אור החמה על ספר הזהר א:ר

סתרי תורה.

מתניתין. עילאין טבין דימינא וגו' במאמר הזה נכללו כמה סודות אשר הם יסודות עיקרי דרכי האמת כאשר תראה:

אמר עילאין טבין דימינא ר"ל אתם החכמים העליונים כי מדרגתם למעלה כמו הקדשי עלאין הם המלאכים ודוגמתם החכמים בארץ השפל וגם הם טובים מסטרא דטוב דימינא לא מסטרא דשמאלא הנקרא רע רק מסטרא דימינ' הנקרא טוב. ראוי לכם שאתם תדעו ענין זה והוא כי ט' נקודין דאורייתא וגו' ר"ל כי הנקודות הם ט' החמשה מלכים והם פתוחי חותם * [ פתוחי חותם אלו הנקודות הם המלכים] והארבעה עבדים והם שורק בלא ואו הנק' קבוץ שפתים ושבא. וסגול. ופתח. ושאר הנקודות כמו שבא קמץ. ושבא פתח. ושבא סגול. אינן נקודות בפני עצמן רק אלו הט' נקודין הם נפרדות כל א' מחבירתה משונות והנה ידעת כי הט' נקודין הם כנגד ט' ספי' עליונות כי מלכות אין בה נקודה בפני עצמה אמנם היא כמראה הזכוכית שנראין בה כל המראות והצורות כך מלכות היא מנוקדת כפי המדה שתקבל אז ממנה. וסדורם כתוב בתיקונין תיקון ע' דף קכ"ח קמץ בכתר פתח בחכמה וגו' ושכינתא איהי קמץ מסטרא דכתר ופתח מסטרא דחכמה וכן כולהו. והנה עד * צ"ל דע: כי הטעמים רומזים לעולם האצילות והנקודות לעולם הבריאה והאותיות עולם היצירה וגם מתפרשים כולם באצילות עצמו כיצד הנשמה שבהם נק' טעמים והרוח נקר' נקודות והנפש נק' אותיות:

גם דע כי הטעמים הם מצד הכתר והנקודות מצד החכמה והאותיות מצד הבינה ובזה תבין אומ' כי כל האותיות יצאו מבינה ומשם מקורם כי האותיות לא ניכר רישומם כי אם בבינה והנקודות ניכרו בחכמה והטעמים בכתר נמצא כי הטעמים כמו מלכים לגבי נקו' והנקודות מלכים לגבי אותיות.

ודע כי ב' שמות הם מילוי אלפין ומילוי יודין יוד הי וגו' או יוד הא וגו' ודע כי הנקודין אינון מן יוד היא חכמה * מפורש כן בתיקונים תיקון ס"ט: וכנגדה למטה חסד ימינא והאותיות מן ה"א בינה ולמטה גבורה שמאלא. והטעמים מן ו' כתר ולמטה ת"ת באמצעיתא והנה שם הראשון אשר נכנהו בשם אין סוף הוא שם בן ד' אותיות והיו"ד הוא הנקודות והה"א האותיות והוא"ו הטעמים: ולזה התחיל באו' עילאין טבין דימינא ט' נקודין ר"ל כי הנקודות הם מסטר ימינא:

והנה הם המנענעים האותיות כמלכא לעבדוי וכך הסדר הטעמים לנקודות והנקודות לאותיות ואותיות לספירות. וז"א ומתפלגן באתוון ר"ל שהם מתלבשין ומתחלקין כחותיו בתוך האותיות. ואתוון בהו נטלן ר"ל מכח הנקודות נטלן ונסען ומטלטלן:

ואלין ט' נקודין שליטי על אתוון והאותיות מהם נתפשטו ונשארו הנקודות לאנהגא להו שהאותיות אינן נוסעות עד שהנקודין נפקין והראי' כי האדם לא יוכל להוציא מפיו שום אות כי אם עם שום נקודה. ואלו הנקודות הם ברזא דאין סוף וכל האותיות מטלטלן בכחו שהם כח האין סוף והאותיות גלין וסתימין אבל הנקודות סתימין תמיד ושריין על מה דשריין אתוון אבל שריין בסתימו. עכ"ל הרח"ו נר"ו:

גיליון אלין אינון ברזא דאין סוף כולהו אתוון וגו' פי' אע"ג דנקודי מחכמה מ"מ שרשם בא"ס להיות להם קיום ועי' בהאזינו רפ"ט א' עכ"ל:

והרא"ג כתב לאלין פולחנין וכו' היינו עבודת הככבים והמזלות וסטרין דע"ז. אטעיין באלף גרסי'. ולבתר אתמשכו וכו' כלומר לא תתלה שכל אלו הסרחונות מסר להם אברהם חלילה כי באותם השמות שמסר להם לא היה להם בהם כפירת הבורא והכחשת ההשגחה והקדמות וחידוש העולם עקרים תורניים שסוף סוף בניו הם ואעפ"י ששלחם קדמה לא היה דוחה אותם בידים אלא דברים קרובים אל הקדושה וההקש על זה אלא שאח"כ אתמשכו בההוא חכמה לכמה סטרין ועקרו את הכל. חולקא דיעקב לאפוקי עשו אעפ"י שהוא זרעו של יצחק כדדרשו רז"ל [נדרי' ל"א] ביצחק ולא כל יצחק. והנה ה' נצב עליו כלומר סטרא דקדושה הוא היה השומר אתו שהוא חלקו כמ"ש כי יעקב בחר לו יה. וכתיב ואתה יעקב עבדי כלומר הוא לו לאלוה והוא לו לעבד. טופסא דמות מלשון טופס והיינו נקי כפים שלא נתעסק באלו העבודות לככבים ולמזלות בפועל כפיו. ולא אתתקף לאפוקי ג"כ שלא החזיק עצמו באיזו עבודה מאותם עבודות העשויות ע"י אחרים וזהו נקי כפים שכפיו לא עשו עולה וגם לא תפשו בידו אם אחרים עשאום. א"נ הוא פי' לובר לבב כלומר לא נתעסק בהם לא במעשה ואפילו במחשבה ואומר ולא אתתקף בשני תוין להורות על בר לבב בר שני לבבות אפי' יצה"ר לא אתתקף בהו. דמסאבין גרמייהו בהשחת' זרעם על הארץ והוא פי' שני לנקי כפים. דלא אמשיך רעותיה שמלבד שהיה נקי כפי' מזרע לבטל' גם מחשבתו היתה פנוי' מלהיות חורש רע בענין הזנות ע"ד אם נפתה לבי על אשה עכ"ל הרא"ג: