתי בחינות אלו או' ועל דמות הכסא דהיינו בריאה דמות כמראה אדם דהיינו מ' הכוללת ג' עליונים ובערך האצילות אמר דמות כמראה אדם ולא אמר דמות אדם אלא כמראה אותו אדם שהוא רוכב על שא"ן דהיינו סוד אדם בת"ת בבחינת עצמו הרוכב על ג' פנים אלו:

ויהי ביום השלישי וגומר ר' אבא פתח אחות לנו וגומר דא כ"י שהיינו המ' שהיא עם ישראל בגלותם ויוצאת עמהם והיא מתקרבת עמהם לסיני כדי לתקן עם בניה ואם ח"ו פוגמין היא נפגמת עמהם ח"ו א"כ היא אחות להקב"ה בסוד דו פרצופין ושדים אין לה כיון שאין לישר' מעשים הגונים. ואו' ולית שפירו דאתתא וגומר מפני שאין אשה אלא להניק את בניה וכן שכינה תיקוניה שיהיו ישראל הגונים ויש להשפע ושרים להשפיעם החלב העליון. והנה השכינה עמדה עם ישראל מיום שיצא אברהם עד יום שעמדו ישראל על הר סיני והיתה מגדלת אותם כדי שיקבלו את התורה ויפרנסו ויזיינוה במעשה התורה והמצוה ויש' בלתי הגונים לקבל את התורה נמצאים כולם מתים מכח קול עליון והרי כל מה שגדלה ורוממה בניה לתועלתה אבדה ביום שידבר בה וז"ש מה יתעבד מינה בשעתא וגומר: א"ר יוסי וגומר נגהי תלת יומין בפרק ר' עקיבא נחלקו בזה אם צריכים שש עונות או חמש או שנים ושלש ובזה תלוי לדעת אם יום שלישי אל הפרש' קבלו התורה וגומר ולז"א נגהי תלתא יומין וגומר: אתו מלאכין וגומר כיון שראו כולם פרישות בהם קשרו עצמם עמהם שיהיו אלו למעלה ואלו למטה מקדשי' יחד אלו כנגד אלו: מה יקר ורבו וגומר היו רוצים ביקרן של ישראל שבשלומם יהיה להם שלו' והיו או' מה נעשה כיון שאין הכנה בהם לכבדם כי אין הכנה בהם לקבל התורה. ויהי ביום השלישי דכתיב היו נכונים וגומר והיינו ביום השלישי ירצה ביום השלישי לפרישה כדפליגי תנאי בפ' ר' עקיבא דשבת. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. אתם ראיתם וגומר פי' כי כנפי נשרים ר"ל שהולכים ברחמים דוגמת הנשר הרחמני אשר על גוזליו ירחף ישאהו על אברת כנפיו כדכתיב כנשר יעיר קנו וגומר והנה סוד הרחמים הם בת"ת ששם פני נשר כאשר פי' רשב"י על פ' דרך הנשר בשמים כי נודע היות שמים בת"ת וז"א מאי בשמים ברחמי. ואו' מה נשר אשתכח וגומר הכוונה בשני פנים והם כאחד והוא כי הנה נשר דורס וטורף ואכזרי והיאך יתייחס בשם רחמני לז"א כי הנשר בטבעו רחמן על בניו ואכזרי על עופות אחרים וכן השי"ת רחמן על ישראל בניו ואכזרי על אומות העולם והיכן היה זה במצרים כמו שדרשו רז"ל על ימינך ה' נאדרי בכח וגומר גם כוון אל מ"ש אח"כ והוא טעם ייחס הנשר לת"ת והוא כי ת"ת מכריע בין חסר וגבורה ויש בו דין ורחמים וכן הנשר יש בו דין ורחמים דין לאחרים ורחמים על בניו וזה קרוב אל פי' ראשון. והביא סמוך לזה מעשה דר' אלעזר לקפוטקיא וגומר כי הוא ממש דברי ר' יהודה עצמן שאמרן ר' אלעזר ולכן אין לתמוה אם חזר והביא כל הדרוש הזה שכבר נז'. ואמר כי שאל ר' חייא כי הכתוב ייחס פני שור לשמאל שהוא גבורה ופני ארי' לחסד שהוא ימין אמנם פני נשר לא הזכיר מקומו היכן רומזין. וגם בראותם כי יש מחלוקת בזוהר אם הוא בת"ת או במ' ולכן שאל ואמר ליה ר"א כי הוא בת"ת על הדרך שפי' ר' יהודה. והנה תן לחכם ויחכם צדיקים שואלים מהם מעט ואו' הרבה ופי' לו אף מה שלא שאל ממנו והם פני אדם וביאר לו סוד גדול והוא מה שידעת היות האדם העליון בחכמה כי הוא כולל הכל ואב א' לכולנו בסוד היוד הכולל הכל ומאדם הא' נתגלגלו ונולדו ג' האבות שהם ג' קוים חסד דין רחמים וכולם נכללים בו ויונקים ממנו בסוד היותם מקראי קדש כנזכר פ' אמור דף צ"ד ע"א ולז"א וכלא אתכלילן ביה. ואו' אדם כליל כולהו הוא בסוד שורשם שבחכמה וז"ש אדם כליל כלא בסוד חכמה כח מה ומה בגי' אדם. ואו' ועל דמות הכסא וגומר זה יובן במה שידעת היות ג"כ באצילות ד' חיות המרכבה חגת"ם וכסא שעליהם היא הבינה ואדם על הכסא היא החכמה ועיין מה שפי' פ' פנחס דף רנ"ו ב' בענין ד' פנים והנה אמת הוא שגם המ' נקרא פני אדם בסוד היותה חכמה זעירא והיא כוללת ג' אבות וכלולה מהן. אמנם בכאן הפשט מוכרח שמדבר על חכמה עילאה גם אפשר לפרשו ג"כ על חכמה תתאה מ':

ויהי ביום השלישי וגומר הביא דברי ר' אבא ור' יוסי על פסוק אחות לנו קטנה לפי שבדברי ר' יוסי יש בו פי' פסוק ויהי ביום השלישי שאנו בו. והיה קרא ר' אבא לזכיות שדים בסוד שדים המריקים חלב ונותנין שפע והזנה וכן השפע בא ע"י המעשים טובים והנה או' ביום השלישי ולא ידענו מה עניינו נק' שלישי וביאר כי הנה המלאכים אינן קרבין אצל האדם לסבת הקרי כנודע ולכן אז שרחקו יש' ג' ימים מן הקרי לא ניתנה להם תורה ולא ירדו המלאכים עמהם עד יום השלישי שעברו כבר ג' ימים לפליטת הזרע וז"א ויהי ביום השלישי וזה ביאר ר' יוסי בפסוק אחות לנו והוא כי נודע שיש' ומלאכי הקדושה נק' אחים כי כולם נאצלו ממקום קדוש אמנם המלאכים משוללי החומר נק' אחים הגדולים ואנחנו אחים קטנים ולכך קראו המלאכים לכ"י אחות קטנה כי תוספת ויתרון מעלה אתם מאתנו ורמז לזה מפ' פקודי דף רנ"ט ריש ע"ב כי המלאכים נאצלו מת"ת ונשמות יש' מיסוד. גם אפשר כי המלאכים קדמו ליברא ביום ב' ויש מהם ביום ה' ועוף יעופף וישראל נבראו אחר הכל ביום הששי ולכך נק' אחות קטנה. ולהיות כי או' מה נעש' לאחותינו אינו מתיישב כי מה בידם לעשות לא טוב ולא רע כי אם ביד הבורא ית' לז"א כי הענין הוא מה כבוד נעשה לאחותינו. והנה מזה הבננו פי' ויהי ביום השלישי כי הוא יום שלישי למאמר היו נכונים לשלושת ימים וז"א כתיב היו נכונים ביום השלישי וגו' ואפשר היה לטעות מן הפסוק כי היה יום מתן תורה ביום שלישי של השבוע לז"א כי אין הכוונה אלא שלישי לחשבון היו נכונים וגומר כי הלא התורה ביום ו' ניתנה או ביום שבת כנזכר בגמ' עכ"ל:

גליון ת"ח מן אזובא דבכל אתר וגומר ויחי רכ"א. א"ל ר' אלעזר באתרא דיעקב האזינו דף רצ"ח ב' משפטים ק"נ א':