אור החמה על ספר הזהר א:ריא

אר"ש הכצעקתה מאן הכצעקתה דא גזירת דינא. לכאורה היה נראה שהיא המלכות גזורה ודאי מן הדין העליון גבורה תתאה דאתי מגבורה עילאה. אמנם ממה שאמר קיימא גזרת דינא ותבעא מקמי קב"ה על דזבינו וגומר אין נראה שתהיה המלכות. משום דבמדרש איכה קאמר דאימא לא קיימא התם. ומשום הכי תבע סמאל עשרה הרוגי מלכות נראה שמצדה אדרבה היתה מעכבת הדין. לכך נראה גזרת דינ' ירצה ממש מה שנגזר בבית דין על פגם העון ואם הגזר דין ירד אל החיצונים יהיה גזר דין נתבע מהחיצונים. ואם הוא נגד הרשעים יהיה גזר דין נתבע גם מהשכינה בענין שגזר דין האמור בסדום יהיה גם השכינה וגזר דין האמור בצדיקים י' הרוגי מלכות יהי' החיצונים ותרוייהו שכיחי. ולהכי קאמר נגד השכינה בערב היא באה ובבקר היא שבה דהיינו אסתר ודאי. ולהיות השכינה תדיר אל היחוד לבא לפני הב"ה אמר הכצעקתה הבאה אלי תדיר. אבל החיצונים באה לעתים ולכך אמר קץ כל בשר בא מחדש לפני והיא היתה התובעת מכירת יוסף. ובסוד * נ' צ"ל ובסדום: היתה המ' עם החיצונית המזומנת לפעול ולהכי קא' הכצעקתה שהיא המלכות אתם החיצונים במאמר השר גבריאל שר כל צד שמאל והוא קדוש ודאי אמנם הוא שר הגבורה שממנה נמשכו החיצונים עשו כלה וז"ש עשו וגו':

א"ר יצחק וגו' מחמשים עד מ' * אצ"ל עד י' וכן לקמיה בסמוך או אולי המ' היינו המלכות: הם עשרה יומין שבין ר"ה ליום הכפורים שהם עשרת ימי תשובה ימי התשובה עצמה שהיא הבינה אבל מכאן ולהלאה הם יורדים מהבינה כי הגיע העשירי עד המלכות שבבינה ואח"כ תבא המלכות מ' לא הצלה גמורה אלא הצלת ארבע וגו'. והנה בהיות המדרגות בתוך החמשים עד המ' היתה הצלה גמורה משום דתליא בתשובה דהיינו בינה אמנם אח"כ בפרטי המדינות וגו' עשרה לכל מדינה דהיינו למטה במלכות סופא דכל דרגין: * פי' זה הנאמר עד עתה קאי על מה שנדפס בהשמטות ומה שמפרש מד"ה מיכאל עד סה"ד הוא פי' על ס"ת הנאמר בדף ק"א ע"ב ע"ש: (פי' זה שייך על מה שחסר בזוהר):

מיכאל דאיהו ימינא אסתלק בהדי שכינתא ירצה כי מיכאל ימין השכינה בימין ודאי ועוד כאשר הם מכון וכסא לשכינה הם מרובעים ושכינה על הכסא באמצעיתן וכאשר הם מסתלקין שכינה על מיכאל ומיכאל על גבריאל וכדרך זה * ובדרך זה כולם וכו': ולכך כיון שמיכאל הוא הימין על הכל בהסתלק השכינה מסתלק הוא * כי הוא בסיס כו': בסיס לשכינה: או ירצ' דאיהו ימינא ואין לו יחס בענין סדום לא להציל ולא להפוך.

דאתי מדן וכן מחנה דן במלכות ושם אוריאל עם היות שלא לצורך שהרי אין מרכבה אלא מארבעה י"ל שאין הכי נמי שירד אלא שלא נתלבש ונתגלם באויר אלא למנוח. ומפני שהי' אפשר לומר שאוריאל לא יגלם בשום אופן לגודל מעלתו לזה אמר שאינו כן אלא מה דלא נחית באלין דאברהם נחת הכא בלחודוי והטעם שלא ירד עם אותם דאברהם מפני שלא הוצרכו אלא שלשה לבד.

ולבתר אסתלק חד כשהציל לוט ואשתאר גבריאל להפוך. מהרמ"ק זלה"ה:

גיליון ועאלין בגו נוקבי דתהומ' פ"ז א':

והרא"ג כתב א"ל אברהם אמאי כלומר אמאי רבה ועלתה למעלה אמר ליה וחטאתם כי כבדה מאד ובערך החטא כך ערך עליית הזעקה. ותרי קרתי הוו שהפליגו ברשעתם שהם סדום ועמורה יותר מהג' האחרים: קלא דברדא פי' אבן הברד כמו שפי' הערוך בירא דתשתי מניה מיא לא תשדי ביה קלא אבן וברדא הוא ברד. ואפשר לפרשו על השכינה בתוקף דיניה כדאיתא בפ' ויצא דף קנ"ב שהמלכות נקרא אבן ע"ש שהיא תקיפו דדינא קשיא ההוא דגליד וקריש דכדין איקרי אבן וכו' הרי שהיא אבן עשויה מברד. אי נמי ברד היא הגבורה והיא אבן הברד גבורה תתאה מצד גבורה עילאה: ותותי קלא דברדא פירוש שיפולי האבן הזאת דהיינו למטה מהיכל לבנת הספיר: ואומ' בסטר' ר"ל מצד התחתון ושיפולי האבן הזאת דהיינו מקום אחיזת החיצונים לפי שיש לה מקום עליון שאין להם בו אחיזה כלל. סלקין קוטרי פי' קוטרי מלשון קשרי' והם חרצובות רשע הנעשה ממעשה הרע מהתחתונים ומתקשרים יחד ועולים לקטרג: א"נ מלשון עשן כמו כקיטור הכבשן שהעונות עולים כעמוד עשן. כלהו בכתפא לשון משנה לא כתף ולא נטף שפי' גרגירי הענבים המקובצים יחד דחוקים זה על זה. וכמו כן אלו העשנים או אלו הקשרים כלם מתקבצים יחד בהסכמה א' לקטרג ומה הם עושים. מתכנשי בחד טיף מלשון טיף טיף והכונה שחוזרים להתקבץ ולהתקשר יחד שלא יצא א' מכלל חבירו אלא כלם בבת א' נכללים יחד ליכנס בנוקבא דתהומא רבה וזהו ועאלין וכו' שהוא פתח כניסה לחיצונים ממעלה למטה ונכנסו בו לעורר לסמאל שהוא אבי אבות הטומאה שלהם שיקטרג אתעבידו חמש כחד כלומר מתחלקים לחמשה חלקים ה' כתות כנגד ה' גבורות שמעוררים אותם בקטרוג' ועכ"ז הה' מחוברים כאחד וז"א כחד ה"ג כי לא נעשו לה' כתות אלא לעורר הה' גבורות. ה"ג בס"י חד איהו כד צלילן קלין דכלהו אתעבידו חד וה"פ אעפ"י שאמרנו חמש כחד לא תאמר מחוברים לבד אלא מדובקים ממש ואין בהם סימן שהם חמש אלא הרשימא בלבד. כד צלילן קלי דכלהו השתא מפרש אימתי הוא חד כד צלילן קלי כלומ' לפי שהעונות הם קטיגורין וצועקים לפניו ית' ואומר פלוני עשאני כדי לקטרג עליו ואז לקול צלילות הקולות ובתוקף הרמת הקולות וחזקן אתעבידו חד: קלא דסליק מתתא היינו צעקת הצועק מחמס שעשו לו. עאל בינייהו היינו שהקוטרין הנז' הם העונות הצועקים ומלמדים קטיגוריא ממקומ' בנוקבא דתהומא כאמור ועתה ע"י קול הצועק שנכנס ביניהם מושך את כלם למעלה להגדיל הקטרוג ולתבוע הדין וזהו הכצעקתה הבאה אלי שצעקת הצועק וסיעתו באה אלי ומקטרגת. סלקא ונחתא הוא פי' למלת הבאה שגרם שבאה וחוזר ובאה תמיד והיינו סלקא ומקטרג' לפני ה' ויורדת אל היכל הזכות ששם ע' סנהדרין שלפניהם משפט הכל יוצא כנז' בסוף פ' פקוד' בהיכל ד' לאתמשכא לתתא למטה ממש לעשות משפט ברשעים. א"נ הוא פי' ונחתא לאתמשכא לתתא לעשות דין ומשפט בעושי רשעה. כדין אתגלי והפסוק מסורס לפי שהכצעקתה באה אלי לפי' ארדה נא וגו' וה"א דהכצעקתה היא ה"א האמיתות לא ה"א השאלה:

אר"ש מאן הכצעקתה פליג את"ק דאי אקול קאי למה אמר לשון נקבה ועוד שה"א האמיתות אינו רגיל במקרא לפי' פי' שהוא מדת המלכות והיינו צעקתה בלשון נקבה והה"א הידיעה וכדמפרש ואזיל גזירת דינא מלכות דתבע' דינא בכל יומא כאומ' ואל זועם בכל יום. ודא הוא הבאה אלי תדיר כלומר לדידי ניחא מלת הבאה שהיא תדיר אבל אי קאי אקול צעקה לפעמים אין אדם צועק. כגוונא דא קץ כל בשר ב"א ג"כ יפורש כאן בא תדיר ולא לשון עבר אלא שזה בשכינה וזה היא קליפה.

ויגש אברהם וגו' (מוהר"צ הם * נ' צ"ל שם בדף ק"ה א' דברי ר' אבא: בדף הקודם קרוב לזה בזוהר על לוט) דאמ' אברהם לא בעינא למתבע וכו' משמע דמש' תבע ולפי זה פי' ועתה אם תשא חטאתם דמייתי הפך לזה ה"פ אם תשא חטאתם מצד חסדך הרי טוב ואם לאו תנכ' כל זכיותי וזהו מחני תמחה כל זכיותי מספרך ובזה תגן עליהם. דכלהו חטו החטא הוא שלא מיחו וכבר נכנסו ערבים זה לזה בסיני. שרא מחמשים היינו הבינה שהיא דרגא למשאל ואע"ג דלא לאתבא * יעוי' בדף צ"ח א' בפי' הרמ"ק ז"ל: מ"מ שאלת חצי תשובה. בג"כ שרא מחמשים שהיא הבינה מקום התשובה ונמשך כל משך התשובה שהם כל עשרת ימי תשובה שאז התשובה רצוייה כנודע וכיון דמטא וכו' אמ' לאו אתר וכו'.

אמר ר' יוסי ת"ח וגו' הוקשה לו אמאי קאמר שני המלאכים ג' מ"ל ותירץ ואמר שכשנסתלק' שכינ' נסתלק עמו מלאך א' שבשר לשרה ונשארו שנים עכ"ל הרא"ג: