אור החמה על ספר הזהר א:רסד

תפלה במלכות. שועה ביסוד. דמעה בת"ת. והיינו כי גר מקום הגרי' במלכו' תושב ביסוד והיינו גר ותושב יחד.

ככל אבותי הת"ת ששלש' אבות קשורים בו יחד. ואפ' לפרש גר מ' תושב ת"ת ככל אבותי בבינ' ששם כללות שלשה אבות. תפלה מיושב מלכות. תפלה מעומד ת"ת.

ואינון חד שצריך לייחדם ושלא להפסיקם ממש כעין תפל' של יד ותפל' של ראש שהם מיוחדות לגבי שתי מדות שהם יום מדת הת"ת תפל' של ראש. וליל' תפל' של יד וכמו שתפל' של ראש ויד הם רמז למדות אלו אוף הכא בתפלות הם תפלה מיושב וגו':

וע"ד צלות' דא מיושב מפני שהיא תיקונין וקישוטין דילה וכל ענייניה מיושב.

כיון דעאלת וגו' ועדיין אנו בתפל' מיושב דהיינו באומרינו שירה חדשה וגו' ואיהו אתי לקבלא לה כדין אנן קיימין מוקדמין לתפל' שמעומד.

דבשעורא דסורטא וגו' נר' הכוונה שהכוונה סוד ד' אמות שאמר דהיינו ד' מרובעים לימין בסוד ופני ארי' אל הימין לארבעתם שהם ד' פעמים ד' י"ו פנים. וכן אל פני שור מהשמאל וכן אל פני נשר. ולקמי' שהם פני אדם שהוא כולל הכל אין לו שיעור וזהו סוד הענין בדין הנהוג בזמנם על פי החסידות. ועיקר הענין יוצר כולא הוא סוד קו המדה המודדת סוד ד' תחומין לד' סטרין ועיין בקו המדה סימן ט' * איני יו ע מהו סי' ט' ואצ"ל בדף ס"ט והוא בזהר חדש פ' ואתחנן. מפרשת ואתחנן ולזה בגשמי ימדוד ארבע אמות שעורין לתחומין עילאין הנמדדין בסוד קו המדה. כורע בברוך לרמוז ההמשכ' למלכות שהוא למטה. זוקף בשם לרמוז קימה וזקיפ' לגבי הת"ת שהוא למעל'.

ות"ח צלותא דמנחה וגו' הענין הוא כמו שתקנו תפלה מיושב בתפלת שחרית. למה לא תקנוה בתפלת המנחה אם סדר התפלה הוא כמו שפירש. ולזה אמר ת"ח צלותא דמנחה הם תיקוני דגבו' כי החסד שליטתו עד חצות כמו שזכר ומיד נטו צללי ערב דאינון דרגא דדינא קשיא וגו' ולזה מצד הדינין אין תיקון למדת המלכות כלל לכך מיד היא מעומד מיד בלא קישוטין ותיקונין שאינ' מתתקנת. שהרי אדרב' משם נחרב בי מקדשא ואתוקד ומור' על המלכות המתלהב מצד הדינים ואין לה תקונים מצדה וע"ד תנינן דיהא בר נש זהיר בצלותא דמנחה וגו' לעשות מעט היחוד הזה שלא תשרוף העולם בדיני הגבור'. והנה לא נשאר ליעקב זמן בין שתי התפלות אלו כי לא יש זמן אמצעי כנז' לזה הלך לו למטה לתקן המלכות במקומה למטה. וביאר הטעם דהא אתקין לה היינו שיש בה תפל' מיושב.

וזן לה בכל מה דאצטריך והיינו תפלה מעומד. וא"ת תעלה המלכות למעלה ולא שירד וא"ו למט' לגבי ה"א. לז"א ודאי וא"ו אתקין לה"א למטה במקומ' וז"א אתזנת מן וא"ו בבחינת' למטה דהיינו שהיא מדת לילה דלית לה נהורא מגרמה כלל והת"ת מאיר' ומתקנ' ובאמת עיקרה היא שתתעל' למעלה ותכלל בהסתר במדת יום דהיינו שהיא עצמ' תפלה הנכללת בשתי תפלות במדת יום ת"ת שהוא כולל שתי זמנים הנזכרים שהם שתי זרועות הזכר. ולכך מפני הדוחק הזה שאין צריך לרדת למטה לכך אמרו תפלת ערבית רשות מפני ב' טעמים הא' דהא אתכלילת בצלותא דיומא דהיינו עצם תפלה ביום ממש ואז הת"ת מאיר' מאור היום שהוא עצמו מדת יום וז"ש בגין לאתנהרא ועדיפא ייחוד זה מייחוד הנעשה בלילה והיינו אומרו והשתא לא זמנא איהו שהוא מדת לילה ולא מדת יום והטעם שאין הת"ת בא עליה באתגליא להאירה שהרי הערי' השמש ונתעלם ובדרך העלם והסתר הוא בא. וז"ש דהא לא אתגליא וגו' ועיקר מדה זו אינ' אלא מחצות ואילך דהיינו מדת דוד כדמסיק. ולכך ניחא שדוד לא תקן תפלת ערבית שהיא נגד מדתו באמת אלא העיקר מחצות ולא בתפל' אלא באורייתא.

ת"ח דוד וגו' מפני שהזמנים שלש' עם תפלת ערבית רשות אמר שלשה ומפני שהשתים חובה והוא לא הי' מתפלל אלא שתים לכך אמר שתים דהיינו אשיחה ואהמה ומפני שבתפלת שחרית תיקונין דשכינתא אמר אשיחה ומפני שבתפלת המנחה אין תיקוני תפל' מיושב אמר אהמה וגו' ובמקום תפל' ערבית אמר ולבתר כד אתפלג וגו' ולא בסדר תפלה אלא בשירין ותושבחן וגו' דהיינו כדקא יאות והנאות למדה והזמן כדפי'. מהרמ"ק זלה"ה.

גיליון ובגין דבר נש קאים קמי מלכא עילאה וגו' היינו תירוץ לשאלת פיסקת בינו ובין הקיר.

בעייא המייה וגו' תימ' דהא בערב כתיב ביצחק לשוח אלמא בערב סגי בשיח' ונר' בעיני דשאני אבהן עילאין דאחידן לעילא סגי להו אפי' בשעתא דדינא קשיא בשיח' דהא זכאין אינון אבל אנן או דוד דבעי תשובה על ענין אוריה בעינן ואהמה וכדין וישמע קולי והכל לפי מה שהוא אדם. ואו' לא צלי אלא תרי אפשר שהי' משלים ק' ברכות במיני תרגימא כמו אנן בשבת והנכון בעיני כי נוסח תפלות בזמן המקדש הי' נוסח אחר שלא היו אומרים תקע וגו' ותשכון וגו'. מספר לבנת הספיר.

יעקב אתקין צלותא דערבית וגו' קס"ג א':

והרא"ג כ' דא אעיל קמי מלכ' לפי שכל התפלות עולות ע"י שומרי שערי ההיכלות שהם סגרון ופתחון כנז' בתיקונים אמנם הדמע' נכנסת מעצמה ה"ג לא אהדרו דמעין ברקנייא הא הכא תלת דרגין. לקבל אלין תלת אחרנין כי גר וכו' הכונה כי מלת כי הוא נתינת טעם וצריך שיהי' הנתינת טעם לכל הג' דברים שאמרו וז"ש לקבל אלין תלת אחרנין כנגד שמעה תפלתי שהיא מלכות אמר כי גר אנכי עמך ששם הוא מקום הגרים כנודע שכשעול' האדם אל מדה זו אינו נחשב אלא כגר. לבתר תושב כנגד ושועתי האזינה כנגד הת"ת שהוא תושב שאינו גולה כמלכות אלא מיושב בהיכלו. לבתר ככל אבותי היינו גבורה וחסד כאן הוא סיום כל ג' אבות כנגד אל דמעתי אל תחרש שהוא בוקע ועולה עד אצל החסד והגבורה והם מסכימים לדעת א' לרחם עליו. צלותא דבר נש מעומד. עיקר התפלה מעומד. דהא כדין דכורא אתחבר גרסי'. בין גאולה לתפל' גאול' היינו מלכות שהיא סוף תפלה מיושב לתפלה היינו ת"ת תחלת התפלה מעומד עלמא דדכורא. וגאולה ותפל' תרין דרגין אינון רזא דצדיק וצדק רחל ויוסף כל זה ל"ג ליה שלא נמצא בס"י. וכאן * אצ"ל ובגין יהיב כו'. יהיב טעמא למה ששאלו ממנו טעם למה לא יפסיק בינו לבין הכותל. והיינו בינו ת"ת שאדם בדוגמא עליונה ובין הקיר מלכות הנקרא קיר מלשון אדון בלשון יון. בשיעורא דסורטא וכו' פי' סורטא חוט כמו לא יקשור אדם סרט של צמר בשל פשתן והוא סוד קו המדה שהיה ידוע אצלם: כד כרע כרע בברוך שהוא כנגד המלכות ששם הוא בריכת הברכים הנז' בר"מ בפ' עקב דף רע"א. ולהראות שהמדה הזאת כפופה אל הת"ת והוא הזוקפ' כנז' שם. וע"ד בצלותא בר נש כורע בברוך דאיהו עלמא כפיף לגבי עילא וכו' ברוך בצלותא בר נש כורע ביה בברכוי וגחין רישיה וכו' והת"ת זוקפה. וזהו לאחזאה שבחא וכו'. ת"ח דוד אתא ואמר הכריח לדבריו שהרי דוד אעפ"י שאמר שזמני התפלה הם ערב ובקר וצהרים איהו לא צלי אלא תרי מינייהו להודיע שהחובה הם שנים והג' רשות. ה"ג דא לצלותא דצפרא ודא לצלותא דמנח' ובג"כ אשיחה ואהמ' דיקא בצפרא דאיהו שעתא דחסד סגי ליה באשיחה. ובמנח' דאיהי שעתא דדינא קשיא בעיא המיה ובג"כ ואהמ' ולבתר כד אתפליג וכו'. הוה קם בשירין שאפי' שלא היה מתפלל תפל' ערבית לא היה פוטר עצמו מכל וכל אלא היה משורר בשירין ותשבחן וכו'. עכ"ל הרא"ג: