אור החמה על ספר הזהר א:מב

נהירו דנהיר באסוותא שמדתו מדת הרפוא' דהיינו תיקון הדין והוא מדת יעקב ורצה ליחס המדות ז' לכל הצדיקים להיותם מרכבה אל המדות העליונות: דכתי' ויזרח לו השמש דהיינו ת"ת הנק' שמש דכתיב כי שמש ומגן ה' וכתיב לו ליעקב היינו ג' דברים הנז' שהיא מדת יעקב ושהיא רפוא' והוא הת"ת: כאש' עבר את פנוא"ל משמע דפריש פנואל לשון פנות ערב שנכלל בגבור' בסו' ויאבק איש עמו אז נכלל מהגבור': והוא צולע על יריכו דא איהו נצח יש' פי' יעקב הוא ת"ת הנמשל אל הגוף שיש לו מעמידים והם השוקים כן נצח והוד נק' מעמידים הת"ת ומצד הפגם בנצח אשר יתבא' נייחס לת"ת הצליעה ונודע כי הנצח למעלה מההוד כדפי' בתיקונים ממרא' מתניו ולמעל' נצח וממראה מתניו ולמט' הוד ולפי זה מאחר שאמר והוא צולע על יריכו איזהו הירך שהת"ת עליה ממש הוי אומר זו נצח וז"ש יריכו ולא יריכיו שאין לאמר שתיהם ואין לפרש שתהיה הו"ד מאחר שאמר על יריכו על ממש כנז' ולדקדק ענין על אמר דרגא רביעאה דהיינו ממש למט' מת"ת והיינו יריכו בכינוי אל הת"ת מפני שהיא דרגא רביעא' נאצלת מן השלישית שהיא ת"ת ולפיכך זו נתייחס אליו יותר מן ההוד: עוד כוון באו' יריכא [דרגא] רביעאה שלא נחשוב אחד שמצד הפגם כאש' יתבא' היתה מדת נצח שמאלית מצד המשך הדין ופגם הנצח ורבה הדין בה שלא נחשוב שמא אז הית' חמשית והוד רביעי שאינ' אלא נצח דרגא רביעא' עם היותה שמאלית לא סר מהיותה רביעי' לעול'. ולהכריח הפגם בשרשי' הנכבדים אמר דלא אתנביא מתמן בר נש עד דאתא שמואל שלא נזכר בכל ספרי הנביאים עד הנביא שמואל וראי' שהיא פגומה ממה שעליה כתיב וגם נצח יש' וגו' כאשר יתבאר:

כדין אתתקן חולשתא בימי שמואל ולכך נתנבא ממנה:

אתא לגבי דיעקב נטל תוקפא וגו' הענין ששרו של עשו רצה לקנתר על יעקב להשפיע דין מהגבור' לעורר כחות הדין משתי סבות א' ביטול תורה הב' שנשא שתי אחיות ורצה להשפיע מבחי' פנות ערב שהיא בחינת הדין המשפיע בקליפות:

ויעקב הוה כליל ביה כי הת"ת הוא מכריע הגבורה לצד החסד ולכן לא עלה בידו להשפיע דין מן הגבורה אל הת"ת ולכן לא יכול לו.

ויגע בכף יריכו נטיל תוקפא דדינא מתמן וגו' פי' מצד הנצח השפיע כח הדין החזק מפני שנגע בבחינה שאינה נכללת בגוף וז"ש דהא ירכא לבר מגופא בסוד רמז הקשר היוצא לחוץ שיש שם יניקה אל החצונים משם ועם היות וכל אחוריהם ביתה סוף סוף הוי ליה ביה קצת אחיזה מגרמת העון ולכן ביה נטיל ומשם נשפע ויעקב גופא הוה פי' מרכבה אל הת"ת בבחינת הגוף והגוף אינו כולל אלא תרין דרגין ברזא דאקרי אדם שהוא כללו' הימין והשמאל לבד לא כל הו' קצוות:

כיון דנטיל מיד ותקע פי' השפיע דין ונפגם המקום ההוא כנז' ובסבת הפגם לא היתה נתקנת להתראות מראותיה אל הנביאים עד שבא שמואל שנתקן קצת לנבואה לא מכל וכל ועכ"ז אמר וגם נצח יש' לא ישקר ולא ינחם פי' אינו ענף נתלה מהת"ת הנק' אדם שהוא בעל הרחמים כדי שיתנחם ויגולו הרחמים על הדין: והראיה שהנצח היא הנפגמת הלא תראה שיהושע היה תחת מרע"ה במדרגה והיה ראוי שתהיה נבואתו מנצח תחת מדרגת מרע"ה ולא הי' הענין כך מפני שהיתה פגומה כנז' אלא שנשפע נבואתו מהוד מדרגה ה' דכתיב ונתת מהודך עליו:

נצח ירכא שמאלא פי' שהיתה מקבלת השפע מהגבורה כנז' והיינו או' נעימות בימינך שהיה מתפלל שיהיה נצח אל הימין:

מ"ט אתחלש וגו' יר' למה נחלש בזמן יעק' ולא עצר יעק' כח לתקנו בזמנו. ותי' בגין דאתקיף ביה סטר מסאבו ולפי רוב התחזקות הקליפה הוצרך להתעכב עד שמואל וכל הכשרים שבדורות לא יכלו לתקנו להמתיק דינו ובימי שמואל נתקן מעט בהמשכת דינו בצדיקים למטה בסוד יסורי אהבה ונטהרה המדה למעלה ולכך מילוי הוו בדינא בשרותא בענין עלי ובניו ובסופא בענין שאול ובניו ובזולת זה שהי' נבואתו בנצח זכה עתה שהב"ה כלל אותו בהוד כדי שיהי' כולל ימין ושמאל:

וע"ד שקיל וגו' שקיל כמשה שהיה לוי בגבורה ואהרן כהן איש החסד והיינו לעילא דקאמר בחסד וגבור' ושמואל לתתא בנצח והוד:

וכלהו דרגין אחידן דא בדא ירצה כי באומרינו נצח והוד יר' מחסד עד נצח והוד וז"ש דכולהו נהירן דא בדא ולזה שמואל שקול ממש ולא נאמר תחתיהם כי באמרנו נצח והוד הם ו' קצוות יחד דהא שית סטרין נהירן דא בדא וגו' כי אין לחסד וגבורה להשפיע אלא ע"י נצח והוד ולכן באמרנו שמואל משה ואהרן בכלל כי אם הימין משפיע בהכרח ע"י נצח ואם שמאל משפיע ע"י הוד וכן הענין ליעקב ומשה שהם בת"ת כאשר יתבאר ויוסף הוא מקור ומעבר אל השפע שאם יעקב משפיע ע"י יוסף ואם משה משפיע ע"י יוסף וז"ש אוף הכי אחידן יעקב ומשה ויוסף:

יעקב מארי דביתא שהיא המ' ועיקר השכינה בתחתונים הי' יעקב מרכבה לה להמשיכ' מת"ת מית יעקב והיתה שכינה כל אותו הזמן בגלות עם יש' ולא הי' לה אז מרכבה בעולם התחתון כי נסתלקה עם יעקב בסוד ואנכי אעלך גם עלה והיתה עם יש' לשומרם בגלות ובצאת יש' ממצרים נטל משה ביתא ומני לה וגו' והטעם כי אין יעקב ומשה שוים במעלתם כאשר ית' לקמן:

יוסף על ידא דיעקב ומשה שהם במקום ת"ת והוא היה במקום היסוד וז"ש הוה צדיק שאין יחוד זולתו:

ותרוייהו לא שמשו בביתא דהיינו יחוד ת"ת במ' אלא ביוסף כענין שיעקב קודם שנולד יוסף או מרע"ה קודם שיקח ליוסף לא היה להם אותה מעלה להשפיע במ' שפע זווג כי אם שפע סתם:

ובגין כך יעקב ומשה ויוסף כחדא אזלי ממש הם אחדות אחד בסוד ייחוד ת"ת ומ' ע"י היסוד והשתא ק' ב' דברים א' ביעקב ב' ביוסף ג' במשה א' ביעקב ז"א יעקב מית וגופיה אעילו לי' בארעא קדישא והיה ראוי שיהי' יעקב בא"י בחיים בסוד הייחוד ולא יטעום טעם מיתה ולא שהי' במצרים ומת וגופי' אעילו ליה:

יוסף קשה ביה תרתי חדא מית ולא היה ראוי שימות אלא שיכנס בא"י ויחיה לעולם ועוד ב' שאפי' בשר גופו לא נכנס שם כי עפר א"י טהור ויש בו חיות קצת וא"כ גופיה לא אתקבר אלא גרמוי כי לפחות יקבר בעצמות ובשר בא"י:

משה מית וגו' קשה ביה תלת א' שמת ושתים הא' שמת ואחר שמת יהיה בא"י ועוד ב' וג' שלא נכנסו העצמות והגוף וז"ש לא האי ולא האי אמאי וענין אמאי אהדר לכולהו. ותריץ הענין ואמר כי יעקב ומשה ויוסף אינם שוים כי מעלת משה ויעקב ענין אחד ומעלת יוסף ענין אחד ולפיכך לא תשאר השאלה אלא בין יעקב ומשה וז"ש אלא יעקב בעלה קדמא' ורצה בזה כי הראשון שזכה בשכינה בעולם הזה להמשיכה ולהשפיע' מצד הת"ת שהוא הבעל באמת היה יעקב כי אברהם ויצחק משכו לה מחסד וגבורה ולא ששמש בה אלא הוא בעלה להיות מעלת השמוש מזומן לו לעת סילוקו מן העולם פי' כיון שמעלת השמוש הזה אינה ליעקב בהיותו בחיים חיותו אלא לאחר מיתה כדמסיק ונודע שהייחוד שבמית' אינ' גורמת שפע למ' לתחתונים כי במתים חפשי אמנם יגרום למעל' תיקון גדול לה ולפעמים ברחוק יהיה גורם לתחתונים להכי מית יעקב אזדווגת ביה במשה מפני שמרע"ה ייחודו היה בחיים במציאות עולם השפל ועוד תוספת מעלת מרע"ה על יעקב כי יעקב משפיע לה בשש קצוות ומרע"ה בסוד הדעת הנכנס עד החכמה ומתמלא רחמים והיה בידו להמשיך בה כרצונה אם היא צריכ' רחמים רחמים ואם דין דין והיינו קומה ה' שובה ה' פקיד לביתא כדקא יאות ולא כן יעקב שהוא בסוד הת"ת והדין לפעמים גובר בו. והנה עתה שפי' מעלת יעקב ומשה אין קושיא מיוסף כלל והטעם כי יעקב אעילו ליה לארעא גופא שלים כדי שימצא הייחוד לת"ת ומ' ביעקב אחר מיתה דהיינו א"י מ' ויעקב דאיהו גופא ת"ת וצריך ליכנס גוף שלם וכמעשהו למטה כן מעשהו למעלה שיכנס נשמת יעקב במ ויתייחדו ת"ת ומ' ע"י: אמנם יוסף גרמוי ולא גופי' אם יכנס הגוף היה גורם הייחוד לעצמו בלי שיתוף יעקב שהוא ת"ת ויפרד הייחוד ולזה כדי שיהי' הרמז ליסוד יונק מהת"ת לזה קברו עצמותיו ולכן צוה והעליתם את עצמותי וגו' כראוי לו והטעם בגין דגרמין אינון חיילין ומשריין דלעילא היוצאים ממנו בסוד הייחוד בסוד רמ"ח ובמ' בסוד רח"ם וכולהו נפקין מההוא צדיק בסוד הייחוד והיינו שבחינה זו מורה ג"כ עצם היסוד שנקרא צבאו"ת על שם החיילים היוצאים ממנו וז"ש וצדיק צבאות איקרי ופי' מ"ט בגין דכל צבאות ומשריין עילאין שהם נמצאים תמיד מהת"ת מיני' נפקי ולהורות על שם פעולותיו נק' כך על שם שיוצאים דרך בו תמיד ולזה בענין יוסף אין ראוי שיכנס לארץ אלא העצמות כי הוא יסוד כלי משמש ליעקב ולמ' שהם גוף כנז' והענין כי העצמות הם משכן לנפש בקבר ונפש אחוזה ברוח בג"ע למטה ורוח בנשמה בג"ע של מעלה ובאחוז משה העצמות היבשות עמו הי' אוחז נשמת יוסף והיה כולל נשמתו בנשמתו בסוד דבקות נפש בנפש והיו מעוררים הת"ת והיסוד להמשיך למ וע"י כך הי' יעקב מייחד ע"י יוסף בההוא עלמא כי מתי א"י דבקים אלו באלו בסוד נשמתם. אמנם נשארה עתה השאל' בין יעקב למשה וז"ש משה הוה לבר וגו' ר"ל בחוצה לארץ ולא אעל תמן בא"י לא גרמוי ולא גופיה לא היו ראויים שיכנסו שם אחר מיתה כיון שבחיים לא נכנסו ואם היה מרע"ה בחיים מפני מעלתו שהי' בעלה דמטרוניתא מחיים כנז' לא היתה נבדלת ממנו לעולם אמנם בתר דמית משה שנקנסה עליו המית' לסבה הנז' בתור' וז"ש בתר דמית משה א"כ כיון שהייחוד מצד משה בההוא עלמא וכן הייחוד מצד יעקב בההוא עלמא:

אתהדרת לבעלה קדמאה דתמן שהיה בעלה הראשון לייחוד העליון בעולם ההוא והיינו או' דתמן ששם ייחוד יעקב קדם בעת פטירתו ככז' בפ' ויחי:

מכאן נוקבא וגו' פי' נקבה שלא תהיה לה בן זוג מפני סבות כגון שגרשה או נאבדת ממנו בחליצה וכיוצא וזכו בה בעולם הזה שנים הדרא לקדמאה שכן ענין השכינ' היה לפניה ב' ייחודים או יעקב או משה ושבק משה ואזלת בתר יעקב כיון שייחוד שניהם בההוא עלמא כנז' ולזה נשאר משה לבדו חוצה ונכנסו יש' ושכינה עמהם לארץ:

ואי תימא גריעו וגו' פי' מה שהי' משה לבר ולא נכנס לארץ אחר מיתתו הי' גירעון מעלה שאם נכנס היה מעלתו יותר וא"כ תקשה תינח שלצורך השכינה לא נכנס יכנס לצורך עצמו:

לאו הכי אלא כד נפקו וגו' הענין דע כי חוצה לארץ מקום הקליפות ואויר טמא וכ"ש המדבר ששם הקליפ' חזקה כאומ' המוליכך במדבר וגו' נחש שרף וגו' והנה הב"ה כדי שלא ישלטו בישראל החזיק מקום הקדוש' וגבול יש' סביב להם היו הקליפות מתבטלות ונשרפות כדרז"ל הנחשים השרפים השרופים ודאי והנה אין ספק שביטול הקליפות הוא מכח הבינה שמחסד ולמטה נאחזים הקליפות ואפילו יש' אותו הדור היו מבינ' ומה שנקברו במדבר אדרבה להם מעלה מכניסתם לארץ. כי אם נקברו בא"י היו יורדים ממעלתם שהיתה נפשם דבקה בגופם ורוח בנפש ונשמ' ברוח וכלם בא"י במ' אמנם עתה שהיה במדבר בסוד גבולם שהי' גבול הבינ' המגינ' עליהם שלא יאחזו בהם הקליפות נמצאו עולים במדרגת הבינ' ודאי וז"ש כד נפקו יש' ממצרים ולא יצאו מבינ' עצמה אלא מסטרא דיובלא מה שהבינ' משפיע לצד התחתונים לא בבחינת עצמות' וכן כל אינון שתין רבוון מעלמא עילא' הוו פי' היו מרכבה לבינ' והגבירו צד הבינ' שבנשמתם ונדבקו ביובל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. מאמר ק' עד מאד בענין נצח האומר כי היא דרגא רביעאה כשתמנ' מחסד ולמטה והוד דרגא חמישאה וזה יורה היות נצח ימין והוד שמאל כי לעולם הימין מתחיל להספר ויש לזה ראיות רבות בזוהר ואמנם פליג דידיה אדידי' באו' נצח ירכא שמאלא דיעקב. וראוי להבין זה קראה יעקב ולא משה. ועוד כאן אמר כי הוד הם [נ' דצ"ל הוא] משה והנה אפשר כן כמ"ש אח"כ ויעקב חד ירכא וחד בגופא. * [אינו מובן ואין כתוב כן לפנינו ובכת"י נמחק מעט] והענין יובן במ"ש פ' צו דף ל' ע"ב דכל ספי' אתכלילא חדא בחברתה וכ"ז יובן מריש וארא דף כ"ד ע"א. והענין כי הנה הי"ס נק' גופא לשם יהו"ד הנק' נשמה המתלבש בתוכם כנז' פ' תצא ריש דף רפ"א. והנה נודע כי שם יהו"ד הנק' מחשבה נפיק ממוח' חכמה והנה חכמ' נפיק מיני' רוח קר לימין החסד וחם לשמאל הגבור' אמנם מסטרא דלבא הוא להיפך חם בחסד וקר בגבו' כנז' פ' פנחס דף רל"ה ע"א והנה אל זה רמזו פ' וארא באומ' דדרום הוא חם ויבש ר"ל בערך הלב ולכן שריא ביה מים קרים ר"ל בערך המוח שהוא הנשמה כאשר ביארנו שם כי זהו ענין ד' סטרין הם ד' מחנות הלב וד' יסודין הם ד' מחנות המוח והם נגדיים זה לזה ולכן הושמו כן כדי לקרר החם ולחמם הקר ולכלול חדא בחבירת' וזהו מה שרמזו פ' צו דף ל' כמו שאמרנו והנה בערך יעקב הנצח הוא שמאל שהוא דין גבורה אמנם דוד רצה לחברו עם היסוד של מים ולקררו וחברו אל הימין העליון ולכן אמ' ירכא שמאלא דיעקב לא אמ' דמשה כי הוא גופא שבו הלב כי אז הנצח הוא שמאל גבורה. והטעם למה הי' כן בנצח ולא בחסד כי גם הוא חם בסוד הגוף שבו הלב הנה זה מבואר בדבריו כי כל זה ענין אחיזת סמאל ביריכו שהוא ירך הנצח ומבואר בזוהר כי הוא לסבת בני אהרן כנז' פ' ויצא דף קמ"ח. ע"ב ס"ת. והנה טעם הענין נתבאר פ' וישלח דף ק"ע וקע"א ופ' תולדות קמ"ו ע"א. ולכן נתגבר בו כח החום והדין והוצרך דוד למתקו בסוד עלת העלות יהו"ד היורד מן המוח וזה מוכרח למבינים ולא כדברי החייט שאמ' שלא מצא שום תירוץ אלא לו' שקודם שבא דוד הי' נצח בשמאל והוד בימין כי זה שיבוש גדול אין להאריך בביטולו והמעיין יברר הנכון והאמתי ובזה נבין או' וכליל ליה בימינא ר"ל כי לסבת ותקע כף ירך יעקב נתגבר בו השמאל כנז' ונתרחק מב' מקומות אם מזרוע ימין גם נתרחק מהוד בן זוגו הנק' ב' פלגי גופ' תאומי' כנז' פ' פנחס רל"ו א' ובתפלת דוד נתחבר עם החסד בסוד יהו"ד הקושר כולם ומייחדן לא' כנודע וזה או' נעימות בימינך נצח כנז' בתיקונין ס"ז א' וגם עם הוד בן זוגו וז"א ותו קב"ה כליל ליה לבתר בהוד וגו':

והנלע"ד יותר נכון בזה הוא במה שנתבא' באדרת נשא כי סוד הנצח הוא דין לעולם כמ"ש שם דף קל"ו ע"ב וסוד הדין הנק' שמאל אתפשט בהאי נצח. וז"א הכא נצח ירכא שמאלא דיעקב פי' כי זו הירך גם שהיא בימין עכ"ז שמאלא איהי כי היא דינא תקיפא כנז' שם באדרת נשא ולכן בא דוד וקשר' עם זרוע הימין ואז נהיר בה ונעשית רחמים וזהו סוד נעימות בימינך נצח וזהו סוד התקשרה בימין למתק דינה כי שמאלא איהי והטעם להיותה ירך ונודע כי הירך נק' ברייתא והוא דין משום דלא אתכליל בגופא כנז' לעיל בגין דיריכא איהו לבר מגופא וגו' והכרח לזה כי לא נמצא שיאמר כי הוד בימין כנז' לעיל כי שניהם דין ושמאל כי או' למעל' ימין ושמאל אינו בבחינת מקום ח"ו רק קיות דין או רחמים וזה מוכרח ולא יקשה בזה שום קושיא כלל:

יעקב מריה דביתא וגו' נראה דק' דידיה אדידיה תחלה אמר יעקב מארי' דביתא מית יעקב כטל משה ביתא גם אמ' יעקב בעלה קדמאה וגו' ואח"כ אמר להיפך משה זכה בחייו מה דלא זכה יעקב דיעקב שימש בה בההוא עלמא וגו' נר' כי יעק' לא שמש בה בהאי עלמא ולעיל אמ' דתוא בעלה קדמאה בחייו ובתר דמית נטיל לה משה אבל הענין דע כי יש הפרש בין מארי' דביתא או בעלה דמטרוני' ובין שימש בה כי גם שהי' בעלה היתה בקדושין וז' ברכאן לא בתשמיש ובהשפעתו בה אמנם אחר מותו זכה לזה התשמיש אמנם משה אפי' בחייו זכה להשתמש בה ולכן נאסר עליו תשמיש אשתו:

וענין משה ויעקב ויוסף. הענין בקיצור הוא כי יעקב רוחא דילי' בשמטה וגופי' שימש בנשיו. אמנם משה רוחא דילי' ביובלא וגופא דיליה שמש בשמטה. ויוסף גופא דיליה שימש בשמטה ורוחא ביובלא כי הוא אל חי נמשך מאלי"ם חיים ואמנם חיילין עילאין דיעקב כולהו נטיל לון ושמש בשמט' ולהכי עאלו גרמוהי תמן אבל משה אפי' גופא לא עאל תמן. מהרח"ו נר"ו:

ועיין בספר אור הגנוז בס"ד :