אור החמה על ספר הזהר א:ס

מתעטרין עטרין בד' סטרי עלמא הענין הוא אחר ששם זה הוא עטור שם בן ד' כנז' ונודע ששם בן ד' ד' אותיותיו הם ד' סטרי עלמא י' דרום ה' צפון ו' מזרח ה' מערב והעיטור מתעט' בד' סטרי עלמא דהיינו י' אותיות לכל אות ואות ובזה העולם מתקיים וענין זה אל מציאות העולם בכללו אבל חייליו שהם עובדין דעלמא ג"כ הם חתומים באותיות השם וז"ש ואלין אתקיימו בעובדוי דעלמא דהיינו כיון שהפעולות בל"ב נתיבות כל נתיב ונתיב פועל פעול' א' כן כל אות ואות המתייחס אל הנתיב ההוא הוא חתומה בפעולה ההיא ואפשר שהוא כמשמעו שקיום האותיות על משמרתם להעמיד העולם הוא בעובדין דעלמא פי' במעשה המצות למטה כאו' על ג' דברים העולם עומד וגו':

טופסרא נ"א טופסא הכל לשון טופ"ס וחותם:

קולטרא לא ידעתי פירושו ואית דגרסי קלטא לשון קולטת את הסולת ויר' קבוץ הנמצאו' בחותמא דגושפנקא וגו' הענין כי המ' נק' חותמא דגושפנק' כי הוא החתום מהחותם שהוא הת"ת וחותם החותם מ' ובה נכנסות האותיות ויוצאות לבריאת העולם וז"ש בחותמא. עאלו ונפקו א"ת וא"ת ואתבריא עלמא שדרך המ' נכנסות ויוצאות לבריאת עולם והם נכנסות מלמעלה ויוצאות למטה לפעול ממש בעולמות התחתונם: ונודע שתחלת שם מ"ב א' וסופו ת' והיינו אומ' בכתוב את השמים דהיינו צירוף השם לבריאת שמים וא"ת הארץ צירוף השם פעם אחרת לבריאת הארץ ואחר שנבר' באותיות אלו חזרו האותיות ליכנס במ' וממנה למעלה להשריש ענייני פעולות העולם באצילות כדי שיהי' לעולם ולנבראיו קיום וז"ש עאלו גו חותמא ואצטרפן פעם אחרת שם באצילות ואתקיים עלמא:

בקולפוי דחויא רברבא פי' בגילויי הקליפות בתוכם ממש העולם הזה נתהוה ומתקיים ופי' קיום העולם ע"י ואמר מחו ועאלו תחות נוקבי דעפרא הכוונה שממש האותיות משוקעות בעצם גוף הארץ להעמידה ולהציבה על קיומה. ומספר אלף וחמש מאה אמין אפשר שממש השם היה נתון בכתיבה בחרס בגוף הארץ תחת אלף וחמש מאה אמות כדפי' רז"ל ודוד חפר ומצאו וסלקו ובקש תהום לעלות וגו' כנז' במדרש [מכות י"א א']: והנה הענין הוא עתה בוה"ו שהוא מציאותו העולם בתוך התהו שהם הקליפות וזהו או' בקלפוי דחויא רברבא כנז'. ועם היות שהי' העולם נברא שם בהעלם תהומא רבא שהם הקליפות הוה סליק היה מתגבר במדרגת הקליפה ובכח החשך וז"ש הוה סליק בחשוכא וחשוכא חפי כולא עד דנפק נהורא שהוא הקדושה היוצאת מלמעלה ובקע בחשוכא בקיעתה בקליפות: ואתנהיר למטה בעולם השפל הנברא מכבר:

מגלה עמוקות היינו גילוי העולם מתוך החשך המכסה עליו: ויוצא לאור צלמות היינו שיצא האור אל מקום הצלמות והקליפות להאיר כנז':

מיא אתתקלו הם המים אשר היו על הארץ כאו' ורוח אלי"ם מרחפת וגו' ופי' עתה בריאתם ועניינם: אתקלו בתקלא אפשר כי משקל זה הוא משקולת הבנין ששוקלים בו המדה וז"ש בתקלא אלף וחמש מאה באצבען:

תלת נטפי גו עיקלא הם ג' פעמים שמדד בשעלו שהם ג' טפות מדודות וכל שעל ה' אצבעות וכל אצבע כלול ממאה הם אלף וחמש מאה באצבען שזכר:

וטקלא היינו כלי הסובב לפני היוצר שבו עוש' קדרותיו והנה כלי הגבול אשר לפני יוצר כל יקרא טקלא דהיינו כלי גבול חוג המים מדת התפשטותם:

פלגו מנייהו לקיומא הם המים אשר מעל השמים והיינו אלין סלקין:

ופלגו דעאלו לתתא הם המים אשר מתחת לארץ והיינו או' ואלין נחתין:

כיון דסליקו בטיקלא דידא פי' אחר עלות עניינם בגבול היד דהיינו מדד בשעלו מים ונתן חציין ממש למעלה וחציין ממש למטה מיד קאים טיקלא באורח מישור שהיו במשקל השוה ולא סטא לימינא ולשמאלא שהיה המשקל עומד על תיקון השוה שאינו נוטה אל א' הקצוות: הה"ד מי מדד בשעלו וע"י מדה הם על השווי כנז': כולא הוה בה בארעא כחותיה שהיו עומדים בה נעלמים:

ומחת בקולטוי הכא בטש בדברים הנקבצים וסתומים בתוכה כנז':

דהות מקדמת דנא דייק מלשון יהי ויהי שפי' שהיתה אז ואינו עתה או אז קודם למעשה הזה קדם האור גנוז בבינה: והנה פי' השמועה ע"ד הפשט להיות שגם הדברים הם למטה בגשמי אמנם ע"ד האמת הכל הוא במדת המ' שהיא הנק' ארץ וגו':

בראשית וגו' רזא דראשית עריסותיכם וגו' הכונה להכריח שאין החכמה נק' בראשית כאשר חשבו רבים אלא נק' ראשיה לבד וז"ש רזא דראשית עריסותיכ' דהיינו סוד החכמ' כנז' בתיקונין וז"ש דא חכמה עילא' דאיהי ראשית ולא בראשית והנה עתה יקשה ענין הב' מהו ועוד אחר שהיא עליונה וראשונ' לכל האצילות המתגל' איך יקדם ב' לראשית שהיא ראשונ'. ותירץ ואמר ב' ביתא דעלמא היא הבינ' שהיא בית וקבול ומקום לחכמה א"כ מצד זה יוכרח שתהי' החכמ' בתוך הבינ' להשפיע אל הגן למטה וז"ש ביתא דעלמא לאשקאה וגו' כאו' ונהר בינה יוצא מחכמה להשקות את הגן שהם ז' ספי':

ונהר דא שהיא בחינת הבינ' הנמשכת למטה אל הנטיעות דהיינו בחינת משך השפע למטה:

כניש כלא פי' נוטל כל מציאות השפע מבחינות קודמות שהם באר ובית וז"ש מעומקא דבירא כי באר הוא בינ' ועומק הבאר היא חכמ' מקור בעומק הבאר כעין נקוד' בתוך היכליה דהיינו בית: ולא פסקין מימוי דהיינו משך השפע א"כ כיון שהוא נוטל כל מה שנעלם בתוך הבינה דהיינו חכמ' ראשית ומוצא המים כנז' א"כ בהכרח ראשית יוצא מתוך הבית דהיינו מי"ם יוצאין ממקור הבאר ולחוץ ונעשה נהר להשקות חוץ אל הגן ונטיעותיו וז"ש ולא פסקין מימוי מלאשקא' לגנתא:

וההוא עומקא עילא' דהיינו עומק הבאר הנז' דהיינו מציאות הבינ' בעצמ' בהיות' מיוחדת עם החכמ' עד שהיא בעצמ' תקרא ראשית וז"ש בית ראשון ועתה יר' בית ראשון ב' ראשית שהבית בעצמ' תקרא ראשית מפני בחינת יחודה בחכמ' כנז':

אסתימו בי' אתוון כי כ"ב אותיות הנעלמות שבבינ' הוא סוד האצילות הנאצל בה כי מן החכמ' בא האצילות בסוד נקודות ומן הבינ' בסוד אותיות:

בחד שביל דקיק הוא סוד נתיב לא ידעו עיט:

ומגו ההוא עומקא נפקי תרין חילין דהיינו ת"ת ומ' בסוד מציאות' הנעלם בבינ' והיינו את השמים ואת הארץ כי ה' הידיע' רומז אל הבינה בכל מקום וז"ש חילא דשמיא וחילא דארעא שהוא שורש אל מציאותם המתגל' ושם בחכמ' מציאותם בדקות:

אפיק להאי ארץ בכללא דשמים כי או' את השמים שם נכלל אצילות המ' שאינ' גלוי' ולא ידוע' ואח"כ היא גלוי' אמנם נפקו כחד' שוים במציאותם ואח"כ גילוי יותר היא בפני עצמ' אלא מתדבקא בסטרוי דא לדא:

כד אתנהיר ראשיתא דכול' דהיינו שהחכמ' קבלה כח ושפע מהכתר להשפיע למטה בשמים כדי שתתאצל הארץ מ' למטה ממנו שמים שהם ו' קצוות נטלו לה למלכות ואותיבו לה באתרה למט' והיינו וא"ת הארץ בוא"ו דהיינו ו' שהוא ת"ת דהיינו תורה מא' ועד ת' ע"י הי' אצילות הארץ וז"ש ו' כללא דאתוון דאינון א"ת וירצ' האותיות שהם מבינה נכללות עתה בת"ת שהוא אות ו':

כד אתהדרת ארעא למיתב באתרה היא למט' ממנו ונתהפכו מד"ו לו"ד ועכ"ז הית' בסטרוי כנז' והוצרך עוד להיות' אתפרשא מסטרוי דשמים בסוד פנים אל פנים כדמסיק:

הות תוהה וגו' מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב:

ט' תשיעא' דכולא וגו' כונת הענין יובן במ"ש בסתרי אותיות השי"ת מכתיבת יד וגם הוא רמוז למבינים בריש פ' תצוה והענין בודאי כי שורש האותיות אינם מחודשים מחסד ולמט' דהא מלעילא נפקו אלא דלא אתגלימו עד דנפקו מבינ' והנה שורשם ומקורם הוא בחכמ' ושם נקר' נקודין. והנה כמו שעשר ספי' אתרמיזו בעשר אתוון הקודמין מא' ועד יו"ד כן עשר ספי' הכלולים בחכמ' נרמזים בי' אותיות ראשונות מן האלפא ביתא. והנה הט' ראשונות נק' ט' נקודין ואות יו"ד היא העשירית שבחכמ' והיא יו"ד דשמא קדישא דסלקא בשמא נמצא כי אות ט' הנז' במלת טו"ב רומז אל ט' נקודין שבחכמה או אל התשיעית שהוא במקום היסוד העליון שבחכמ'. ואות ו' הם כללא דשמים והם שית סטרין דנפקו מחכמ' עילא' וז"ש ו' מחילי' נפיק וגו' ואות ב' היא המ' כנודע כי היא בסוד נקוד' עילא' וטמיר' ובסוד נקוד' תתאה. או אפשר כי הרמז בבינ' גם כן והנה היסוד כולל כל הבנין הזה ונקרא טו"ב על שהוא מחבר הכל עכ"ל:

גיליון טופסר' דקילט' וגו' פי' אדנות וקשר עליון עכל"ה: